קרב סקרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב סקרה
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
BulgarianPOW-Skra.jpg
שבויים בולגרים בקרב סקרה
תאריך התחלה: 29 במאי 1918
תאריך סיום: 31 במאי 1918
משך הסכסוך: 3 ימים
מקום: סמוך לכפר סקרה אשר בממלכת יוון
תוצאה: ניצחון יווני
קואורדינטות: 41°05′20″N 22°23′40″E / 41.08889°N 22.39444°E / 41.08889; 22.39444קואורדינטות: 41°05′20″N 22°23′40″E / 41.08889°N 22.39444°E / 41.08889; 22.39444
הצדדים הלוחמים
מפקדים
כוחות

6 רגימנטים של הצבא הבולגרי ורגימנט של הצבא הגרמני.

4 רגימנטים של הצבא היווני. יחידות ארטילריה צרפתיות ובריטיות.

אבידות

הצבא הבולגרי: בין 500 ל-600 הרוגים ו-1,700 שבויים.‏[1]
הצבא הגרמני: לא ידוע.

הצבא היווני: 502 הרוגים (26 קצינים ו-476 חיילים) ו-2,330 פצועים ונעדרים.

קרב סקרה היה קרב בחזית המקדונית במלחמת העולם הראשונה, אשר התחולל בשלהי מאי 1918 בין כוחות צבא ממלכת יוון לכוחות צבא ממלכת בולגריה סמוך לכפר סקרה שביוון. הקרב הסתיים בניצחון היוונים ובכניעת מאות רבות של חיילים בולגרים, וכן המחיש את המורל הירוד שבו היו נתונים חלקים נכבדים מהצבא הבולגרי ואת הפיכתו של הצבא היווני לכוח לחימה משמעותי בחזית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – החזית המקדונית במלחמת העולם הראשונה

החזית המקדונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי 1915 הוכרעה המערכה על סרביה, והכוח האנגלו-צרפתי שהונחת בסלוניקי ניהל קרבות מאסף במהלך נסיגתו חזרה לאזור סלוניקי לצורך הגנה על הגזרות החולשות על העיר, תוך ביצורו של קו הגנה אשר כונה בהמשך החזית המקדונית או חזית סלוניקי. המלך היווני קונסטנטינוס הראשון, באמצעות ראש ממשלתו יואניס מטאקסס, הודיע על נייטרליות הממלכה בהתאם לסיכום מוקדם עם הבולגרים. למרות ההסכם, החל מינואר 1916 חדרו כוחות בולגריים לשטח יוון, ועד אוקטובר כבשו את פלורינה ואזורים נרחבים במזרח תראקיה, ובכלל זה העיר קוואלה.

הצטרפות יוון למלחמה ובעיות המשמעת בצבא הבולגרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי 1916 החלו בסלוניקי מהומות שהובלו על ידי אלפתריוס וניזלוס ופנאיוטיס דנגליס אשר כוונו נגד המלך היווני, במטרה לצרף את היוונים למערכה לצד מדינות ההסכמה. כ-60,000 מתומכי וניזלוס הועברו מכרתים ליוון והחלו לנוע לכיוון הבירה אתונה. ב-11 ביוני 1917 ויתר המלך קונסטנטינוס הראשון על כיסאו ויצא לגלות, ובמקומו הוכתר בנו, אלכסנדר הראשון. יואניס מטאקסס התפטר ווניזלוס התמנה לראש הממשלה. ב-2 ביולי הכריזה יוון מלחמה על מעצמות המרכז.

במקביל החלו בעיות משמעת בארמייה הבולגרית הראשונה אשר ניצבה בקו החזית מול היוונים. אלו פרצו בגלל תשישות החיילים שלא היו ערוכים למלחמה ארוכת ימים, סבלו ממורל נמוך וסלדו מיחסה של הקצונה הגרמנית אליהם. בראשית 1918 החלו עריקות בשורות הכוחות הבולגריים. בעיות המשמעת הקשות והעריקות מהחזית הובילו להעמדתם לדין צבאי של כ-40,000 חיילים וקצינים בולגרים, ומתוכם הוצאו להורג בין 450‏[2] ל-2,500 חיילים.‏[3]

הצבא היווני בפיקודו של דנגליס עבר ארגון מחדש, ובכלל זה הקמת אוגדות חדשות, מעבר אימונים והצטיידות בנשק חדיש. קרב סקרה היה טבילת האש המשמעותית הראשונה של הכוחות היווניים ומבחן כוח לרמת חיילותם אל מול המערך המבוצר הבולגרי.

שדה הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור הקרב ברכס הרי פייקו

הבולגרים בנו מאחז מבוצר באזור רכס הרי פייקו בין שלוש פסגות שהתנשאו בתצורת מסיב, שהמרכזית בהן הייתה פסגת סקרה אשר מתנשאת לגובה של 1,097 מטרים, בסמוך לכפר היווני סקרה, וממוקמת מערבית לעיר המקדונית גבגליה. במהלך 1916 ו-1917 ביצרו הבולגרים את עמדותיהם בשני קווי הגנה בצורת משולש. בכל קו מוקמו מוצבים במרחק של כמה מאות מטרים האחד מהשני ובהם הוצבו חיילי רגלים. תנאי הגישה לאזור היו קשים במיוחד ומיקום הקו הבולגרי וביצורו המקיף אמור היה למנוע את הבקעתו.

