קרב קרץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב קרץ'
Bundesarchiv B 145 Bild-F016237-0022A, Krim, russische Soldaten bei Gefangennahme.jpg
שבוים סובייטים
עימות: מלחמת העולם השנייה
חלק מ: החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה
תאריך התחלה: 26 בדצמבר 1941 - 15 במאי 1942
מקום: חצי האי קרים
תוצאה: ניצחון גרמני
הצדדים הלוחמים
הצבא האדום  וורמאכט, הצבא הרומני 
מפקדים
דמיטרי קוזלוב  אריך פון מנשטיין 
כוחות
הארמייה ה-44, 47 ו-51, צי הים השחור  Flag of German Reich (1935–1945).svg גיס 42, גיס 30
Flag of Romania.svg ארמייה ה-3 
אבידות
300 אלף חיילים כולל עד 170 אלף שבויים, 110 תותחים, 250 טנקים  עד 10 אלף חיילים 
German Conquest of the Crimea.png

קרב קרץ' התחיל בדצמבר 1941 ונמשך עד מאי 1942. בתחילת הקרב הצליחו כוחות הצבא האדום לבצע נחיתה מוצלחת באזור המזרחי של חצי האי קרים ולהתבסס באזור. בהמשך הם הובסו על ידי הגרמנים והכוחות פונו תוך השארת שבויים רבים וציוד צבאי רב. כתוצאה מכישלון סובייטי הארמייה ה-11 של הוורמאכט יכלה להתרכז בהמשך מצור סבסטופול.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פריצת וורמאכט לחצי האי קרים במהלך ספטמבר 1941 כוחות ארמיית החוף סובייטית רוכזו במרחב סבסטופול ואמריה ה-51 לא הצליחה להגן על אזור קרץ' וב-15 בנובמבר פונתה לאזור טאמאן. אריך פון מנשטיין ריכז את רוב הכוחות לצורך מצור סבסטופול ובחלק המזרחי של חצי האי נותרה רק דיוויזיה של חיל רגלים הגרמני וכמה יחידות של הצבא הרומני. כאשר הדבר נודע לסטבקה הוחלט לנצל את המצב ולבצע נחיתת כוחות באזור תוך ניצול יחידות של החזית הטרנסקווקזי וצי הים השחור.

תוכנית הנחיתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 בדצמבר 1941 הסטבקה נתנה הנחייה לפיקוד החזית הטרנסקווקזי וראש המטה של החזית פיודור טולבוחין להכין תוכנית המבצע. התוכית שעובדה כללה נחיתת כוחות הארמייה ה-44 וה-51 באזור קרץ' ופאודוסיה, כיתור כוחות האויב ומתקפה מערבה לכיוון סבסטופול הנצורה. בהמשך היה מתוכנן להביא לנסיגה כוללת של הגרמים מחצי האי קרים. התוכנית כללה ביצוע נחיתה מהים בחזית רחבה שאורכו 250 ק"מ.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלב הראשון - הנחיתה הסובייטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוחות הנוחתות כללו 82,500 חיילים, 43 טנקים, 198 תותחים וציוד נוסף. היחידות היו תחת פיקוד של הארמייה ה-44 והארמייה ה-51. בהעברת הכוחות השתתפו 170 אוניות מסע, 78 אוניות קרב מצי הים השחור ושייטת הים האזוב. לצורך מתן חיפוי אווירי הוקצו 500 מטוסים של חזית הטרנסקווקזי וכ-200 מטוסי הצי.

באזור הרלוונטי שהו כוחות מוגבלות שכללו חלק מדיוויזיה ה-46 הגרמנית, יחידות הפרשים הרומנים, יחידה של חיל רגלים שמתמחה בלוחמה הררית ויחידות של חיל נגד מטוסים.

הנחיתה החלה ב-26 בדצמבר במרחב קרץ'. ב-29 בדצמבר החלה נחיתה בפאודוסיה. תוך זמן קצר הצבא האדום השטלת על הנמל היה יכול לנצל אותו לנחיתת הכוחות. מספר ימים לאחר תחילת הנחיתה הים באזור קפא ורוב האמריה ה-51 עברה לחצי האי קרים בקרח.

