קרחה לבנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgקרחה לבנה
Whiteshark-TGoss1.jpg
מצב שימור

מצב שימור: פגיע (VU)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: פגיע
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: דגי סחוס
על־סדרה: דמויי כריש
סדרה: עמלצאים
משפחה: כרישועליים
תת־משפחה: עמלצים
סוג: קרחה
מין: קרחה לבנה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Carcharodon carcharias
‏(ליניאוס)
תחום תפוצה
Cypron-Range Carcharodon carcharias.svg
תפוצת הקרחה הלבנה - בכחול.
קרחה לבנה ליד חופי מקסיקו

קרחה לבנה (שם מדעי: Carcharodon carcharias), המוכרת גם בשמות כריש לבן או עַמְלֵץ לבן, היא מין של כריש מהסוג קרחה בתת-משפחת העמלצים. הקרחה הלבנה היא המין היחיד שחי כיום מהסוג קרחה, אולם נראה כי בעבר השתייכו לסוג מינים נוספים, בהם המגלודון.

פרטים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכו של כריש הקרחה הלבנה נע בין שלושה לשמונה מטרים, ומשקלו מגיע עד לשלושה טונות. הוא ניזון מיונקים ימיים, מצבי ים, מדגים שונים ומפגרים. הכריש מסוכן לאדם אך לרוב אינו טורף אותו. תפוצתו כוללת את כל הימים והאוקיינוסים באזורים הסובטרופיים והממוזגים. דייגים דיווחו על כריש באורך של 11 מטר, אבל הקרחה הגדולה ביותר שנתפסה (בטעות) הייתה באורך של 5.94 מטרים. באוסטרליה הוצגה נקבה באורך של 5 מטר, במשקל 1,300 קילוגרם ועם שיניים באורך 5 ס"מ.

קרחות לבנות, כמו מיני כרישים אחרים, יכולות להעלות את חום גופן ולהאיץ את קצב חילוף החומרים שלהן. טמפרטורת הגוף שלהן עולה לפעמים ב-10-15 מעלות על טמפרטורת המים שסביבן. ככל הכרישים גם לקרחה הלבנה אין עצמות אמיתיות אלא שידרה סחוסית, ולכן יש לה טבעות גידול, מהן אפשר לקבוע את גילה. בשל מבנה גופה הגדול מנועה הקרחה הלבנה מלהסתובב במהירות, אך בדומה למינים אחרים של כרישים היא חייבת לנוע בלי הפסקה כדי לשטוף את זימיה במים עתירי חמצן. האישון שלה כה גדול עד כי נדמה שהוא ממלא את כל גלגל העין, הנראה כ"חור שחור".

לקרחה הלבנה חוטם חרוטי ומחודד, ומכאן כינויה האוסטרלי "הסמן הלבן". חוש הריח המעולה שלה זיכה אותה בכינוי "האף השוחה". הקרחה הלבנה שרדה כמעט ללא שינוי במשך שנים רבות, והיא מתקדמת מאוד מבחינה אבולוציונית (התפתחותית) ומתאימה לסביבתה יותר ממרבית בעלי החיים. היא אוכלת הבשר הגדולה שבכרישים, שנייה (מבין אוכלי הבשר) רק לכריש הפרהיסטורי מגלודון, שהוא ככל הנראה שאר בשר שלה. סבורים שהיא כריש נודד עונתי, ששוחה בעקבות בעלי חיים ימים נודדים.

אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופו של כריש הקרחה הלבנה דמוי טורפדו ושלדו סחוסי. עורו קשה ומחוספס ומכוסה קשקשים קטנים ובולטים העשויים מדנטין ואמייל. החרטום קצר ומחודד ומשני צדדיו נמצאים הנחיריים. פתח הפה רחב ומקושת ונמצא בתחתית הראש. בפיו שיניים משולשות חדות, ששוליהן משוננים כמסור. הן מתחלפות ללא הרף רק בחלק הלסתות האחורי. הכריש עשוי להחליף אלפי שיניים במהלך חייו. בתפסו טרף הוא מטלטלו על מנת לקרוע ממנו נתחים לאכילה. כוח הנשיכה של פרט בוגר שקול לכחצי טון - בין הנשיכות האימתניות ביותר שנמדדו אצל בעלי חיים.

לקרחה זוג סנפירי גב: הקדמי ממוקם במרכז הגב והאחורי מעל סנפיר השת. סנפירי החזה שחורים בקצותיהם ובבסיסם כתם שחור. סנפירים אלה גדולים ודמויי מפרש. סנפיר הזנב גדול ושתי אונותיו כמעט שוות בגודלן. בצידי הגוף, לפני סנפירי החזה, ישנם חמישה פתחי זימים אנכיים ארוכים. גבו של כריש זה אפור כהה וגחונו לבנבן. הוא בעל יכולת שחייה מהירה.

