קרב מונטה גראפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבט מפסגת מונטה גראפה על הפסגות שהיו בידי האוסטרו-הונגרים
קרב מונטה גראפה הראשון בתוך קרב קפורטו. לאחר הקרב נשאר החלק הצפוני בידי האוסטרים (מונטה גראפה במרכז המפה)

קרב מונטה גראפהאיטלקית - Battaglia del Monte Grappa) נערך במלחמת העולם הראשונה בחזית האיטלקית בין הצבא האיטלקי והצבא האוסטרו-הונגרי על פסגות הר גראפה (Monte Grappa) בצפון איטליה. זו הייתה מערכה בת שלושה קרבות גדולים שנמשכה מאז התבוסה האיטלקית בקרב קפורטו בנובמבר 1917, עד לקרב האחרון שנערך בסוף המלחמה במסגרת המתקפה האיטלקית האחרונה במלחמה בקרב ויטוריו ונטו.

מונטה גראפה מתנשא לגובה 1,775 מטר מעל עמק נהר פיאווה. הוא הגבוה ביותר במסיב גראפה הכולל מספר פסגות. בהשוואה לפסגות הרי האלפים מונטה גראפה אינו גבוה, אבל הייתה לו חשיבות אסטרטגית גדולה בהיותו חולש על עמק הפיאווה וונציה.

לאחר התבוסה הקשה של האיטלקים בקרב קפורטו הוחלף הרמטכ"ל האיטלקי לואיג'י קאדורנה ב-ארמנדו דיאז שאירגן קו ביצורים לאורך הפיאווה. מונטה גראפה חלש על קו זה מעורפו. כיבוש מונטה גראפה היה גורם להכנסת הצבא האיטלקי לכיתור והיה עלול להביא לכניעתו ולהוצאת איטליה מהמלחמה. הצבא האוסטרו-הונגרי היה מחוזק ביחידות אלפיניות של הצבא הגרמני.

קרב מונטה גראפה הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרב מונטה גראפה הראשון התנהל בשני שלבים. השלב הראשון היה ב-14 בנובמבר 1917 - 26 בנובמבר 1917 והשני היה ב-11 בדצמבר 1917 - 21 בדצמבר 1917. הוא היה חלק מהאופנסיבה האוסטרו-גרמנית של קרב קפורטו.

האוסטרו - הונגרים ריכזו כמות גדולה של ארטילריה וב-14 בנובמבר 1917 פתחו בהתקפה רחבה תוך שימוש בלהביורים, כידונים וגזים רעילים. ביחד עם היחידות האלפיניות הגרמניות הם הצליחו לכבוש מספר פסגות ולהגיע עד 2 ק"מ מפסגת מונטה גראפה. אבידות האיטלקים היו עצומות, בעיקר מריקושטים של האדמה הסלעית בהר. מהפסגות שכבשו יכלו האוסטרים להשקיף על ונציה. הגנרלים הגרמנים הבטיחו לחייליהם שיחגגו את חג המולד בוונציה, והאוסטרים הכינו כבר מדליות לחגוג את כיבוש ונציה. גורלה של איטליה היה תלוי בפסגת מונטה גראפה.

ב-26 בנובמבר 1917 הפסיקו האוסטרים את המתקפה והתכוננו למתקפה סופית לכבוש את פסגת מונטה גראפה. בינתיים חוזק הכוח האיטלקי ביחידות צרפתיות ובריטיות.

המתקפה השנייה החלה ב-11 בדצמבר 1917, אבל הפעם נתקלו האוסטרו - הונגרים והגרמנים במזג אוויר חורפי קשה ואבדותיהם היו קשות. האיטלקים בעזרת בעלי בריתם השיבו מלחמה והצליחו לכבוש בחזרה מספר פסגות. פסגת מונטה גראפה נשארה בידי האיטלקים והצבא האיטלקי ניצל. בין הלוחמים בקרב זה היה ארווין רומל שפלוגתו סבלה אבידות כבדות.

קו החזית חצה כעת את מסיב הגראפה כשחלקו הצפוני בידי האוסטרים והדרומי בידי האיטלקים.

