קרב סלמיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב סלמיס (קרב ימי)
מלחמה: מלחמות פרס-יוון
Trireme.jpg
תאריך התחלה: ספטמבר 480 לפנה"ס
קרב לפני: קרב ארטמיסיון (קרב ימי)
וקרב תרמופילאי (קרב יבשתי)
קרב אחרי: קרב פלטאיה (קרב יבשתי)
מקום: סמוך לאי סלמיס שביוון
תוצאה: ניצחון יווני
הצדדים הלוחמים
מפקדים

אֶ‏וּ‏רִיבִּ‏יאַ‏דֵס מספרטה (מפקד ראשי), תֶ‏מִיסְטוֹ‏קְלֵס מאתונה, אַ‏דֵימַ‏אנְטוֹ‏ס מקורינתוס ונוספים

אַ‏רִיאַ‏בִּ‏יגְנֶ‏ס בן דריווש,

פְּרֶקְסַאסְפֶּס בן אַסְפַּאתִינֶס,

מֶגַאבַּאזוֹס בן מֶגַאבַּאטֶס,

אַכַאימֶנֶס בן דריווש

כוחות

כ-380 אוניות 

כ-1,000 אוניות 

אבידות

40 אוניות 

200 אוניות 

תרשים קרב סלמיס
יוון בתקופת המלחמות עם פרס, 500-479 לפנה"ס

קרב סלמיס ניטש בספטמבר 480 לפנה"ס, במהלך פלישת חשיארש הראשון (שנודע גם בשמו היווני כסרכסס) מלך פרס לארץ יוון, בין הצי הפרסי לצי הברית ההלנית. לאחר שנכשלו הניסיונות הראשונים להדוף את הפולש, בקרבות תרמופילאי וארטמיסיון, התייצבו היוונים לקרב הכרעה במימי המצר המפריד בין אטיקה לאי סלמיס, צפונית-מערבית לאתונה. ניצחון היוונים בקרב הימי הציל את ארץ יוון מכיבוש ושעבוד בידי האימפריה הפרסית. בעקבות תבוסת הצי הפרסי, החיוני לתנועות צבא הנלחם מעבר לים הרחק ממולדתו, הפסיק חשיארש את מסע המלחמה ושב לפרס. צבאו, שנסוג צפונה ונערך לחידוש הלחימה ביבשה, הוכה גם הוא שנה לאחר מכן בקרב פלטאיה.

ייחודו של קרב סלמיס בהיותו אירוע היסטורי מכונן לא רק בתולדות היוונים, אלא בדברי ימי תרבות המערב בכלל. הניצחון היה שיאו של עימות, בעקבותיו גיבשו היוונים זהות אתנית כלל-יוונית, המבליטה את עליונותם התרבותית והפוליטית על "הבָּ‏‏רְבָּ‏רִים"; תוצאת הקרב במימי סלמיס היא שהולידה את המיתוס של אירופה ואת חלוקת העולם לשני גושים, "מערב" מול "מזרח", "אירופה" מול "אסיה".

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרב הימי סלמיס הוא נקודת השיא של מערכה גדולה שניטשה במשך עשרות שנים בין ממלכת פרס לבין הפוליס של יוון העתיקה, ונקראת בשם מלחמת יוון-פרס. כישלון המתקפות הפרסיות הקודמות בשנים 492 לפנה"ס בעקבות טביעתו של הצי הפרסי, וב490 לפנה"ס בתבוסה בקרב מרתון, הניעו את חשיארש מלך פרס לשלוח צבא עצום ליוון בניסיון להכניעה. צבא פרס נחל ניצחון פירוס בקרב תרמופילאי, ותיקו (עם אבידות קשות לפרסים) בקרב הימי של ארטמיסיון. לאחר קרבות אלה נסוג הצי היווני אל מיצר סלמיס הסמוך לאתונה, החזקה מבין הפוליס היווניות.

האורקל מדלפי ניבא כי "רק חומות עץ יגנו על אתונה". מנהיג אתונה, תמיסטוקלס, השתמש בנבואת האורקל על מנת לשכנע את תושבי אתונה לנטוש את העיר ולמקד את כוחם של הפוליס היווניות בצי, שם היה להם יתרון ניכר על פני הפרסים, בעוד בצבא היבשה היה לפרסים יתרון מוחץ שיוכל להכריע את אתונה ובנות בריתה. ספינות יוון היו לפי תמיסטוקלס חומת העץ שתגן על אתונה. בני אתונה התפנו אם כך מעירם בעזרת הצי, מלבד מיעוט שהתעקש לפרש את נבואת האורקל כלשונה והתבצר באקרופוליס שבאתונה, מעבר לחומות העץ של העיר, ונטבח לבסוף על ידי הפרסים שהעלו באש את העיר.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב הזה עמד הצי היווני ללא תנועה בתוך מיצר סלמיס, ואילו הצי הפרסי עגן במפרץ הסרוני מחוץ למיצר. תמיסטוקלס שלח שליח פרסי אל חשיארש, אשר סיפר לו כי היוונים מתכוונים לחמוק בלילה מצדו השני של המיצר. חשיארש התפתה להאמין ושלח את השייטת המצרית שלו לחסום את פתחו השני של המעבר. באותו הזמן נע צפונה עם מהלך המיצר חלק מהצי היווני, דבר שרק אימת את חשדותיהם של הפרסים בדבר הבריחה.

עם הבוקר למחרת, נכנסו האוניות הפרסיות בטור לתוך מיצר סלמיס. חשיארש עצמו ישב באותה עת על כיסא מוזהב על ראש אחת הגבעות הצופות על המיצר מכיוון היבשת. בעת כניסתן של הספינות הפרסיות הגדולות והכבדות אל המיצר תקפו את אגפן הדרומי התלת-חתריות היווניות הקלות, ובו בעת תקפו את אגפם הצפוני של הפרסים הספינות היווניות אשר התקדמו במיצר והתחבאו בין פיתוליו. הספינות הפרסיות הגדולות התקשו לתמרן ולפנות במעבר הצר והתנגשו זו בזו מחמת כמותן וצפיפותן. ספינות יוון הקלות הבקיעו בעזרת אילי הניגוח שלהן את בטן הספינות הפרסיות ושברו את משוטיהן.

200 ספינות פרסיות הוטבעו, מפקד הצי נהרג בקרב, ושאריות הצי ברחו לכיוון הים הפתוח. חשיארש עצמו חזר לארצו, אולם שאר הצבא נסוג להתארגנות מחודשת בבויאוטיה ותסאליה. אבדותיהם של היוונים היו נמוכות בהרבה; כ40 ספינות יווניות בלבד הוטבעו. לקרב היו משמעויות מרחיקות לכת: ההסתערות הפרסית הגדולה ביותר אל אירופה נכשלה כישלון מהדהד, ומלבד קרב פלטאיה לא שבו הפרסים לתקוף את יוון.