קרב עקבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בקרב עקבה במלחמת העולם הראשונה, כבשו כוחות ערביים, אשר פעלו לצד הבריטים וכנגד העות'מאנים, מודרכים בידי לורנס איש ערב ומונהגים בידי השייח' עאודה אבו טאי, את העיירה עקבה (כיום בממלכת ירדן). עיקר הקרב על עקבה נערך באבו אל ליסל, כמה עשרות ק"מ ממנה, בשני ליולי 1917. בסופו של הקרב נטבחו רבים מן המגינים לאחר שנכנעו. עקבה עצמה נכבשה ללא קרב בשישי לחודש.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

באביב 1917 פנו הכוחות המקומיים, בני חצי האי ערב, אשר נטלו חלק במהלך המרד הערבי, ועשו דרכם צפונה מערבה, כדי להשתלט על הנמלים ינבוע וואג'. באותה העת עמדה המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה במצב קפאון, שחל למעשה למן קרב רפיח (1917), בינואר של אותה שנה. כיוון שכך, שיכנע לורנס את פייסל אבן חוסיין (לימים האמיר פייסל הראשון, מלך עיראק), מנהיג המורדים, לתקוף את עקבה, והתנועה לכיוונה מואג' החלה בתשיעי למאי, למרות שהדבר נעשה בחום הקיץ, כאשר לורנס עמד בראש כ-1,100 מורדים ערבים. עקבה נתפסה כבסיס לאיום על כוחות האימפריה הבריטית בחזית עזה, בין אם כבסיס צי בין אם כבסיס יבשתי. מצד שני, אם תיכבש, עקבה עשויה לשמש כנמל להעברת אספקה לכוחות הנוטלים חלק במרד הערבי. עקבה הייתה כפר קטן באותה עת, שבסמוך אליו חנה חיל מצב ובו כ-300 איש, אשר הגן על המקום מפני התקפה מכיוון חצי האי סיני. עם זאת, ההגנה על עקבה ממזרח, מכיוון מדבר נפוד, הוזנחה, כיוון שדרך המדבר נחשבה ככמעט בלתי עבירה. בשלבים קודמים של המלחמה הפגיז הצי המלכותי הבריטי את עקבה מדי פעם, ובסוף 1916 אף הנחית לזמן קצר חיילים במקום.

התוקפים, שבחרו בנתיב עוקף, פגעו בדרכם מספר פעמים במסילת הרכבת החיג'אזית. הם נתקלו מדי פעם בבני שבטים ערביים עוינים, ובנוסף, התגברו על תלאות הדרך. בהגיעם אל ואדי סירחאן, המקשר בין צפון ערב הסעודית למזרח ממלכת ירדן של ימינו, הם שיחדו, בכסף בריטי שלורנס נשא עמו, את הבדווים המקומיים על מנת שיאפשרו להם לעבור. דרך עוקפת זו נבחרה, בין היתר, כדי להטעות את העות'מאנים שיעדם הוא דמשק או אף חאלב. כדי לחזק רושם זה, יצא לורנס לבדו לסיור הרחק מן המסלול של הכוח התוקף, ובמהלכו הרס גשר רכבת באזור בעל בק. בנוסף, פגעו התוקפים בגשר רכבת ליד דרעא וערכו פשיטות נוספות בסוריה ובירדן של ימינו. בתגובה, העות'מאנים שיגרו כוח ובו כ-400 פרשים בעקבות התוקפים, אולם אלה האחרונים חמקו.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר הקרב על עקבה התרחש באבו אל ליסל, בערך באמצע הדרך בין עקבה למעאן. בסוף יוני השתלטו בני שבטים ערביים התומכים במורדים על מבנה באותו מקום, אולם זמן קצר אחר כך נעקרו ממנו על ידי גדוד עות'מאני, אשר תקף גם מאהל ערבי סמוך, תוך הריגת כמה מן הנמצאים בו. עם הגעת הידיעות על כך לכוח התוקף העיקרי, ערך זה האחרון התקפת נגד על העות'מאנים בצהרי השני ליולי, ובראשה עמד עאודה אבו טאי עצמו. לנוכח התנגדות רפה, ההתקפה הוכתרה בהצלחה, אשר נלווה אליה טבח של רבים מן המגינים לאחר כניעתם. מגינים אחרים נלקחו בשבי, וחלקם נמלטו, בעוד אבדות התוקפים היו שני הרוגים ומספר פצועים. הן לורנס והן עאודה נחבלו קלות, הראשון בעת שירה בטעות באקדחו בראש הגמל עליו רכב, וזה נפל, והשני, בעת שהוביל את ההתקפה בראש אנשיו. לנוכח הצלחת המורדים, הצטרפו לתוקפים עוד כמה אלפי בני שבטים ערביים מקומיים. בינתיים עקבה הופגזה על ידי הצי הבריטי. בשישי ליולי, כשהופיעו המורדים בקרבתה, אחרי שעקפו את ביצוריה החיצוניים, ושבו עוד כמה חילות מצב עות'מאניים קטנים, נכנע חיל המצב שבמקום.

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כמה ימים בהם שהו כוחות המרד הערבי (ושבוייהם) במקום, החלה לאזול האספקה, ולורנס החליט לדווח אישית על מצבו. הוא חצה לצורך כך את מדבר סיני בדרכו למפקדה הבריטית באיסמעיליה. תפיסת המקום בידי כוחות המרד הערבי איפשר אכן לבריטים לספק את צרכיהם דרך הנמל שנתפס.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Lawrence, T.E. Revolt in the Desert.
  • (Thomas, Lowell. With Lawrence of Arabia (1924.
  • Wilson, Jeremy. Lawrence of Arabia": The Authorized Biography.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]