קרב סן-קנטן (1914)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב סן-קנטן (1914)
מערכה: החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
תאריך התחלה: 29 באוגוסט 1914
תאריך סיום: 30 באוגוסט 1914
משך הסכסוך: יומיים
קרב אחרי: הקרב הראשון על המארן
מקום: מחוז האן (פיקרדי) שבצפון צרפת
תוצאה: לא נרשם ניצחון מובהק לאחד הצדדים
הצדדים הלוחמים
מפקדים
כוחות

הארמייה הגרמנית השנייה

הארמייה הצרפתית החמישית

קרב סן קנטן, שנקרא גם קרב גיז (Guise), נערך במחוז האן (פיקרדי) שבצפון צרפת, סמוך למדי לגבול בלגיה, ב-29 וב-30 באוגוסט 1914. הקרב נערך כהתקפת נגד אל מול ההתקפה הגרמנית שבתחילת קרבות החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה, סמוך לאחר פרוץ המלחמה. בקרב זה, בו לא נרשם ניצחון מובהק לאחד הצדדים, הצרפתים הצליחו לעכב מעט את התקדמות הגרמנים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה בחזית המערבית, ברביעי לאוגוסט 1914, החלו הגרמנים ליישם את תוכנית שליפן. לפי התוכנית, הגרמנים כבשו את רובה של בלגיה בדרכם אל צרפת עת התגברו על הבלגים בקרבות לייז' ואנטוורפן. עם כניסת הגרמנים לבלגיה נכנסו גם צרפת ובריטניה למלחמה, אולם גם מעצמות אלה לא הצליחו תחילה לעצור את הגרמנים. כך אירע בקרב מילוז ובקרב שרלרואה.

בעוד הצבא הצרפתי נשלח ברובו אל גבולותיה של צרפת עם גרמניה ובלגיה, החלו הבריטים לשלוח חיילים אל מעבר לתעלת למאנש, ואלה שהגיעו, החלו לתפוס את מקומם במערך מדינות ההסכמה בין מובז' (Maubeuge) ללה קטו (Le Cateau) עד ה-20 באוגוסט. ב-21 באוגוסט החלו הבריטים להתקדם לעבר מונס שבבלגיה, ובקרב מונס, אם כי נסוגו לאחריו, הצליחו לעכב מעט את הגרמנים ולגרום להם אבדות ניכרות. בכל זאת, התקדמות הגרמנים אילצה את צבאות מדינות ההסכמה לסגת כמעט לכל אורך החזית. למרות שנסוגו, צבאות מדינות ההסכמה שמרו על סדר יחסי ועל כושר לחימה. ב-26 לחודש הם נסוגו מלה קטו עד סמוך לסן קנטן ולגיז. באותה גזרה נוצר פער בן כ-6.5 ק"מ בין חיל המשלוח הבריטי, ממערב, לבין הארמייה החמישית, ממזרח. מפקד הצבא הצרפתי, הגנרל ז'וזף ז'ופר, פקד שעל הארמייה הצרפתית החמישית, בפיקוד הגנרל שארל לנרזאק, שהחזיקה באותה גזרה, להפוך פניה אל האויב הגרמני - בגזרה זו הארמייה השנייה שבפיקוד קארל פון בילוב - לבצע התקפת נגד, ובכך לעכב את התקדמותו. כמו כן, התקפה כזו עשויה לסגור את הפער האמור, שנוצר בחזית צבאות מדינות ההסכמה. לנרזאק לא היה שלם עם רצונו של ז'ופר לתקוף, וכיוון שכך, ז'ופר עצמו, שלא נתן אמון מלא בלנרזאק, נותר במפקדתו של האחרון. ב-28 לחודש החלה הארמייה החמישית, שחזיתה פנתה צפונה, להפנות את חזיתה מערבה. לפיקוד הארמייה הגרמנית השנייה היו ידיעות מוקדמות על כוונתה זו של הארמייה החמישית, הודות למסמכים שנפלו בידיהם עם שבייתו של קצין צרפתי.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-29 באוגוסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 לחודש הארמייה החמישית תקפה במלוא עוצמתה. באגף השמאלי, ההתקפה על סן קנטן לא עלתה יפה, ההישגים היו מועטים, והאבדות - קשות. ימינה משם, בגיז, הצרפתים אילצו את הגרמנים לסגת, כאשר חלק חשוב בהצלחה הצרפתית נודע לקורפוס הראשון שבפיקודו של לואי פראנשה ד'אספרה. הגרמנים, אם כי יכלו על ידי התקפת נגד מסיבית ללפות משני האגפים את הכוחות הצרפתיים בטרם נסוגו, לא עשו זאת, וזאת כיוון שהמרחק הגדול למדי בין האגפים האמורים לתקוף, כ-15 ק"מ, היה עשוי לפתוח בפני הצרפתים אפשרויות תמרון, אשר היו מציבות בסכנה גם את הגרמנים. בסופו של דבר, עד לשעות אחר הצהריים הגרמנים הצליחו לבלום את התקפות הצרפתים. כן ביקש פון בילוב מן הארמייה הראשונה, שבפיקוד אלכסנדר פון קלוק, אשר תקפה בקטע החזית שמימינו (מערבו), להיות נכונה לסייע בקרבות הצפויים ביום המחרת, מועד בו תיכנן לתקוף את הארמייה החמישית. בסופו של דבר, משנודעה עוצמתו של הכוח הצרפתי, וכן כשניתברר עד כמה הכוחות המיועדים לתקוף שחוקים, בוטלו תוכניות אלה. מן הצד הצרפתי, למרות ההצלחה החלקית, הרי בשל המצב האסטרטגי הכללי, הסתפק ז'ופר בכך, ובלילה פקד על לנרזאק להמשיך לסגת, תוך הריסת הגשרים על נהר האואז בדרכו.

ה-30 באוגוסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקודה של ז'ופר הגיעה ליעדה רק בבוקר ה-30 באוגוסט, ולפיכך, הנסיגה החלה באיחור של כמה שעות. בינתיים, כל התקפותיהם של הצרפתים בתחילת אותו יום, המלוות בהפגזות כבדות משני הצדדים, נהדפו על ידי הגרמנים, אשר ערכו לפני הצהרים גם מספר התקפות נגד מקומיות. שני הצבאות התקשו לתמרן באדמתו הבוצית, המחורצת בנחלים עמוקים, והמכוסה בסבך שיחים, של עמק האואז. בסופו של דבר, הגרמנים כמעט שלא ניסו לתקוף את הצבא הצרפתי הנסוג, ואף לא ניסו לבצע רדיפה, פרט לשיגור כוחות קטנים. אלה לכדו ארבעה תותחים, 16 מכונות ירייה וכ-1,700 חיילים צרפתים.

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא הצרפתי המשיך אמנם לסגת, אך עם זאת, המשיך לשמור על סדר יחסי ועל כושר לחימה. בחמישי לספטמבר החליף פרנשה ד'אספרה את לנרזאק בפיקוד על הארמייה החמישית. בימים הבאים נבלמה סופית ההתקדמות הרצופה של הגרמנים, כתוצאה מן הקרב הראשון על המארן.