קרול פופ דה סטמארי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרול פופ דה סטמארי, דיוקן עצמי

קרול פופ דה סטמארירומנית:Carol Popp de Szathmáry או Carol Popp de Szathmári, בהונגרית: קארוי פאפ סטמארי - Szathmáry Pap Károly,‏ 11 בינואר 1812 קולוז'וואר (קלוז') - 3 ביולי 1887 בוקרשט) היה צייר,גרפיקאי, ליתוגרף וצלם הונגרי מטרנסילבניה שהתיישב ברומניה פופ דה סטמארי היה הצלם האמנותי והתיעודי הראשון בממלכת רומניה ואחד מראשוני הצלמים באירופה. התפרסם גם כצלם של כתבות מלחמה והיה ברומניה האמן הראשון שהנציח בציורים אמנותיים את התלבושות והמנהגים של האיכרים. פופ דה סטמארי היה חבר בחברה הספרותית ההונגרית על שם קישפלודי ובאגודת "שנדור פטפי" בבודפשט.

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קארוי פאפ סטמארי נולד ב-1812 כבנו של דניאל סטמארי, אציל קטן (בהונגרית -"נמש") ללא אחוזה, ותאולוג, שעבד במכללה הרפורמית בקלוז' ושל סוזנה ,בת לבית ואש (שנפטרה ב-1839). הוא עשה את לימודיו הראשונים במכללה הרפורמית, ואחר כך בניגוד לרצון משפחתו שייעדה לו קריירה של כומר,למד סטמארי משפטים עד שנת 1831. לאחר מכן עבד בתפקיד פקידותי בעיר סיביו. באותה תקופה הייתה לו פרשת אהבים עם אריסטוקרטית צעירה רומנייה, מריה וקרסקו, לימים אשתו של הספטאר הוולאכי קוסטאקה גיקה ואשתו השנייה של הנסיך גאורגה ביבסקו. בעקבות קשר רומנטי זה ביקר סטמארי הצעיר לראשונה בוולאכיה בשנת 1831. בהמשך נסע ללימודי אמנות ברומא והתידד שם עם הצייר הרומני המתחיל קונסטנטין לקה. לאחר מכן, החל משנת 1834 למד באקמדיה לאמנות בווינה אצל פטר פונדי (1842-1792) ויוהאן טרמל (1852-1816). אחר כך בין 20 בספטמבר 1835 ובין יוני 1837 ושוב בשנים 1838-1837 עשה מסעות לימודים ברחבי איטליה. ‏[1]

שנים של מסעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצונו להשתלם הביא אותו גם לפריז, בה נשאר עד שנת 1840. התלהב במיוחד מהתמונות ממרוקו שצייר דלקרואה בשנת 1832 בצבע מים. ב-1837 הוא הצטרף יחד עם הצייר והליטוגרף דני ראפה, לחלק מהמסלול של מסע מדעי צרפתי-רוסי אל דרום האימפריה הרוסית. בראש המסע עמד הנסיך אנטול דמידוב. בהזדמנות זו צייר סטמארי סדרה של תמונות שפורסמו בספרו של דמידוב "מסע בקרים".‏[2] ב-1839 סטמארי שב לבקר בפירנצה וברומא, העתיק שם מיצירות רפאל, טיציאנו, רובנס בשנת 1843 הוא ערך דאגורטיפים ראשונים ואחרי כמה ניסויים גם כמה טלבוטיפים,(קרלוטיפים), הראשון ביניהם צילום של בוקרשט. פופ דה סטמארי נסע גם מזרחה, לסין ובאישור הצאר ניקולאי הראשון של רוסיה, גם בסיביר. במהלך מסעותיו ביצע צילומים אמנותיים רבים. עבד גם בשרות הסולטאן העות'מאני.

רומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למשך חמישים שנה שרת פופ דה סטמארי כצייר וצלם חצר תחת חמישה שליטים: שליטי ולאכיה אלכסנדרו דימיטריה גיקה, גאורגה ביבסקו ובארבו שטירביי, נסיך רומניה אלכסנדרו יואן קוזה והנסיך ואחר כך המלך של רומניה,קרול הראשון. בחצרו של אלכסנדרו דימיטריה גיקה צייר פופ דה סטמארי בהתחלה דויוקנאות מיניאטוריים[3] אחר כך תמונות גדולות של השליט - במרכבתו, באסיפה הכללית, ובכנסייה המטרופוליטנית של בוקרשט. בשנים 1841-1843 הוא שב לעיר הולדתו, קולוז'וואר. יצר באותה תקופה ציורים וליטוגרפיות עם דיוקנאות חברי הדיאטה של טרנסילבניה, ביניהם הרוזן יוז'ף טלקי, הברון סמואל ברוקנטל, הברון יוזף בדאוס. הרוזן בתלן ביקש ממנו לפתוח בעיר בית ספר לציור שיעניק שיעורים בחינם. אך אחרי שבשנת 1843 עלו לכס המלכות בוולאכיה גאורגה ביבסקו ואשתו, מריצ'יקה לבית ווקרסקו, החליט הצייר להיענות להזמנתם, לחזור לבירת ולאכיה ולהשתקע בה באופן קבוע. בבוקרשט החזיק האמן סטודיו לצילום ברחוב "פודו מוגושואיי", קאליה ויקטוריאי של ימינו, מול כנסיית סרינדאר. הסטודיו היה ככל הנראה הגדול ברומניה והעסיק 20 עובדים.‏[4].

סטמארי הצטיין ביצירת דיוקנאות של אנשים ודיוקנאות עצמיים, צילומים מן ההווי העממי הכפרי. צייר גם תמונות בסגנון בידרמאייר בצבע מים. הוא לידידות השליט ביבסקו. השאיר גם תמונות שלו ושל אשתו, כשזו לבושה בתלבושת עממית, בשנת 1845 נסע במרכבה שהועמדה לרשותו על ידי השליט כדי לצייר נופים ואנשים בעמק האולט, בין רמניקו ולצ'ה ובין קראיובה, ייתכן על מנת להעשיר את הארכיון האתנוגרפי של הנסיכות.‏[5] בשנת 1847 האמן התלווה לפסנתרן והמלחין המהולל פרנץ ליסט במסעו דרך הנסיכות מולדובה ובוקובינה לקייב. אותו הכיר עוד משנת 1839 בעת שהותו באיטליה. המלצותיו של ליסט עזרו לו גם הן לפתוח לפניו את דלתות החצרות המלכותיות באירופה.

חודש לפני פריצת מהפכת 1848 בבוקרשט, השיג סטמארי אישור מן הע'גא של העיר, ינשו מאנו, כדי לארגן תערוכת תמונות עם הגרלה, אירוע תרבותי יוצא דופן בזירה הרומנית. לא נודע עוד אירוע דומה עד אז, פרט לתערוכות סוף שנת הלימודים של התלמידים בכיתת הציור של האקדמיה מיכאיליאנה ביאשי.‏[6] אחרי הדחתו של ביבסקו ב- 1848, על כס המלכות עלה בחיו, בארבו שטירביי, שאת הכתרתו צייר סטמארי בפרופרוט בשלושה ציורים, שעבורם קיבל מקדמה בשווי 400 זהובים. בשנת 1851 קיבל סטמארי מהסולטאן העות'מאני כמתנה טבעת שערכה כ-10,000 פיאסטר, כאות תודה והוקרה על תמונה היסטורית שצייר בשנת 1849 ושהציגה את הצבא העות'מאני באחד הקרבות שלו.