הגרמנים לא יכלו לעמוד במתקפה ומפקד הגיס ה-42 הנס פון שפונק נתן פקודת נסיגה. אריך פון מנשטיין ביטל את הפקודה ודרש לעמוד במתקפה, אך כבר לא היה ניתן לחזור לעמדות שננתשו. יחידות הגרמניות נסוגו תוך מניעת הכיתור אך השאירו את הציוד הכבד מאחרו. באופן פורמלי האנס פון שפונק פעל בניגוד לפקודה ולכן הועמד לדין ונשפט למעצר.

לפי זכרונות של אריך פון מנשטיין מצב הארמייה ה-11 של הוורמאכט היה קריטי והוא חשש שסובייטים תמשיכו במתקפה מערבה לכיוון סבסטופול. במקום זה, הארמייה ה-44 שנחתה בפאודוסיה פנתה מזרחה לכיוון קרץ' במטרה לחבור לארמייה ה-51. הדבר איפשר לגרמנים להתארגן בעמדות הגנה ולהעביר לאזור יחידות נוספות.

במהלך שלב זה של הקרב אבידות של הצבא האדום הגיעו לכ-30 אלף הרוגים ונעדרים, 10 אלף פצועים, 35 טנקים ו-133 תותחים.

השלב השני - קרבות במעבר הררי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 בינואר 1942 הצבא האדום השלים את התבססותו בחצי האי קרץ'. סטבקה דרשה מדמיטרי קוזלוב להתחיל מייד במתקפה מערבה במטרה לעזור לסבסטופול הנצורה. קוזלוב מצידו טען שאין לו מספיק כוח אש למתקפה של ממש. בזכרונותיו אריך פון מנשטיין כתב שבמידה וסובייטים היו מתחילים בצתקפה לצבאו היה קושי גדול להתמודד איתה.

במהלך התארגנות הצבא האדום למתקפה, ב-15 בינואר הגרמנים החלו במתקפה משלהם בתפר בין הארמיות הסובייטיות. למרות עדיפות סובייטית ברורה בהיקף החיילים ושריון, גרמנים הצליחו לפרוץ את הקו ההגנה וב-18 בינואר נכנסו לפאודוסיה. איבוד נמל הקשה על יכולת סובייטית לספק ציוד ותחמושת לקרים. ב-29 בינואר הוחלט על הקמת חזית קרים ובראשו הועמד דמיטרי קוזלוה. לחזית החדשה נוספה ארמייה נוספת והועבר כוח שריון משמעותי. במטרה לשפר את הקשר בין הסטבקה לבין מפקדת החזית לחצי האי קרים נשלח נציג סטבקה מיוחד - קומיסר בדרגה הראשוה לב מכליס. למכליס לא הייתה הכרשה צבאית, אך הוא התערב בהחלטות מבצעיות ולמפקדת החזית לא היה יכולת להתנגד להצעותיו.

ב-27 בפברואר חזית קרים החלה במתקפה חדשה נגד כוחות הציר. למרות עדיפות בכוח שריון המתקפה לא התפתחה כפי שצפוי ורק נגד הדיוויזיה ה-18 הרומנית הייתה התקדמות של ממש. אריך פון מנשטיין ניצל את כול העתודות שלו וקרבות נמשכו עד ל-4 במרץ. לאחר הפסקה קצרה ב-13 במרץ המתקפה הסובייטית חודשה. למרות המאמץ הצבא האדום לא הצליח להגיע להתקדמות של ממש. גם מתקפתה של ארמיית החוף מכיוון סבסטופול הנצורה לא צלחה.

במקביל לופטוופה פעל נגד אוניות משא סובייטיות שהיו מעבירות אספקה לכוחות הצבא האדום בחצי האי. במהלך פברואר-מרץ מספר אוניות נפגעו מהפצצות אוויריות של הלופטוואפה ויכולת האספקה ירדה לכשליש לעומת מה שהיה בתקופת הנחיתת הכוחות.

