קרב עמק הבכא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב עמק הבכא
מלחמה: מלחמת יום הכיפורים
ניר קרן צבי - מלחמת יום כיפור - קרב עמק הבכא (9).jpg

טנקי שוט קל של צה"ל במהלך הקרב
תאריך התחלה: 6 באוקטובר 1973
תאריך סיום: 9 באוקטובר 1973
משך הסכסוך: 4 ימים
קרב אחרי: המובלעת הסורית
מקום: עמק הבכא, אזור הר חרמונית, צפון רמת הגולן.
תוצאה: בלימת ההתקפה הסורית
הצדדים הלוחמים
מפקדים

אל"ם אביגדור בן-גל, מפקד חטיבה 7.

תא"ל (עמיר) עומר אל-אברש, מפקד דיוויזיה 7.

כוחות

חטיבת שריון חטיבה 7 ובה:
גדוד שריון 77 בפיקוד אביגדור קהלני,
גדוד חרמ"ש 75 בפיקוד יוסף אלדר,
גדוד שריון 71 בפיקוד משולם רטס,
גדוד שריון 74 מחטיבה 188 בפיקוד יאיר נפשי.

דיוויזיה ממוכנת 7 (מוגברת),
דיוויזית שריון (מוקטנת) 3, נשמרה בעתודה ונכנסה לקרב ב-8 באוקטובר.‏[1]

אבידות

60-80 כלי רכב, משוריינים וטנקים.

יותר מ-500 כלי רכב, מתוכם כ-300 טנקים.

תרשים המתקפה הסורית ב-9.10.73.


קרב עמק הבכא היה אחד מקרבות הבלימה כנגד התקפות הצבא הסורי בימיה הראשונים של מלחמת יום הכיפורים. בקרב זה ניסו כוחות שריון וחי"ר סורים, שנהנו מעדיפות מספרית גדולה, להבקיע את קו החזית בצפון רמת הגולן.

אזור הקרב ומאפיינים גאוגרפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עמק הבכא

עמק הבכא, המכונה גם פתחת קוניטרה או פתחת קוניטרה צפון, מציין את האזור שבו הצבא הסורי הפעיל את לחצו העיקרי. אזור זה נפרש מעט מדרום לעיר הסורית הנטושה קוניטרה ועד לתל חרמונית בצפון.

האטרקטיביות של האזור הזה הייתה, שהוא היה שטח מישורי, ובו יכלו טורי שריון לעבור בקלות יחסית ובמהירות. אף שכוחות צה"ל היו בנחיתות מספרית, הם הצליחו לבלום את ההתקפה הסורית.

ההיערכות בגזרה לפני פרוץ האש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ההערכה המודיעינית – אנשי אמ"ן בצה"ל העריכו שהסורים יבצעו את מאמץ ההבקעה העיקרי שלהם, בגזרה הצפונית של הרמה. אי לכך החליטו במטה הכללי להציב בגזרה זו את עיקר הכוח המשוריין, שהגן על חזית הצפון ערב המלחמה.
  • ההיערכות הישראלית - הכוח שהוצב בקו הקדמי ביותר ("קו התילים" – עמידה על רמפות ועל גבעות שמטרתן "לשלוט" באש על האויב), היה גדוד שריון 74 מחטיבה 188, בפיקודו של סא"ל יאיר נפשי. בקו אחורי, מספר ק"מ מערבה, במעלה ה"משפך" שעלה מפתחת קוניטרה, היה פרוש גדוד 77 מחטיבה 7, בפיקודו של סא"ל אביגדור קהלני, שהיווה כוח עתודה למקרה הצורך. בנוסף לכוחות השריון, היו בגזרה גם שלושה מוצבי חי"ר. המוצבים מספר 106, 107, 108, אוישו על ידי לוחמי גדוד 13 של חטיבת גולני, כאשר תפקידם היה לקיים נוכחות בגבול, ולדווח על התקדמות הכוחות הסורים.
  • ההיערכות הסורית – הסורים שלכול אורך חודש ספטמבר 1973 בנו את כוחם מול הגבול הישראלי, הספיקו להציב עד 6 באוקטובר כוחות בסדר גודל מרשים. יחידות האם הסוריות בגזרה היו הדיוויזיות הממוכנות מספר 7 ו-9, כאשר אליהן הוכפפו גם כוחות אחרים.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תותח מתנייע M-50 של צה"ל יורה במהלך הקרב
מלחמת יום כיפור - קרב עמק הבכא

הפתעה - 6 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרב בעמק הבכא החל מיידית עם פרוץ המלחמה, במקביל לשאר ההתקפות הסוריות בחזית. בחסות הפגזה ארטילרית מסיבית, ניסו הסורים להתקדם מערבה, לחצות את תעלת הנ"ט, ולפרוץ את מערכי ההגנה של צה"ל. אולם טנקי גדוד 74 הצליחו לבלום את כל ניסיונות החדירה, של חטיבת השריון מספר 85 הסורית, ועד רדת הערב לא נרשמו לה הישגים משמעותיים. גדוד 77 שהיה העתודה הגזרתית, החל את לחימתו כשעתיים לאחר פרוץ האש, לאחר שקיבל פקודה לחבור לגדוד 74 בקו החזית. המג"ד קהלני התייצב עם מספר טנקים בתל "הבוסטר", כאשר מצפונו ניצבו טנקים של החטיבה על הר חרמונית ועל "רמפות" דרומה לתל. בגזרה שמדרום לבוסטר, השולטת על דרום עמק הבכא, שלטו כוחות מגדוד 74 מחטיבה 188. התקדמות מסוימת אצל השריון הסורי הגיעה רק עם רדת החושך, כאשר יכלו כוחות השריון הסוריים להסתנן מעבר לקווי ההגנה של גדוד 74, שלחם ללא אמצעי ראיית לילה. עם זאת מערך ההגנה של צה"ל לא נפרץ, כאשר כוחות חטיבה 7 שניצבו בקו האחורי, פגעו בשריון הסורי ובלמו את התקדמותו.