מלחמת קרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת מלחמת קרים (1856-1853) היה אחד מצלמי המלחמה הראשונים בתולדות העיתונות, לצידם של רוג'ר פנטון,ויליאם ראסל ולודוויג אנגרר. הקדים את רוג'ר פנטון על ידי צילום זירת המלחמה בשנה הראשונה של הסכסוך הצבאי. באפריל 1854 ניצל ממטח יריות על קרוניתו מצד התותחנים העות'מאנים באזור אולטניצה, על יד הדנובה. פופ דה סטמארי צילם באותם ימים נופים, ביצורים ושדות קרב, לוחמים ומפקדיהם משני צידי המתרס -הרוסי והטורקי. פופ דה סטמארי הציג את אלבומים שכללו 100 מצילומיו מן המלחמה, כולל מהמחנה בסיליסטרה ושל הגנרלים הרוסים, בתערוכה העולמית בפריז בשנת 1855. האלבום שלו זכה שם להערכה רבה וזיכה אותו בפרסים. האמן העניק את עבודותיו כמתנה למלכת ויקטוריה, לנפוליאון השלישי, לפרנץ יוזף, לדוכס הגדול של סקסה-ויימאר-אייזנך ולמלך של וירטמברג

בשנת 1864 התקבל סטמארי כחבר בחברה הצרפתית לתילום ובשנת 1870 בזו של וינה. בשנת 1863 קיבל את התואר של צייר וצלם החצר של השליט אלכסנדרו יואן קוזה. בהמשך היה צייר רשמי בשרות השליט קרול הראשון

המשך פעילותו ברומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדרו יואן קוזה, בציור מאת סטמארי

סטמארי הנציח בעבודותיו אירועים חשובים מתולדות רומניה. כך ב-29 בספטמבר 1857 צייר בליטוגרפיה את פתיחת ישיבת הדויוואן ה"אד הוק" של ולאכיה. ב-1859 צייר התרחשויות קשורות לאיחוד הנסיכויות הרומניות, למשל את אנשי הצבא המולדביים ששהו על גבעת קולנטינה בבוקרשט. בדצמבר 1859 האמן נתבקש על ידי ראש הממשלה הוולאכי יון גיקה ליצור את שלט הנסיכות של השליט אלכסנדרו יואן קוזה. בנוסף בשנת 1860 צייר מפות טופוגרפיות של הנסיכויות הרומניות המאוחדות ושל טרנסילבניה.

ב-16 באוקטובר 1863 סטמארי התמנה באופן רשמי לצייר וצלם של שליט רומניה, אלכסנדרו יואן קוזה.הוא פעמיים ליווה את השליט בביקורים רשמיים באיסטנבול, פעם ב-1860 כשזה קיבל מהסולטאן אבדילאזיז את האישורים לבחירתו כשליט, ובבמרץ 1864 שהציג בפניו את חוקתו החדשה.‏[7] האמן הנציח,ברישומים שבוצעו כנראה בסתר, את המפגש בין שני המנהיגים בנוכחות פואד פאשה. באיסטנבול סטמארי פגש את הצייר האיטלקי א. פרציוזו שהיה ידוע בכרומוליתוגרפיות שלו על המזרח. פרזציוזי נתן לו רעיונות לגבי ביצוע יצירות דומות ברומניה. בביקור מאוחר יותר ברומניה ב1868,שיתף פרציוזי פעולה עם סטמארי בכמה עבודות משותפות. המסעות שערך סטמארי בעקבות זאת ברחבי הנסיכויות הרומניות בשנים 1866-1868 היו פוריות מאוד. בעזרת המצלמה והמכחול יצר שוב תמונות אותנטיות של ההוויי הרומני באולטניה, במחוזות ארג'ש, מוסצ'ל, פוטנה וניאמץ. כדי לשחזר בדיוק את אווירת הירידים צירף לתמונה אפילו את התווים המוזיקליים של קריאות המוכרות הצועניות בשוק.

סטמארי הפך לאחד המנהיגים של הקהילה ההונגרית ברומניה והשתתף בשנת 1860 בהקמת העיתון "בוקורשטי מגיאר קזלן" (Bukuresti Magyar Közlöny' - "העיתון ההונגרי של בוקרשט"), בטאון של האיגוד התרבותי הראשון של ההונגרים בבוקרשט.

