קרב שכם (2002)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הקרב בשכם, מבצע חומת מגן
מלחמה: האינתיפאדה השנייה
חיילי צה"ל בשכם
תאריך התחלה: 5 באפריל 2002
תאריך סיום: 8 באפריל 2002
משך הסכסוך: 4 ימים
קרב לפני: הקרב בג'נין 2002 והקרבות ברמאללה
קרב אחרי: מבצע "דרך נחושה"
מקום: שכם, צפון השומרון
תוצאה: ניצחון צבאי ישראלי
הצדדים הלוחמים

Flag of Israel.svg ישראל

כולל:

IDF new.png  צה"ל

Flag of Palestine.svg קבוצות חמושים פלסטינים

כולל:

PIJ emblem.png הג'יהאד האיסלמי

Flag of Hamas.svg חמא"ס

Fateh-logo.jpg פת"ח

מפקדים

נאסר באדווי
נאסר אוויס
חוסאם באדרן

כוחות
אוגדת אזור יהודה ושומרון, חטיבת הצנחנים, חטיבת גולני, כוח מילואים מחיל השריון  כ־1000 חמושים 
אבידות
חייל אחד  70 הרוגים, מאות עצורים 

הקרב בשכם 2002 היה מאבק שהתנהל בתחילת חודש אפריל, 2002 בין כוחות צה"ל ובין קבוצות חמושים פלסטינים מפלגי הפת"ח, החמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני במסגרת "מבצע חומת מגן". הקרב הסתיים בניצחון מוחץ של צה"ל, שהסב אבדות כבדות למחבלים, לעומת הרוג ישראלי אחד, רס"ן אסף אסולין שנהרג מירי כוחותינו. הקרב נחשב לאחד הקרבות המוצלחים ביותר של צה"ל במבצע חומת מגן, אך הוא לא זכה לבולטות בתקשורת עקב הקרב הקשה בג'נין.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכל ערי הגדה המערבית, שכם נחשבה כעיר בעלת פוטנציאל הסכנה הגבוה ביותר עבור כוחות צה"ל. המטה הכללי של צה"ל חשש מהסתבכות הכוחות בעיר ובעיקר באזור הקסבה בשכם שהיא מקום צפוף ביותר המקשה מאוד על ביצוע פעילות מבצעית. מהעיר נשלחו עשרות מחבלים מתאבדים מטעם הפת"ח והחמאס לתוך תחומי ישראל וביצעו את הפיגועים הקשים ביותר באינתיפאדה השנייה.

למרות הפשיטה המוצלחת למחנה הפליטים בלאטה בעיר, הפיקוד הצבאי חשש ממאות חמושים פלסטינים שהתבצרו בעיר שעשויים היו לגרום לאבדות קשות בקרב החיילים. המשימה שהוטלה על אוגדת מילואים מבצעית, עברה בסופו של דבר לידיה של אוגדת אזור יהודה ושומרון, מפקד החטיבה באותה תקופה יצחק גרשון קיבל למשימה כוחות מתוגברים של חי"ר מחטיבת הצנחנים ומחטיבת גולני בנוסף לחטיבת מילואים נוספת מחיל השריון.

לקראת הפעולה התאמן גדוד 890 של הצנחנים, בפיקודו של סא"ל אמיר ברעם, במשך 3 ימים באתר בנייה של חברת א. דורי הסמוך לנתניה, כדי לדמות את אופי הלחימה במחנות הפליטים בשכם‏‏[1]. לפני הפעולה דובר על ניסיון של מרד בקרב מחלקת המילואים המשוריינת בטענה שלא אומנו באופן ראוי לקראת לוחמה בשטח בנוי, לאחר דין ודברים עם הפיקוד העליון שוכנעו לבסוף לוחמי השריון להצטרף למבצע‏[2].

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרב החל בהתקפה של שני גדודים בו זמנית על אזור הקסבה, הגדודים השתמשו בשתי שיטות לחימה שונות.

