קרב ליצן (1813)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
קרב ליצן
Battle of Lutzen 1813 by Fleischmann.jpg
עימות:

הקואליציה האנטי צרפתית השישית

תאריך:

2 במאי 1813

קרב לפני:

מלחמת רוסיה-צרפת (1812)

קרב אחרי:

קרב באוצן

מקום:

ליצן

תוצאה:

ניצחון צרפתי

הצדדים הלוחמים
Flag of France.svg צרפת המהפכנית, הקיסרות הראשונה Flag of Preussen 1892-1918.jpg פרוסיה,
Flag of Russia.svg האימפריה הרוסית,
Flag of Sweden.svg שבדיה.
מפקדים

נפוליאון בונאפרטה קיסר צרפת מישל נה, מרשל.

ויטגנשטיין, ראש הכוחות של בעלות הברית פילמרשל גבהרד פון בליכר
גנרל יוהאן דוויד לודוויג יורק.

כוחות

132,000 חיילים, 8,000 פרשים, 380 תותחים (לא כולם הספיקו להשתתף בלחימה)

היה מחולק לשני חלקים: 27,000 חיילים ו11,000 פרשים. 37,000 חיילים ו13,000 פרשים. לכוחות הברית היו גם 550 תותחים. (לא כולם הספיקו להשתתף בלחימה).

אבידות

20,000 הרוגים ופצועים לפחות

כ12,000 הרוגים

קרב ליצן הוא הקרב הראשון של הקואליציה האנטי צרפתית השישית נגד נפוליון אחרי נסיגתו מרוסיה, אחרי תבוסתו במלחמת רוסיה - צרפת. הקרב נערך ב-2 במאי 1813 והסתיים בניצחון הצרפתי דחוק.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כישלון נפוליאון בפלישתו לרוסיה, במלחמת רוסיה-צרפת (1812), והבינו כי צבאו איננו חסין מהפסדים, התאגדו כוחות בנות הברית: פרוסיה, רוסיה ושבדיה באזור גרמניה. נפוליאון, שצבאו הושמד במסע לרוסיה וממנה הקים צבא חדש של חיילים חסרי ניסיון צבאי של ממש. הצבא כלל כמה מאות אלפי חיילים וחולק לקורפוסים. נפוליאון שאף לתקוף בלייפציג, אך ויטגנשטיין (מפקד כוחות בנות הברית) חזה זאת וניסה לחוסמו בדרך לשם. ויטגנשטיין תקף את כוחות נפוליאון בליצן ובכמה אזורים מסביב לליצן והפתיע את הכוחות הצרפתים. הקרב עצמו התרחש באזור המישורי של העיר ליצן ובסביבתה, בכפרים ראנה, גרוס גרשן וקליין גרשן. בסמוך לכפרים הללו נמצא אזור שטארדיזל.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימים שלפני הקרב נערכו תגרות בין שני הצבאות. ב-1 במאי נפוליאון העביר את כוחותיו מזרחית לזאלה וצעד לכיוון לייפציג. מטרתו של נפוליוון - שלא ידע היכן ממוקמים כוחות אויביו הייתה לאגף את הכנף הימנית של האויב ולתקוף בחוזקה במרכז עד להכרעתו והשמדתו של כוח האויב. מדרום מזרח לליצן שכן כוח צרפתי גדול. כשרוב הצבא הצרפתי נע לליפצייג בשעות הבוקר החליט ויטגנשטיין, שידע על תנועה זו, על תקיפת אגפי הצבא הצרפתי בכפרים גרוס גרשן וקאיה. הפילדמרשל הפרוסי גבהארד פון בליכר, הוא שתקף. נפוליאון אץ לעזור לקורפוס המותקף בפיקודו של מרשל נה והגיע לשם אחר הצהריים כשמצב החיילים של נה היה קשה. הוא אירגן אותם ואירגן תקיפת נגד. כוחותיו של נפוליאון הדפו את האויב לאחור. גנרל בעלות הברית מילורדוביץ שהיה בסביבה לא הספיק להגיע עד לשדה הקרב. בעלות הברית נסוגו לכיוון נהר האלבה בצורה מסודרת.

הצרפתים לא ידעו בדיוק היכן נמצאים בעלות הברית. פרשי כוחות הברית, לעומת זאת סיירו בשטח וממצאיהם חיזקו את ההערכה שנפוליאון פונה ללייפציג. תכנונו של ויטנגשטיין היה לתקוף את עורף הצבא הצרפתי ולאחר מכן לחסל את המשמר האגפי בגרוס גרשן וקאיה ומשם להמשיך לליצן ולהדוף את הצבא שכבר עבר את ליצן בסמוך לביצות האלסטר הלבן. הקורפוס של גנרל בליכר תקף ביחד עם כוחותיהם של הגנרלים יורק וברג את גרוס גרשן בשעות הצהריים והפתיע את הכוח הצרפתי של מרשל נה ששהה במקום. למרות זאת גם לבעלות הברית ציפתה הפתעה כשגילו שהכוחות שנמצאו שם היה גדול בהרבה משציפו.