השלב השלישי -מתקפה גרמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם לפקודת הפיקוד העליון של הוורמאכט מ-5 באפריל 1942 על הארמייה ה-11 של הוורמאכט הוטלה משימה לסיים את כיבוש חצי האי קרים. בהתאם לזכרונותיו של אריך פון מנשטיין הגיעה לידיו מידע מודיעין לפיו רוב הכוח של הצבא האדום מרוכז בחלק הצפוני של החזית ובחלק הדרומי לאורך חוף הים השחור נמצאות כוחות מדולדלות. בהתאם לכך סוכם על עיבוד תוכנית מתקפה שתתרכז באזור זה.

המתקפה הייתה מתוכננת להתבצע על ידי גיס ה-30 וה-42 של וורמאכט וגיס ה-7 הרומני. לצורך חיפוי אווירי לחצי אי קרים הועבר גיס ה-8 של לופטוופה. כמו כן לאזור הועברה דיוויזיית שריון של ורמאכט.

ב-21 באפריל סטבקה החליטה על הקמת "מפקדת צפון קווקז" ובראשה הועמד סמיון בודיוני. תחתיו רוכזו חזית קרים, ארמיית החוף (הייתה בסבסטופול הנצורה), פיקוד צבאי צפון-קווקז,צי הים השחור ושייטת ים אזוב. כוחות חזית קרים בפיקוד דמיטרי קוזלוב כללו הארמייה ה-44, ה-47, ה-51 ומספר יחידות שהיו תחת פיקוד ישיר של מפקד החזית.

המתקפה האווירית הגרמנית החלה ב-7 במאי. במהלך המתקפה הופצצו גם מטות הפיקוד ומטה הארמייה ה-51 ספג פגיעה ישירה, מפקד הארמייה וראש המטה יחד עם רוב קציני המטה נהרגו או נפצעו.

ב-8 במאי לאחר הפגזת תותחים החלה מתקפה של הגיס ה-30 על קווי ההגנה של הארמייה ה-44 הסובייטית. לקראת הערב קו ההגנה נפרץ באורך של כ-5 ק"מ. במקביל, הגרמנים הנחיתו כוחות מהסירות לעורף של האמריה ה-44.

ב-9 במאי טנקים גרמנים הצליחו לפרוץ בתפר בין הארמייה ה-47 לבין הארמייה ה-51 ופנו צפונה מהתפר. ב-10 במאי יוסף סטלין נתן רשות לדמיטרי קוזלוב להסיג את כוחות מזרחה לעמדות עתודה, אך ארמייה ה-51 כבר לא יכלה לבצע את הפקודה.

ב-10 במאי היחידות של גיס ה-30 הגיעו לעמדות עתודה של הצבא האדום. ב-12 במאי בוצע נחיתה אווירית של כוחות בעורף הארמייה ה-44 וב-13 במאי קו ההגנה נפרץ.

ב-14 במאי סמיון בודיוני נתן פקודה על ביצוע פינוי הכוחות לחצי האי טאמאן שבוצע במשך מספר ימים והושלמה ב-20 במאי.

השלכות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות עדיפות מספרית, כוחות הצבא האדום במרחב קרץ' ספגו כישלון צורב. המצב בחלק הדרומי של חזית הלחימה החמיר. גרמנים יכלו לאיים על פריצת הכוחות דרך טאמאן לצפון קווקז. תוך זמן קצר לאחר הקרב הסתיימם המצור על סבסטופול תוך כיבוש העיר. הארמייה ה-11 של הוורמאכט השתחררה לביצוע משימות אחרות. אומם לאור האבידות הקשות היה צורך להסיג אותה להתארגנות מחדש והיא לא יכלה להשתתף בקרב סטלינגרד. אריך פון מנשטיין קודם לדרגת גנרל-פלדמרשל.

אבידות הצבא האדום היו קשות. במהלך הנחיתה הראודנה נאבדו כ-40 אלף חיילים, ברקבות של השלב השני נאבדו כ-70 אלף, במהלך המתקפה הגרמנית נאבדו כ-162 אלף חיילים ו-140 אלף חיילים פונו לטאמאן. בעקבות פינוי קרים, הוחלט על ביטול חזית קרים, ביטול "מפקדת צפון קווקז" והקמת חזית הצפן קווקזי בפיקוד סמיון בודיוני. סטבקה הסקה מספר מסקנות אישיות לגבי מפקדים בכירים סובייטים שהיו בראש הכוחות:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]