מגננה – 7-8 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כישלון חטיבה 85 לפרוץ את הקו ביום הקודם, הטיל הצבא הסורי לגזרת עמק הבכא את החטיבות המשוריינות 78, בסיוע חטיבה ממוכנת 121, וגדוד טנקי טי-62 מכוח ריפעת אסד. הכוח המסיבי שהסורים שלחו כנגד כוחות צה"ל שמנו עדיין רק כוחות סדירים (מכיוון שכוחות המילואים שגויסו נשלחו לחזית הדרום, שמצבה היה קשה הרבה יותר), הביא לכך שמח"ט 7 היה צריך לתמרן את כוחותיו, ולשולחם למקומות שבהם התגבר הלחץ סורי להבקעה. הלחימה הייתה קשה ומתישה וחדלה רק בחצות הלילה. בקרבות היום השני נפגעו כ-90 טנקים סוריים, וכלים רבים נוספים. במהלך ה-8 באוקטובר הסורים המשיכו את לחיצתם בפתחת קוניטרה, עם זאת הכוחות של חטיבה 7, החזיקו מעמד, ובלמו את מאמציה המתמשכים של הדיוויזיה הסורית ה-7, להבקיע את הקו. בלילה שבין ה-8 ל-9, שכונה גם "ליל הבזוקות", ערכו כוחות חי"ר סוריים מתקפה בטילי נ"ט ומטולי אר. פי. ג'י., על כמה מחניוני הטנקים של החטיבה. המתקפה הצליחה לפגוע בכמה טנקים, אך לא הביאה לשינוי בהיערכות ההגנה.

בלימה ומעבר למתקפת נגד - 9 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שאיבדו את הישגיהם בדרום הרמה עקב לחימתם העיקשת של כוחות המילואים, החליטו הסורים לרכז מאמץ אחרון בפריצת קו ההגנה של צה"ל בגזרה הצפונית. הסורים הפעילו בעמק הבכא את שארית הכוחות של דיוויזיה 7, ובנוסף הפעילו גם כוחות טריים מדיוויזיית השריון מספר 3. המתקפה הסורית הייתה קשה, ואיימה להביא לקריסת מערך ההגנה של חטיבה 7. לעזרתה נשלח כוח משוריין שכונה ברשת הקשר "התעמלות בוקר". היה זה כוח בן 13 טנקים מחטיבה 188, אשר מפקדו היה סא"ל יוסי בן-חנן (שהיה עד לא מזמן מג"ד 53 בחטיבה 188). התגבור היה בבחינת אוויר לנשימה לכוחות חטיבה 7, ויחד הצליחו להדוף את ניסיון ההבקעה הסורי האחרון ברמת הגולן. מסיום יום הלחימה הרביעי ברמת הגולן, לא ביצע הצבא הסורי יותר חדירות לשטח ישראל. משלב זה פעלו כוחות צה"ל להשיב את המצב לקדמותו, הדפו את הסורים חזרה אל מעבר לקו הסגול, ובנוסף כבשו גם שטח של כ-400 קילומטר מרובע בשטח הסורי, שכונה המובלעת.

מורשת הקרב והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו של הקרב, קרב עמק הבכא הוטבע בסדרת כתבותיו של רנן שור ב"במחנה" שפורסמו כחודש לאחר המלחמה. הקרב על עמק הבכא הפך לאחד מסמלי הגבורה של מלחמת יום הכיפורים. הסיבה לכך טמונה בעיקר בשיווקו על ידי העיתונות, שחיפשו מקום שבו הצליחו כוחות צה"ל כפי שצופה מהם, דבר שיכול להעיד על חוסר המוכנות שלו בגזרות אחרות שלא קסמו לעיתונאים.

אנדרטת עמק הבכא של גדוד 77 הוקמה לזכר הנופלים בקרב. האנדרטה משקיפה על העמק שבו הקרב התרחש.

הקרב בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 1975, כשנתיים לאחר המלחמה, הוציא לאור מג"ד 77 אביגדור קהלני את ספרו עז 77. הספר מגולל את סיפור הקרב מנקודת עיניו של המג"ד, ומציג את לחימתם ההירואית של צוותי הטנקים מחטיבה 7, שמנעו את חדירת השריון הסורי לצפון הרמה.
  • בשנת 2009, לאחר יותר מ-30 שנים בהם "נשכח" זכרם של כוחות חטיבה 188, מסיפור הקרב על עמק הבכא, יצא ספרו של אבירם ברקאי על בלימה, אשר מספר על לחימת החטיבה במלחמה, ובתוכה גם על הכוחות בעמק הבכא.
  • בשנת 2006 הפיק וביים קהלני סרט תיעודי על קרב עמק הבכא.‏[2] שניים משיריו הולחנו ובוצעו על ידי אביהו מדינה: "אני נשבע לך" ו"את לי הבית".

תמונות מאתר הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט פנורמי על עמק הבכא
עמק הבכא, מבט מהר חרמונית. משמאל -רמפת טנקים למטה-מחצבת טוף, השטח המיוער-אנדרטת עוז 77. בדרום העמק-רכס הבוסטר

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרב עמק הבכא בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהודה ואלך, לא על מגש של כסף, עמ' 112-115, אטלס כרטא.
  2. ^ ‏אמיר בוחבוט, קרב עמק הבכא, גרסת ה-D.V.D, באתר nrg‏, 30 בספטמבר 2006