נפוליאון ציווה על הקורפוס של נה להחזיק מעמד כשבינתיים הקורפוס של מרשל מרמון יתגבר באגף המערבי וגנרל ברטראן יתקוף את האגף המערבי של התוקף. המרשלים מקדונלד ודאבו ילחמו נגד אגפו המזרחי של האויב והקורפוס של לוריסטון יהיה בכוננות במרקרנשטט.

בינתיים, בריגדה של כוחות הברית כבשה את גרוס גרשן והפרשים של כוחות הברית נעו לעבר שטארזידל. הכפר החזיק מעמד עד לבואו של מרמון. לאחר שההתקפה באגף השמאלי נהדפה שלח בליכר עוד בריגדה לאגף המזרחי לתקיפת קליין גרשן. לבסוף נטשו הצרפתים את קליין גרשן ומראנה לכיוון קאיה.

לאחר מכן תקף המרשל נה ביחד עם החיילים הנסוגים וכבש חזרה את קליין גרשה וראנה ולאחר מכן נעצר. גנרל כוחות הברית בליכר שלח עוד בריגדה שמפקדה הוא ראדר ותקף עם שלוש בריגדות את נה וראנה וקליין גרשן חזרו לבעלות בעלות הברית. נה ניסה לכבוש שנית את הכפרים אך נעצר בשטארזידל. לאחר מכן, הופיע נפוליאון ועימו המשמר הקיסרי לקרב ודבר זה עודד את חייליו של נה. נפוליאון חיכה לשעת הכושר לתקוף.

לאחר כמה שעות הגיעה התגבורות הרוסית (שהיו מבעלות הברית) שנערכה לקרב. לאחר מכן, הגנרל יורק (מצבא בעלות הברית) ועימו 2 הבריגדות שלו הסתערו וכבשו בחזרה את הכפרים אך הפעם גם את קאיה. לאחר המעשה הזה החליט נפוליאון לשלוח חלק מהמשמר לקרב והצרפתים כבשו חזרה את הכפרים. המעשה הזה עלה ביוקר לפיקוד שני הצדדים. שרנהורסט, שהיה אחראי לצבא הפרוסי החדש והגנרל בליכר נפצעו, מפקד דיוויזיה צרפתי נהרג ונוסף נפצע. לאחר זמן קצר שוב כבשו הפרוסים את ראנה וקליין גרשן. בזמן הזה שני הגנרלים, מקדונלד וברטראן התקרבו לאגפים הימניים והשמאליים של האויב בהתאמה. הגנרל מרשאן והמרשל מקדונלד בלמו את הגעתו של הקורפוס שנשלח לתגבר את ההתקפה על קאיה. בשלב הזה החליט נפוליאון להכריע את הקרב והורה לכל המשמר הקיסרי לנוע לעמדות ההסתערות. בזמן התנועה הפגיזו התותחים הצרפתים - 80 במספר, את שטח הכפרים. ראשון היה המשמר הצעיר ואחריו המשמר הזקן, מאחורי המשמר הזקן נעו הפרשים. הטור הימני צעד לכיוון ראנה והשמאלי לכיוון קליין גרשן. הדיוויזיות של מרמון הסתערו על ראנה והכפר, שהותקף משני הצדדים בו זמנית - על ידי המשמר ועל ידי הדיוויזיות של מרמון נכבש בידי הצרפתים. כוחות הברית נהדפו אל מאחורי גרוס גרשן והכוחות הפרוסים נקרעו לגזרים על ידי המשמר הקיסרי. לאחר מכן מסך אש ארטילרי צרפתי כיסה את זירת הקרב וסיים את הקרב בניצחון צרפתי.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרב הסתיים באבדות כבדות של שני הצדדים כשהצרפתים איבדו 20,000 חיילים או יותר וכוחות הברית איבדו כ12,000 חיילים. רובם פרוסים. הצרפתים לא יצאו למרדף אחר הכוח המובס משום שכוחותיהם היו עייפים מידי. למרות תבוסתם של הפרוסים, שהיו עיקר הכוח של כוחות הברית בקרב, הפרוסים נלחמו בצרפתים כשלעתים קרובות היה נראה שהקרב יסתיים בניצחונם, והיו שקולים ביותר ליריביהם הצרפתים. שלא כמו בקרב ינה, שבו הושמד הצבא הפרוסי לחלוטין ופרוסיה כולה נכבשה בידי הצרפתים. הקרב הוביל ל"קרב באוצן" שגם בו ניצח נפוליאון ולאחריו ל"קרב לייפציג", המכונה גם "קרב האומות" שהיה הקרב הגדול ביותר עד לקרבות מלחמת העולם הראשונה ובו הוכרע נפוליאון, בנות הברית כבשו את צרפת ונפוליאון הוגלה לאי אלבה. לקרב עצמו לא היו השלכות מרחיקות לכת מלבד חזרתם של הפרוסים למדינות הקואליציה האנטי צרפתית השישית. לאחר הקרב פיאר אותו נפוליאון, כנראה כדי לעודד את חייליו ולהעלות את מוראל צבאו. למעשה, הניצחון היה ניצחון דחוק שבקלות היה יכול להסתיים בניצחון בעלות הברית.