קרב מונטה גראפה השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת התקפות נוספות על מונטה גראפה החליט ארמנדו דיאז לבנות קו ביצורים במונטה גראפה. בעזרת עצותיהם של בעלי בריתו הצרפתים בעלי ניסיון מקרב ורדן, הוא בנה בתוך ההר מערכת מנהרות חצובה בשם "הגלריה של ויטוריו אמנואלה השלישי". אורך המנהרות היה 5 ק"מ והן הסתעפו ממנהרה ראשית באורך 1.5 ק"מ. במקום היו עמדות ל-75 תותחים, 45 מכונות ירייה תחמושת, אספקה ומקום ל-15,000 חיילים. האוסטרו - הונגרים החלו להתכונן למתקפת קיץ ב-1918 והיו בטוחים בניצחונם. הרמטכ"ל שלהם, קונרד פון הצנדורף אמר כי "מצבם של האיטלקים דומה לאדם שספינתו נטרפה והוא נאחז באצבעותיו בקורת עץ. אם תכרות לו אותן הוא יטבע".

המתקפה האוסטרו-הונגרית החלה ב-15 ביוני 1918 והייתה חלק מקרב הנהר פיאווה. המטרה הייתה לסגור על הצבא האיטלקי מצד הנהר פיאווה ומונטה גראפה.

האיטלקים היו מוכנים למתקפה זו. בתחילה הצליחו האוסטרים לכבוש מספר פסגות, אך האיטלקים הגיבו בהתקפות נגד מוצלחות. מספר האבידות משני הצדדים היה גדול. הם החדירו יחידות סער קטנות מצוידות בלהביורים ומכונות ירייה שחדרו בין קווי האוסטרים וגרמו להם אבידות כבדות. הם היו כעת מצוידים במסכות גז יעילות נגד התקפות הגז של האוסטרים ולחמו בחירוף נפש.

ב-18 ביוני 1918 אמר הרמטכ"ל האיטלקי בהתייחסו ללוחמים במונטה גראפה כי: "כל חייל שנלחם במונטה גראפה הרגיש כאילו כל עץ שם הוא קדוש למולדת".

ב-23 ביוני 1918 הפסיקו האוסטרים את המתקפה. פסגת מונטה גראפה ופסגות נוספות נשארו בידי האיטלקים.

קרב מונטה גראפה השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרב מונטה גראפה השלישי התחיל ב-24 באוקטובר 1918 במסגרת המתקפה האיטלקית במלחמה - קרב ויטוריו ונטו. ההתקפה החלה בהפגזה של 1,600 תותחים, 500 מרגמות ותשע דיוויות איטלקיות רעננות.

האוסטרים שחזו את ההתקפה התגוננו היטב והזרימו כוחות לחזית המונטה גראפה והגיבו בהתקפות נגד שגבו אבידות כבדות משני הצדדים אבל תוך מספר ימים הם נאלצו לסגת. האיטלקים המשיכו בכיבוש רכס מונטה גראפה וסיימו זאת ב-4 בנובמבר 1918, שעה לפני שנחתמה שביתת הנשק עם האוסטרו-הונגרים.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1935 נבנה על פסגת מונטה גראפה בית קברות צבאי ואתר זיכרון משותף לחללים האיטלקים ולאוסטרו-הונגרים.

במקום קבורים 22.910 חיילים:

  • 12.615איטלקים (2283 מזוהים, 10.332 אלמונים)
  • 10.295 אוסטרו-הונגרים (295 מזוהים, 10.000 אלמונים)

בית הקברות בנוי מחמש שורות של חומות קונצנטריות שעליה מוטבעים שמות הנופלים. באמצע יש דרך רחבה העולה ומגיעה לקפלה שעליה צלב גדול ובתוכה פסל של "המדונינה של מונטה גראפה". מאחורי הקפלה ממשיכה דרך שלצידיה עמודי אבנים שעליהם שמות המקומות בו נערכו הקרבות במונטה גראפה. הדרך נקראת "דרך הגיבורים" (Via Eroica) והיא מסתיימת במבנה אבן מונומנטלי הנקרא "שער רומא" (Portale Roma).

בעיר באסאנו דל גראפה לרגלי מונטה גראפה יש אנדרטה בצורת פסל של חייל לזכר "הבחורים של 99'" (Al Ragazzi del '99) - מחווה לחיילים הצעירים ילידי 1899, "דור אבוד" שנזרק למלחמה כדי למלא את השורות המתדלדלות של הצבא האיטלקי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]