הכוחות מחטיבת גולני פשטו על האזור בגיבוי של נגמ"שי אכזרית, הפשיטה המהירה שאותה לא צפו הפלסטינים, הביאה לנהירה המונית של חמושים אל אזור מערב העיר שבו החלו לפעול באותה העת הכוחות מחטיבת הצנחנים.

במהלך קרב ההשתלטות על החלק המזרחי של העיר נתקלה החטיבה בעשרות מטענים שהונחו על הצירים, בתוך משאיות תופת ובמעבירי מים שעל הכביש. את המטענים ניטרלו כוחות של חיל ההנדסה הקרבית.

הפלסטינים החמושים התפצלו לקבוצות קטנות של שניים עד ארבעה לוחמים אשר תפקידם היה לפקד על האזור בו שהו, מטעני חבלה הונחו בין סמטאות העיר ועמדות הירי המאוישות היו מוכנות לפקודה. מפקד גדודי חללי אל-אקצה באזור נאסר באדווי צוטט בתחילתו של הקרב: "אנו מחכים לחיילי צה"ל שיצאו מהרכבים הממוגנים שלהם וילחמו איתנו פנים אל פנים על האדמה".

כוחות הצנחנים התקדמו בצעדים זהירים, בשטח הוחלט שכל מספר דקות יישלח כוח מבצעי קטן במטרה להשתלט על הבתים שבאזור הקסבה. אסטרטגיית לחימה זו העמידה את החמושים הפלסטינים בחוסר אונים משום שאם היו פותחים באש אל עבר החוליות הקטנות הם היו חושפים עצמם לאש צלפים ישראלית שהמתינה מהצד השני. החוליות הקטנות הסתייעו גם במסוקי קרב שחיפו עליהם בירי טילים בכל עת הלחימה.

ב-8 באפריל לאחר שלושה ימי לחימה הראו הפלסטינים סימנים של התשה וכניעה. לטענת מפקד כוחות הצנחנים בשטח אל"מ אביב כוכבי, הרמטכ"ל שאול מופז לא היה מרוצה מהעובדה שערים פלסטיניות נוספות כקלקיליה וטול כרם נכנעו לכוחות צה"ל כמעט ללא אבידות. טענתו של מופז הייתה שהיה עדיף לא להשאיר חמושים בשכם ללא כל טיפול, משום שלבטח אחרי הנסיגה החמושים שנכנעו כביכול, יחזרו לעסוק בפעילות חבלנית. לאור ההתפתחויות בעיר, ההסכמה על סיום המבצע באה באיחור של שעתיים שבהם נתקלו כוחות הצנחנים במחבלים בעיר והרגו אותם.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הקרב נהרג חייל ישראלי אחד (מפקד פלחה"ן צנחנים, רב סרן אסף אסולין‏[3]) מאש דו-צדדית, האבידות בצד הפלסטיני היו 78 חמושים הרוגים, מאות פעילי טרור נעצרו. פעילים בכירים נאסר עוויס (פת"ח) וחוסאם בדראן (חמאס) אשר ניהלו את המערכה בצד הפלסטיני נמלטו לאזור מזרח טובאס ונתפסו שבוע לאחר מכן. כוחות צה"ל שפעלו באזור דיווחו על חשיפת מספר רב של מעבדות נפץ וחבלה. על פי דיווח של ארגון "אונסק"ו" מאות בתים ניזוקו בעת הקרב, ביניהם ארבעה שנהרסו עד היסוד, האו"ם העריך את נזקי הקרב בשווי 110 מיליון דולר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, "המלחמה השביעית", הוצאת ידיעות ספרים, 2004, עמודים 251.‏
  2. ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, "המלחמה השביעית", הוצאת ידיעות ספרים, 2004, עמודים 252.‏
  3. ^ יוסי יהושוע, רב סרן אסף אסולין: עמד להתחתן, באתר ynet‏, 10 באפריל 2002