קרב מון-אן-פוול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קרב מון-אן-פוול (Bataille de Mons-en-Pévèle ‏18 באוגוסט 1304) התחולל סמוך לעיר ליל בין הפלמים לבין הצרפתים בפיקודו של פיליפ הרביעי, מלך צרפת.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף המאה השלוש עשרה היה על פיליפ הרביעי, מלך צרפת לעמוד בפני אתגר מאוד מסוכן. אדוארד הראשון, מלך אנגליה, שהיה גם דוכס אקוויטניה ווסאל של מלך צרפת, טיפח תקווה להסיר מעליו את עולו של פיליפ הרביעי, בעוד שגי דה דאמפייר, רוזן פלנדריה העלה על נס את עצמאותה של רוזנות זו. אדוארד הראשון וגי דה דאמפייר כרתו ברית נגד פיליפ הרביעי, שהיה מודאג ממצב עניינים זה ופלש לפלנדריה ביוני 1297.

ב- 1299 הצליח פיליפ הרביעי לגרום לביטולה של הברית בין אנגליה לבין פלנדריה באמצעים דיפלומאטיים. חיל המצב הצרפתי נשאר בערי פלנדריה, ופיליפ הרביעי ציווה להקים מצודה בקרבת העיר ליל, שהייתה עיר המפתח לפלנדריה. הושגה הפוגה עד 1300, כאשר המלחמה התחדשה ופלנדריה נכבשה. גי דה דאמפייר, שניים מבניו וחמישים מאביריו נכנעו והושמו במעצר במצודות מלכותיות.

פיליפ הרביעי ואשתו ז'אן הראשונה, מלכת נווארה שביקרו בפלנדריה במאי 1301, נוכחו בעושרן של ערי פלנדריה ובניגודים בין מעמדותיהן החברתיים של ערים אלה. האזרחים העשירים תמכו במלך צרפת ואילו ההמונים נשארו נאמנים לרוזן פלנדריה. הרוחות התלהטו, ובלילה שבין ה-17 וה-18 במאי 1302 אנשי העיר ברוז' הרגו את אנשי חיל המצב של המושל המלכותי ז'אק דה שאטיון. בתגובה, פיליפ הרביעי שלח צבא בפיקודו של רובר, רוזן ארטואה כדי לבצע פעולת תגמול. התפתח קרב דורבנות הזהב (11 ביולי 1302) שבו נחלו הצרפתים מפלה ניצחת ושבו נהרגו רובר, רוזן ארטואה ומספר רב של אבירים צרפתים.

במשך 1303 התנהלו פשיטות צבא וקרבות אבירים בגבולה של פלנדריה עם רוזנות ארטואה. פיליפ הרביעי גייס כספים כדי לשלוח צבא ואוניות מלחמה לחופי פלנדריה ולקחת נקם על המפלה בקרב דורבנות הזהב. ב- 10 וב- 11 באוגוסט 1304 הצי המלכותי הצרפתי בשיתוף עם הצי ההולנדי ועם מספר אוניות מלחמה של ג'נובה בפיקודו של האדמירל רנייה גרימאלדי, הביס את הצי הפלמי בים הדרומי של הולנד. פיליפ הרביעי קיבל ההודעה על אודות ניצחון זה כאשר היה כבר בדרכו לפלנדריה. הוא יצא עם צבאו מן העיר אראס ב- 29 ביולי במטרה להגיע אל העיר טורנה דרך רוזנות אינו כדי לפנות אל עבר העיר ליל שהיוותה את מטרתו העיקרית.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני הצבאות נפגשו בסביבות הכפר מון-אן-פוול (כיום פרבר של ליל) שמעליו הייתה גבעה. היסטוריונים מעריכים את מספר הלוחמים ב- 15,000 איש, מהם כ- 8,000 פלמים וכ- 7,000 צרפתים. בין ה-14 וה-16 באוגוסט התקיים משא ומתן שנכשל. ב- 17 באוגוסט כל אחד מן הצדדים התכונן לקרב שנמשך כל יום המחרת (18 באוגוסט) שהיה יום שרב. מכונות הטרבושה ומקלעות האבנים גרמו לקורבנות רבים. האבירים הצרפתים, שהצליחו להקיף את אנשי הצבא הפלמים ולכבוש את הגבעה, מנעו מהם אספקת מזון ומשקה. הפלמים לא עשו שימוש בפרשים, משום שתיעבו את אציליו של מלך צרפת שהיו רכובים על סוסים.

צבאו של פיליפ הרביעי גרם לקורבנות רבים בין הפלמים באמצעות שימוש במכונות טרבושה, אך הפלמים הצליחו להחריב ארבע מתוך חמש מהן. היות ששני הצדדים סבלו מעייפות, הוכרז על הפוגה. כל אחד מן הצדדים היה משוכנע כי הקרב לא יתחדש לפני יום המחרת. שתי קבוצות של אנשי צבא פלמים שסבלו מאפיסת כוחות, נסוגו אל העיר ליל בפיקודם של ז'אן ושל אנרי דה נאמור, שהיו בניו של גי דה דאמפייר. הכוחות הפלמים הנותרים התחלקו לשתי קבוצות. הראשונה בפיקודו של גיום דה ז'ולייה, שהיה נכדו של גי דה דאמפייר, הצליחה להדוף את הצבא המלכותי, אך האבירים הצרפתים תקפו את הפלמים וגיום דה ז'ולייה נהרג. הקבוצה שהורכבה מאנשי העיר ברוז', החמיצה הזדמנות לפגוע בפיליפ הרביעי שהיה מוקף בחמישים אבירים בלבד, והוא נאלץ להיאבק בכל כוחו כדי להימלט מסכנה זו. צבא האבירים של צרפת הדף את הפלמים שנטשו את שדה הקרב וחזרו לליל.

אחרי הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב- 20 באוגוסט, פיליפ הרביעי שהיה בדרכו אל העיר ליל, עבר דרך העיר סקלין ובזז אותה בגלל שנשארה נאמנה לרוזן פלנדריה. המצור על ליל נמשך חודש ימים עד שהעיר נכנעה. פלנדריה כולה שבה אט, אט לשליטתו של מלך צרפת. המשא ומתן בין הצדדים הגיע לסיומו ב- 23 ביוני 1305 עם חתימת הסכם אתיס-סיר-אורז' שלפיו פלנדריה זכתה באוטונומיה תמורת תשלום פיצויים גבוהים לפיליפ הרביעי ותמורת הערים בתון ודואה שנמסרו לצרפת בנוסף על ליל שנכנעה קודם לכן.