קרב נרבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב נרבה (1700)
מלחמה: מלחמת הצפון הגדולה
ניצחון בנרבה
תאריך התחלה: 30 בנובמבר 1700
תאריך סיום: 30 בנובמבר 1700
משך הסכסוך: יום
מקום: ליד עיר נרבה
תוצאה: ניצחון שבדי
הצדדים הלוחמים
מפקדים
כוחות

30,000-35,000

10,500

אבידות

8,000-10,000 הרוגים, 20,000 שבויים ששוחררו בהמשך

700-900 הרוגים, 1,200 פצועים

קרב נרבה היה קרב שהתרחש ב-20 בנובמבר 1700 באזור העיר נרבה (כיום באסטוניה) בשלבים הראשונים של מלחמת הצפון הגדולה. הקרב הסתיים בניצחון מובהק של הצבא השבדי על כוחות רוסיה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד עם סיום מערכות אזוב, בהסכם שנחתם עם האימפריה העות'מאנית בשנת 1700, הכריז פיוטר הגדול על מלחמה נגד שבדיה. הכוחות הרוסים החלו להתקדם לכיוון נרבה. לקראת 29 באוקטובר הכוחות התמקמו והחלו בירי תותחים ועבודות לכיתור המצודה. אך עקב בעיות בהכנת המצור הירי לא הצליח לגרום נזק למצודה.

הכוחות הרוסים כללו כ-30 אלף חיילים וכ-284 תותחים. זאת לעומת כ-1,500 חיילים שבדים שהתבצרו במצודה.

בהיוודע שקרל השנים עשר, מלך שבדיה נחת בקרבת העיר, שלח פיוטר הגדול לצורך איסוף מודיעין יחידת פרשים בהיקף של 5,000 חיילים בפיקוד בוריס שרמטייב. כוחות אלו הגיעו סמוך לכוחות השבדים, אך חששו להיכנס לקרב וחזרו למחנה.

לפי הערכת ההיסטוריונים הכוחות השבדים שנחתו כללו כ-9-12 אלף חיילים.

ב-29 בנובמבר עזב פיוטר הגדול את המחנה.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שחר 30 בנובמבר השבדים החלו במתקפה. בעקבות תנאי מזג האוויר והשלג הכבד, הצליחו השבדים להתקרב לעמדות הכוחות הרוסים ואף לכבוש את עמדות התותחים. במחנה הרוסי החלה פאניקה. הפרשים בפיקוד בוריס שרמטייב נסוגו לצד השני של הנהר. במהלך הנסיגה וחציית הנהר איבדו כ-1000 חיילים. גם כוחות הרגלים החלו בנסיגה. רוב הפיקוד העליון שהיה במחנה נכנע לשבדים. המפקד העליון של הכוחות הרוסים, קרל דה קרוי, נלקח בשבי והועבר לטאלין. מספר יחידות החזיקו בהגנה והלחימה הסתיימה רק עם רדת החשכה.

בבוקר סוכם על כך שהכוחות הרוסים יעזבו את המקום עם דגלים ונשק אישי אך ללא תותחים. במהלך מעבר הכוחות דרך הנהר, הפרו השבדים תנאי ההסכם ולקחו חלק מהחיילים בשבי.

השלכות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא הרוסי ספג מפלה קשה ביותר. רוב התותחים אבדו וגם האבידות בכוח האדם היו גדולות, במיוחד בחלק הפיקודי. למשך מספר שנים באירופה לא התייחסו ברצינות לצבא הרוסי ולמלך שבדיה היה מוניטין של מצביא דגול.

לאור התבוסה הקשה, במידה והשבדים היו מחליטים להתקדם לעומק רוסיה, לפיוטר הגדול לא היה כוח לעצור אותו. אומנם, במקום זאת, החלו השבדים בלחימה נגד בעלי ברית של הרוסים בליבוניה.