קרב מיקאלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב מיקאלה
Mycale3 map.gif
עימות:

מלחמת פרס-יוון

תאריך:

אוגוסט 479 לפנה"ס

קרב לפני:

קרב פלטאיה

מקום:

מיקאלה, איוניה

תוצאה:

ניצחון יווני

הצדדים הלוחמים
ערי מדינה יווניות האימפריה הפרסית
מפקדים

לֶ‏אוֹ‏טִיכִידֵס מלך ספרטה

ארטיינטס

כוחות

40,000
צי יווני

60,000 (הרודוטוס)
הצי האגאי הפרסי

קרב מִיקַ‏אלֵה היה אחד משני הקרבות הגדולים (השני הוא קרב פלטאיה), שסיימו את הפלישה הפרסית ליוון במלחמת יוון-פרס. הקרב נערך לקראת סוף אוגוסט 479 לפנה"ס (במועד מקביל לקרב פלטאיה[1]) על מורדות הר מיקאלה באיוניה, מול חופי האי סאמוס. הקרב הסתיים בחיסול כוחות פרס באיוניה, השמדת הצי האגאי הפרסי ושחרור איוניה והאיים האגאיים משליטה פרסית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

באביב שנת 479 לפנה"ס, על רקע ההסתבכות הפרסית בקרבות בתוך יוון גופה, התמרדו מספר ערים יווניות באיוניה כנגד השלטון הפרסי. בני איוניה הבינו במהרה כי לא יוכלו לעמוד לבדם אל מול עוצמת האימפריה האחמנית, ולפיכך שיגרו נציגים אל אתונה וספרטה על מנת לקבל מהן סיוע.

מרדוניוס, המושל הפרסי ביוון, לא ראה בעין יפה את ההתערבות האתונאית במתרחש בצידו השני של הים האגאי, ולאחר שניסה לפייס את אתונה, ולשכנעה להישאר נייטראלית בעזרת תמריצים שונים, קיבל את סירובה. כתוצאה מכך, החליט לצאת למסע מלחמה שיסתיים, בסופו של דבר, בקרב פלטאיה.

בינתיים, הספרטנים, בראשות מלכם לאוטיכידס, גייסו 5,000 לוחמים (5,000 אחרים יצאו לקרב בפלטאיה), צירפו אליהם 35,000 לוחמים אתונאים ובני פולייס אחרות, והפליגו, לאחר התארגנות באי דלוס, אל עבר סמוס וחופי איוניה.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כששמעו על המתקפה ההולכת וקרבה, הפרסים, שרצו להימנע מקרב ימי כושל דוגמת סלמיס, הסיגו את ציים מהאי סאמוס אל עבר היבשת. שם, בחופו הדרומי של חצי האי מיקאלה, התבצרו ונערכו להדוף את הפלישה היוונית.

היוונים, שהיו ערוכים לקרב ימי, הופתעו למצוא את סאמוס נטוש, אך במהרה גילו את הצבא הפרסי ערוך על החוף האיוני, ולאחר התלבטות קצרה, החליטו לערוך קרב יבשתי. הרודוטוס מספר כי המפקד הספרטני לאוטיכידס, הפליג בקרבת המחנה הפרסי ונשא נאום שהופנה לבני בריתה האיונים של פרס:

Cquote2.svg

אנשי איוניה, אלה מכם ששומעים את דברי, הקשיבו לי, כי הפרסים לא יבינו את אשר אודיע לכם. כשנתנגש, על כל אחד לזכור קודם כל את החירות, ואחרי כן את ססמתנו - הֵרָ‏ה[2], מיסרו את דברי לכל מי שלא הצליח לשמוע אותי.

Cquote3.svg
– הרודוטוס, ספר ט', 98
סאמוס, חצי האי מיקאלה ומפרץ מילטוס.

הפרסים, שחשדו כי לאוטיכידס מנסה לגרום לעריקה בשורותיהם, פרקו, בתגובה, את בני סאמוס מנשקם ושלחו את המיליטים לשמור על העורף ודרכי המילוט.

באותו זמן, נחת הצבא היווני על החוף והתחלק לשני גייסות, האתונאים צעדו לאורך קו החוף באגף ימין והספרטנים התקדמו על מורדות הר מיקאלה באגף שמאל. במהלך הצעידה לאורך החוף, מצאו האתונאים שרביט מונח בחול. הדבר התפרש מיד כאות אלוהי, המבשר על ניצחון יווני בקרב במישור פלטאיה, שנערך בבוקר אותו יום.

השמועה התפשטה, כאש בשדה קוצים, והאתונאים אחוזי ההתלהבות, הסתערו לבדם על המערך הפרסי, בלי להמתין לספרטנים. לאחר קרב קצר, החל המערך הפרסי, בפיקודו של ארטיינטס להישבר ונאלץ לסגת, תחילה למחנהו המבוצר ולאחר מכן אל מחוץ לשדה הקרב, שם פנו נגדו המיליטים, שתיפקדו כמשמר עורפי, וטבחו בנמלטים, רק מעטים הצליחו להימלט מהקרב ולהגיע לבירת המחוז סרדיס. האתונאים כבשו את המחנה הפרסי, בזזו אותו והעלו באש את הצי הפרסי שעגן במקום. כשהגיעו הספרטנים למקום, כבר היה הקרב בשלבי סיום.

בתום הקרב, שבו היוונים לסאמוס והחלו בדיונים על העתיד. הספרטנים הדורים, לא התכוונו להטריח את עצמם אל מעבר לים האגאי בכל פעם שתעמוד איוניה בפני מתקפה והציעו לפנות את האיונים אל אדמת יוון. האתונאים לעומתם, לא היו מוכנים לאבד את מושבותיהם, וצירפו את בני איוניה לליגה הדלית.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תבוסת הפרסים, חזרו הספרטנים לאדמת יוון והמשיכו לעסוק בענייניהם. ערי איוניה היו כעת בברית עם אתונה, שהפכה לכוח אימפריאליסטי.

אתונה, שהתקיימה עד אותה תקופה בצילה של ספרטה והסתייעה בכוחה הצבאי להגנתה, החלה לפתח מדיניות עצמאית הולכת וגוברת, שהובילה, בסופו של דבר, לפריצת המלחמה הפלופונסית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרודוטוס, ספר ט', 90.
  2. ^ אשתו של זאוס, אבי אלי יוון. השימוש דווקא בה נעשה בשל מקדשה, ההריון בסאמוס.