הכוחות הלוחמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא היווני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוח היווני שנמנה עם הגיס להגנת האומה, בפיקודו של אמנואיל זימברקקיס, תקף בכוח של ארבעה רגימנטי רגלים, ה-1 (של סרס), ה-5, ה-6 (של הארכיפלג האגאי) וה-7 (של כרתים). היוונים קיבלו חיפוי ארטילרי מכוח ארטילרי צרפתי ומשני תותחי 8 אינץ' בריטיים.‏[1]

הצבא הבולגרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על המתחם המבוצר בסקרה הגנו אלמנטים מאוגדת הרגלים החמישית, "דנובה", בפיקודו של איוואן בונצ'ב, אשר הייתה חלק מהארמייה הראשונה. על הקו הראשון הגנה חטיבת הרגלים השלישית שהורכבה משלושה רגימנטים ועל הקו השני הגנו שלושה רגימנטים בולגריים, אשר אליהם נספח הרגימנט ה-45 הגרמני, והם שימשו גם ככוחות עתודה.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטה המוצבת בכפר סקרה לזכרם של מייג'ור פאפאגיאניס וזיליוס שנהרג בקרב ולזכרם של 25 קצינים נוספים ו-476 חיילים מרגימנטי הרגלים: ה-1 של סרס, וה-6 של הארכיפלג האגאי

ב-29 במאי פתח אגד ארטילרי צרפתי, שאליו נספחו שני צוותי תותחי 8 אינץ' בריטיים, בהרעשה ארטילרית על העמדות המבוצרות של הבולגרים בסקרה. ב-30 במאי עם שחר, לאחר 13 שעות הפגזה רצופה, החלה מתקפת בזק יוונית בכוח של ארבעה רגימנטים, תוך חיפוי ארטילרי, שהצליחה להבקיע את קו ההגנה הראשון לקראת השעה 11:00 בבוקר. הבולגרים יצאו להתקפות נגד שנהדפו בקלות, ולקראת השעה 14:00 הובקע גם קו ההגנה השני. לבולגרים היו בין 500 ל-600 הרוגים בקרב ובשלב מסוים הפסיקו יחידות מסוימות מהצבא הבולגרי להילחם והחלו להיכנע.

היוונים שבו 1,700 חיילים בולגרים, מתוכם 35 קצינים, ונטלו ציוד שלל רב. לצבא היווני היו 2,832 נפגעים ונעדרים. הצבא היווני נערך למתקפות נגד בולגריות נוספות, ולאזור הגיעו תגבורות צרפתיות, אך הכוחות הבולגריים שהיו במורל נמוך לא התקיפו, ולמעשה ויתרו על המאחז החשוב. מקור נוסף מציין כי הכוחות הבולגריים סירבו לצאת למתקפת נגד נוספת.‏[1]

השלכות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף למטרה הצבאית, הייתה ליוונים גם מטרה פוליטית במתקפתם – לחזק את תמיכת דעת הקהל היוונית בראש הממשלה אלפתריוס וניזלוס ולהגביר את האמון בכוחו של הצבא היווני. הפיקוד הצבאי של מדינות ההסכמה נוכח שניתן לסמוך על הכוח הצבאי היווני במסגרת התכנון הכולל למתקפה אשר תבקיע את קווי החזית.

בצבא הבולגרי עוררו תוצאות הקרב טלטלה. מפקד החזית, הגנרל ניקולה ז'קוב, הדיח את מפקד הארמייה הראשונה, הגנרל דימיטר גשוב, ובמקומו מונה סטפן נרזוב. הפיקוד הגרמני העליון העריך שהצבא הבולגרי לא מסוגל עוד לבצע מהלכים התקפיים, אך למרות תוצאות הקרב עדיין סבר שמערך כוחות מעצמות המרכז בחזית יוכל לעמוד במתקפת הבקעה כוללת.‏[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 וילארי, לואיג'י-פסקואלה, החזית המקדונית במלחמת העולם הראשונה, הוצאת פישר-אנווין, לונדון, 1922, עמודים 196-198, באתר ebooksread. com (באנגלית).
  2. ^ תקציר אנציקלופדי לתולדות הרפובליקה העממית הבולגרית, הוצאת דפוס פרגמון, סופיה, 1985, עמוד 211, באתר גוגל ספרים, (באנגלית).
  3. ^ הול, ס. ריצ'רד, קרב דוברו פולה 1918 - פריצת הדרך במערכה על הבלקן, הוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, 2010, עמוד 172, באתר גוגל ספרים, (באנגלית).
  4. ^ הול, ס. ריצ'רד, קרב דוברו פולה 1918 - פריצת הדרך במערכה על הבלקן, עמוד 134.
קרבות צבא ממלכת בולגריה במלחמת העולם הראשונה, אוקטובר 1915 – ספטמבר 1918
מוראבהאובצ'ה פולהקריבולאקקוסובודויראן הראשוןלריןסטרומהמונאסטירטורטוקאיהדובריץ'קיימאקצאלאןקובאדיןנהר צרנה (הנהר השחור)המתקפה על בוקרשטדויראן השניהר באבה (הצוק האדום)סקרהדוברו פולהדויראן השלישי חיילים בולגרים בדרך לחזית