קרונוע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרונוע חשמלי מסדרה 423 של הרכבת הגרמנית
מערך IC3 של רכבת ישראל
קרונוע איטלקי עתיק מדגם ליטורינה של פיאט (צולם בתחנת אסמרה באתיופיה בשנת 2006)

קרונוע הוא כינוי לציוד נייד מסילתי בעל יחידת הנעה עצמית ולכן יכול לנוע ללא קטר. מקור המילה הוא הלחם של המילים קרון ונע.

ישנם מאות דגמים של קרונועים ברכבי העולם, רובם מונע באמצעות הנעה חשמלית. בעבר השימוש בהם נעשה בעיקר בתוך תחומים עירוניים כרכבות תחתיות ופרבריות, אולם בימנו מחליפים הקרנועים אט אט ציוד מו-דו וקרונות הנגררים על ידי קטר עקב יתרונותיהם. כיום הרכבות המהירות ביותר הן מסוג קרונוע.

יתרונות הקרונועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקרנועים חשמליים יתרונות ביחס לציוד מו-דו וקרונות הנגררים על ידי קטר שבאו לידי ביטוי עם התפתחות הטכנולוגיה בתחומי אלקטרוניקת ההספק הגבוה והבנייה באלומניום. המשקל הנמוך של מערך קרונועים חשמליים ביחס לקרונות וקטר באורך דומה, מאפשר חסכון בצריכת האנרגיה והגדלה משמעותית של תאוצת של הרכבת, מה שמאפשר קיצור זמני נסיעה, בנוסף עקב פיזור יחידות ההנעה לאורך צירים רבים יעילות הבלימה הרגנרטיבית גבוהה יותר ועם כך גם החסכון בצריכת האנרגיה. יתרונות נוספים הם הקלות הרבה בה אפשר לפצל מערכי קורנועים ולשנות את גודלם בהתאם לביקוש הנוסעים והעובדה שניצול אורך הרכבת לצורכי הנוסעים גבוה יותר מסיבת העדרו של הקטר.

קרונועים ברכבת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברכבת ישראל נעשה עד היום שימוש בשלושה סוגי קרונועים המונעים בדיזל; שניים מהם בשירות סדיר ואחד, מסוג קרונוע-רכינה, הובא לארץ לשם נסיעות נסיון בקווים המפותלים לירושלים ולבאר שבע.

קרונועים מתוצרת חברת "אסליגן" הגרמנית, אשר נרכשו בכספי שילומים בשנים 1956-1958, שהיה בעבר בשימוש סדיר ברכבת ישראל. מערך מתוצרת אסלינגן היה מורכב משלוש או ארבע יחידות: יחידת מנוע וניהוג, יחידת ביניים או שתי יחידות ביניים ויחידת ניהוג ללא מנוע. אורכו של מערך שלם היה 69.5 או 91.5 מטרים והיו בו 248 או 354 מקומות ישיבה, בהתאם למספר יחידות הביניים, והיה ניתן לצרף שני מערכים לרכבת אחת. הקרונועים שירתו בצורה זו ברכבת ישראל באופן סדיר בסוף שנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60. עקב תקלות וקשיי תחזוקה, פורקו המנועים מקרונועים אלה והפכו לקרונות נוסעים שנגררו על ידי קטר. השימוש במערכי הקרונועים באופן זה נמשך עד סוף שנות ה-70. בתחילת שנות ה-90, בעקבות מחסור בציוד נייד, שופצו שבע יחידות ביניים על מנת לשמש כקרונות נוסעים ברכבות גרורות קטר. השימוש בהם בצורה זו נמשך עד לתחילת המאה ה-21.

הקרונוע שמשמש כיום ברכבת ישראל הינו מדגם IC3 (ראשי תיבות של Inter City 3) תוצרת דנמרק, שמשרת באופן קבוע חלק מהקווים הקיימים בישראל. קרונוע זה מורכב ממערך בן שלושה קרונות כאשר שני הקרונות הקיצוניים מכילים את המנועים ואת תאי הניהוג וניתן לחבר עד חמישה מערכים לרכבת אחת. אורכו של כל מערך הוא 58.80 מטר ויש בו 167 או 177 מקומות ישיבה (תלוי בדגם). הרכבת אשר התנגשה במשאית באסון רבדים הייתה מסוג קרונוע IC3.

במרץ 1998 נוסה בישראל קרונוע הרכינה, מתוצרת חברת "Adtranz", אשר הושאל לרכבת ישראל על ידי הרכבת הגרמנית. הקרונוע נוסה על קטעי מסילה מפותלים: מסילת הרכבת לירושלים והמסילה לבאר שבע. למרות שהניסוי הוכתר בהצלחה וזמן הנסיעה בין תל אביב ובין ירושלים ובאר שבע היה קצר משמעותית לעומת זמן הנסיעה של הציוד הרגיל, קרונועי רכינה לא נרכשו על ידי רכבת ישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]