קרב פולטבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב פולטבה
מלחמה: מלחמת הצפון הגדולה
תמונה של מיכאל לומונוסוב
תאריך התחלה: 8 ביולי 1709
תאריך סיום: 8 ביולי 1709
משך הסכסוך: יום
מקום: אזור עיר פולטבה
תוצאה: ניצחון רוסי מובהק
הצדדים הלוחמים
מפקדים
כוחות
37,000 רגלים ו-23,700 פרשים  11,000 רגלים ו-3,000 פרשים 
אבידות
1,345 הרוגים, 3,300 שבוים  7000-9000 הרוגים, 3,000 שבוים 

קרב פולטבה - קרב שהתרחש ב-8 ביולי 1709 בקרבת העיר פולטבה כחלק של מלחמת הצפון הגדולה. הניצחון של הרוסים הביא לשינוי מהותי במהלך המלחמה. קרל השנים עשר, מלך שבדיה נמלט ביחד עם הטמן איוואן מזפה לאימפריה העות'מאנית, אוקראינה חזרה לצד הרוסי במלחמה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תבוסה בקרב נרבה פיוטר הגדול הצליח לשקם את צבאו. הוא כבש לרוסים מוצא לים, יסד את סנקט פטרסבורג בשנת 1703 והשתלט על מספר ערים בליבוניה. קרל השנים עשר החליט לעזוב את חזית המלחמה בפולין ולחזור לרוסיה הצארית. ב-22 באוגוסט 1707 הצבא השבדי שכלל 44,000 חיילים החל לנוע מזרחה. לאחר חניית חורף שבמהלכה הצבא סבל קשה ממחלות, ביוני 1708 הצבא התחיל להתקדם לכיוון סמולנסק במטרה להגיע למוסקבה. במהלך התקדמות לכיוון מזרח קרל השנים עשר החליט לפנות לאוקראינה. זאת לאור כך שהטמן איוואן מזפה עבר לצד השבדי אך היו לו בעיות פנימיות כי לא כל הקוזאקים תמכו בשינוי זה. בנוסף לכך, הצבא השבדי סבל מהעדר אספקה ותחמושת והיה קטן בכשליש לעומת הכוח שיצא מפולין.

לאחר שלפיוטר הגדול נודע על מהלכי איוואן מזפה הוא החזיר מגלות את הקצין הקוזאקי הפופולארי. כתוצאה מכך, למרות שהכוח הקוזאקי כלל עד כ-40 אלף לוחמים, למחנה של איוואן מזפה הצטרפו רק כ-10,000 לוחמים. עם הזמן היקפם פחת, לקראת קרב פולטבה הם כללו רק כ-2000 וגם אותם השבדים פחדו לשתף בקרב.

ב-30 באפריל 1709 השבדים החלו במצור על פולטבה. הכוח הרוסי המקומי שכלל כ-9,000 חיילים הצליח לעמוד במצור. בקרבות סביב העיר, השבדים איבדו כ-6,000 חיילים.

בסוף מאי הכוח העיקרי של הרוסים בראשות פיוטר הגדול בעצמו הגיע לקרבת העיר והתמקם בגדה השנייה של הנהר. לאחר קבלת החלטה גורלית על כניסה לקרב מכריע, הצבא הרוסי חצה את הנהר והתמקם כ-5 ק"מ דרומית לעיר ובנה מוצבים סביב המחנה. הכוח הרוסי כלל כ-60 אלף חיילים, לעומת כ-37 אלף שהיו לשבדים. בנוסף לכך, לשבדים הייתה נחיתות בכוח האש של התותחים - בידיהם היו רק 4 תותחים, לעומת 73 אצל הרוסים.

ב-17 ביוני קרל השנים עשר נפצע ברגל. כתוצאה מכך הוא העביר את הפיקוד על הכוחות ל-2 הגנרלים שהיחסים ביניהם לא היו טובים. לקרל השנים עשר היה ידוע שרוסים ממתינים להגעת תגבורות ולכן הוא החליט על תחילת הקרב בהקדם.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שחר 27 ביוני השבדים התקרבו למוצבים הרוסים. כוח פרשים רוסי בפיקוד אלכסנדר מנשיקוב יצא לכיוון השבדים במטרה לעכב אותם ולתת לכוח העיקרי זמן להתארגנות. לאחר קרבות עזים השבדים הצליחו לכבוש רק 2 מוצבים הרוסים. בינתיים הכוח העיקרי של הרוסים התארגן ומגני המוצבים קיבלו פקודה לסגת. כתוצאה מנסיגת הרוסים וקידום לא מבוקר של חלק מהכוח השבדי, אבד קשר בין הכוח המתקדם לבין עיקר הכוח השבדי. הכוחות השבדים שאבדו את הקשר עם הכוח העיקרי כותרו והובסו.

בשלב זה המפקד השבדי נתן פקודה לכוח העיקרי לפרוץ את הקו של חיל הרגלים הרוסי. תוך כדי ביצוע פקודה, הכוח נכנס לשטח שהיה תחת ירי כבד של התותחים והחל לסגת ליער הסמוך.

לקראת שעה 9 בבוקר החל הקרב עיקרי. כוח רגלי שבדי שכלל כ-4,000 חיילים התחיל במתקפה על הכוח הרוסי של כ-22,000 חיילים. באגף השמאלי לשבדים היו הצלחות ורוסים החלו בנסיגה לא מאורגנת. פיוטר הגדול שם לב למצב ושלח למקום כוח עתודה בפיקודו. הרוסים הצליחו לייצב את המצב. יתרה מכך, השבדים התחילו להתעייף ולא היו בידיהם כוחות עתודה שיכולים לתמוך בכוח הלוחם. מירי תותחים נפגעו אנשים סביב המלך והחלה להתפשט שמועה לא נכונה שהוא בעצמו נהרג. כתוצאה מכך, התחילה פאניקה בין החיילים. בלחץ הרוסים, נסיגה לא מאורגנת הפכה לבריחה של ממש משדה הקרב.

לקראת הערב, כוח פרשים בפיקוד אלכסנדר מנקישוב כיתר כוח שבדי באזור מעבר של דנייפר וכ-16,000 חיילים נשבו.

השלכות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תבוסה קשה, הצבא השבדי לא היה יכול לנהל פעולות התקפיות בשדה הקרב. קרל השנים עשר ואיוואן מזפה נמלטו לאימפריה העות'מאנית. רק לאחר 5 שנים קרל השנים עשר חזר לשבדיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]