קרב מגידו (המאה ה-15 לפנה"ס)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב מגידו
Tel megido.JPG
צילום אווירי של תל מגידו מכיוון צפון מזרח
תאריך התחלה: המאה ה-15 לפנה"ס
מקום: מגידו, ישראל
תוצאה: ניצחון מצרי
הצדדים הלוחמים
מפקדים

מלך קדש

כוחות
הערכה בין 10,000 - 20,000 חיילים  לא ידוע (ההערכה היא שמספר נמוך מן הכוחות המצרים) 
אבידות
לא ידוע  8,300 חיילים נהרגו, ו-340 שבויים 

קרב מגידו הוא קרב שנערך במאה ה-15 לפנה"ס‏‏‏[1] בין תחותמס השלישי מלך מצרים וברית של ערי מדינה כנעניות וסוריות בראשות מלך קדש אשר על האורונטס ובתמיכת ממלכת מיתני[2]

הדיווח ההיסטורי היחיד שבידינו הוא זה של הצד המצרי, כפי שמופיע במספר כתובות - החשובות שבהן היא כתובת שנחקקה על גבי מקדש אמון בכרנך ואסטלה שנתגלתה בנוביה.‏[3]

הרקע הפוליטי והמסע אל מגידו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרעוני ‫השושלת ה-18‬ ערכו מספר מסעות כיבוש בסוריה ובארץ ישראל.‏[4] המקורות המצרים לא מספקים לנו מידע מדויק באשר להתרחשויות הפוליטיות ערב מסעו של תחותמס למגידו. כל שאנו יודעים הוא, כי ככל הנראה מספר ערי מדינה סוריות וכנעניות מרדו במצרים ויצרו ברית נגדה בראשות מלך קדש אשר על האורונטוס‏‏.‏[5]

בשנת 22 למלכו, יצא תחותמס השלישי למסע נגד ברית המלכים המורדים. צבאו יצא ממצודת גבול בשם ת'ארו. משם המשיך לעזה ואחר כך למקום הנקרא יחם - ככל הנראה באזור צפון השרון.‏‏‏[6].

ביחם ערך תחותמס מועצת מלחמה בה נידונו דרכי התקדמות אפשריים אל מחנה המורדים שנמצא בקרבת העיר מגידו. על פי הטקסט המצרי, שרי המלחמה של תחותמס הציעו שתי דרכים עוקפות, אולם הוא בחר בדרך שלישית, ישירה יותר.

שלושה ימים לאחר שהגיעו ליחם, יצא הצבא המצרי צפונה לעבר מגידו. כשהגיעו ל"ערונה" (תל ערה) שנמצאה מרחק מספר ק"מ מדרום לעיר הקימו המצרים מחנה ונערכו להתקפה.‏[7]

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום שלמחרת, תקף הצבא המצרי את המורדים (אין בידינו פרטים מדויקים על מהלך הקרב עצמו). המקור המצרי מוסר כי ההתקפה המצרית בהנהגת המלך הצליחה - המורדים נשברו והחלו לנוס לעבר מגידו, כשהם מותירים מאחוריהם את מרכבותיהם, סוסיהם, זהבם ורכושם. החיילים המצרים פשטו על מחנה האויב והחלו לבוז שלל, ובכך אפשרו למורדים לסגת אל תוך העיר מגידו ולהתבצר בה.

תחותמס הטיל על העיר מצור שנמשך שבעה חודשים ובסופו היא נכנעה. השליטים המורדים נשבעו אמונים לתחותמס, נתנו לו מס כבד בזהב וברכוש ולבסוף הורשו לשוב לעריהם.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תבליט ממקדש כרנך המתאר את תחותמס השלישי משסע את אויביו הכנענים שנשבו בקרב מגידו.

על פי המקורות המצריים הניצחון היה מוחץ ומושלם. בעקבות ניצחונו הקים תחותמס השלישי מערך מנהלי-שלטוני בכנען. הוא השאיר את השלטון הישיר על הערים בידי השלטים המקומיים, אולם מספר ערים הופקעו והוקמו בהם מרכזים שלטוניים ישירים של מצרים. העיר ששימשה כמרכז השלטון המצרי בכנען הייתה עזה, במקביל הופקעו ערים נוספות ביניהן: יפו, בית שאן, ינועם בעבר הירדן, כומידו בבקעת הלבנון, ובחוף הפיניקי צומור ואולזה.‏[8]

בשנים שלאחר קרב מגידו ערך תחותמס מסעות לאזור כמעט בכל שנה משנות מלכותו.‏‏‏[9]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • J.B. Pritchard (ed.), ANET (Ancient Near Eastern Texts), 1969, pp. 235ff
  • I. Show & P. Nicholson (ed), British Museum Dictionary of Ancient Egypt, pp.178-179

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏קיימות מחלוקת רבות בין החוקרים לגבי התאריך המדויק, במשך השנים הועלו מספר תאריכים במחקר בהם-1468 , ו- 1479‏
  2. ^ רבקה גונן, מבוא לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, כרך 7 עמוד 98
  3. ^ ‏Pritchard, pp. 235-238‏
  4. ^ ‏פולוצקי, עמ' 17‏
  5. ^ ‏Pritchard, עמ' 235-236‏
  6. ^ ‏לדיון מקיף על זיהוי הדרכים הנידונות, ותחנות העצירה ראה פולוצקי עמ' 19 ואילך, ויוחנן אהרוני, עמ' 125-127‏
  7. ^ יובל גדות, דוד אילן, אלי ינאי, יותם סופר, שתי מערות קבורה מתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת ליד תל ערה, קדמוניות, 137, ,2009 , עמוד 26
  8. ^ מבוא לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 99
  9. ^ ‏Pritchard עמ' 234 וראה טקסטים על מסעותיו האחרים -שם עמ' 238-241, ודיון על זיהוי גאוגרפי של המקומות אותם כבש - אהרוני, עמ' 127–135‏