מסעות במזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שנת 1850, ושוב בשנת 1861 ושוב ב-1872 נסע סטמארי למזרח התיכון, מרותק על ידי הנופים ומזג האוויר, ביקר באסיה הקטנה, בדיארבקיר, בעלבק בלבנון, בסוריה ובבגדד ובחורסבאד. צייר במשך המסעות את ההמונים המצטופפים בירידים ובשווקים, במסגדים ובפונדקים, הנציח במצלמתו גם את האמיר בבעלבק ואת ניסיף אללה בבגדד, יצר תמונות של שני קשישים בחורסבאד וכו'. בסך הכל במשך מספר שנים צייר במזרח כאלף תמונות בצבע מים. פרט לביקוריו בחצרות המלכים והקיסרים, השתתף סטמארי בשנת 1873 בתערוכה הבינלאומית בווינה ובדרך החזרה לרומניה יצר שוב רישומים וציורים בעלי ערך אתנוגרפי בחבל בוקובינה. ב-1874 הציג 63 עבודות בתערוכה בקלוז',רובן על נופים מרומניה.

מלחמת העצמאות של רומניה ואחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילים רומנים כובשים את המעוז העות'מאני גריביצה, בבולגריה, במלחמת העצמאות של רומניה, 1877 - ליתוגרפיה מאת קרול פופ דה סטמארי

בשנים 1878-1878 לצידם של ניקולאיה גריגורסקו, הנציה ומיריה, גם סטמארי נרתם להנצחת תמונות ממלחמת העצמאות של רומניה שהייתה חלק מהמלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-1878)‎ באותן השנים.

ב-1878 ביקר שוב בווינה, באנגליה ובהולנד.בהזדמנות זו העניק למלכת הולנד אלבום תמונות מרומניה. באנגליה קנה מכשיר שנקרא "לוקסוגרף" שבישר את ה"מד-חשיפה" והיה מודד את חשיפת הסרטים הפוטוגרפיים. בשנים 1879-1880 ביקר סטמארי בבולגריה. תמורת מספר יצירות קיבל גם מנסיך בולגריה, אלכסנדר לבית בטננברג, תשלום בשווי 560 נפוליאונים.‏[8] יצירתו החשובה האחרונה הייתה אלבום כרומוליצוגרפי עם צילומי המרכבות האלגוריות שצעדו בבוקרשט ב10 - 11 במאי 1881 בעת חגיגות הכתרתו של קרות הראשון למלך רומניהץ

יצירות חשובות מעזבונו מוצגות באוספים הציבוריים הרומנים.

פופ דה סטמארי היה נשוי חמש פעמים. היה לו בן, אלכסנדרו סטמארי (Alexandru Satmary) שנודע גם הוא כצייר.

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1855 - זכה לעיטורים מטעם מלכת אנגליה (מדליית זהב), קיסר אוסטריה (מדליה לאמנות ולמדע), קיסר צרפת, ומלך ספרד, בעיקר עבור אלבום הצילומים ממלחמת קרים.
  • 1873 - פרס בתערוכה הבינלאומית בווינה

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1842 Italia (איטליה)- אלבום (1842)
  • Erdély Képekben c. albuma (I-II. 1842-43 (תמונות מטרנסילבניה)
  • ציורים בעיתון Illustratiunea

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ionescu, Adrian-Silvan - The Official artistical mouvement in 19th century Romania, [Mişcarea oficială în România secolului al XIX-lea]. Bucharest: Noi Media Print, 2008

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Radu Moţoc Portretul ca manifestare artistică în Ţările Române mai 2007

Journal of the International Association of Research Institutes in the History of Art april-june 2013

(13 בדצמבר 2013)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ R.Moţoc
  2. ^ R.Moţoc
  3. ^ 2013 A.S.Ionescu
  4. ^ A.Galmeanu
  5. ^ N.Moţoc
  6. ^ N.Moţoc
  7. ^ A.S.Ionescu
  8. ^ R.Moţoc