מנגנון ייחודי מגן על עיני הכריש בעת תקיפת טרף או קרב: הוא מסוגל לגלגל את עיניו לאחור, מה שמונע מהן להיפגע.

אינטליגנציה ומבנה חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר מקובל היה להחשיב את הקרחה הלבנה ליצור פרימיטיבי, שעלול לנסות ולנשוך את עצמו אם נפצע בגלל ריח הדם, אינו מסוגל לזכור פרטים פשוטים למדי, ובעל יכולת למידה נמוכה. המבנה החברתי שלו הוגדר כיחידאי, פרט לתקופת הרבייה.

מחקרים שנעשו לאחרונה העלו כי חיי החברה של הכריש הלבן פעילים יותר משחשבו בעבר. בדרום אפריקה, למשל, נראתה קבוצת כרישים בעלת היררכיה דומיננטית, שנקבעת על ידי גודל, מין, וותק טריטוריאלי. בזמן ציד, הכרישים נוטים להיפרד מחבריהם, והם פותרים סכסוכי טריטוריה על ידי ריטואלים וטקסים קבועים. למרות זאת, כמה כרישים בודדים נמצאו עם סימני נשיכה, שנגרמו על ידי כרישים אחרים, כנראה במטרה להבריח את הפולש או כהצהרת דומיננטיות.

הכריש הלבן הוא אחד ממיני הכרישים הידועים במנהגם להרים את ראשם מעל פני הים כדי להתבונן באובייקטים כגון טרף, מנהג הידוע כ"קפיצות ריגול". חוקרים משערים שהכריש למד זאת מאינטרקציה עם בני אדם, והוא למד לנצל זאת כדי להריח את טרפו מעל למים (כיוון שריח נע מהר יותר באוויר מאשר במים).

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרחה הלבנה מתרבה בשלב מאוחר בחייה, נקבות מבנות 12-14, ומספר הוולדות קטן מאוד. המדענים מסכימים שקצב הרבייה אינו מספיק על מנת לשמור על גודל האוכלוסייה, ולכן כרישים אלה מתמעטים מדי שנה בשנה. הנקבה גדולה מהזכר. הפרית הביצים היא פנימית והן מתפתחות ברחם האם עם קשר דמוי שליה אל גופה. היא משריצה כעשרה ולדות חיים שאורכם כמטר ואשר זהים במראם לבוגרים. הרבייה מתקיימת אחת לשנתיים ואורכם של הצעירים בהגיעם לבגרות מינית הוא כשלושה מטרים.

הקרחה והאדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרחה לבנה בהשוואה לאדם ממוצע

כריש זה ידוע כמסוכן ביותר לבני אדם, אולם התגלה שהוא תוקף אותם בטעות, בחושבו שצללית האדם השוחה מעליו היא בעל חיים שאפשר לטרוף, דוגמת כלב ים (צללית אדם השוחה על גלשן מזכירה מאוד את גופו העגול בעל הסנפירים של כלב הים). כאשר הכריש מזהה את האדם כאדם, הוא בדרך כלל מתרחק ממנו. אם בכל זאת נגס בבשרו, הרי חוש הטעם מורה לו כי אין מדובר בטרפו, ובמצולות הוא משחרר את האדם מבין לסתותיו עם פציעות בהתאם למיקום ועוצמת הנשיכה. לפיכך, שמו הרע יצא לו עקב גודלו העצום, לפיו קל מאוד לזהותו, ותפוצתו הרחבה, הגורמת לחיכוכים רבים בינו לבין האדם.

ב-1975 יצא סרט האימה של הבמאי האמריקאי סטיבן ספילברג- "מלתעות", בו הוצג שריף של עיירה קטנה הרודף אחר כריש מסוג זה המטיל אימה על חופי האזור. הכריש הוצג כ"גיבור" הסרט, אך לרעה. הדבר התבטא במה שאמר החוקר הימי בסרט: "או שתקטעו את אספקת המזון שלו, או שתהרגו אותו". כיוון שהסרט זכה להצלחה רבה, אנשים רבים קלטו בתודעתם את הקרחה, ואת מיני הכרישים בכלל, כיצורים מרושעים ואכזריים. סרטי טבע תיעודיים מנסים שוב ושוב לנקות את דמותו של הכריש מאשמה (עד כמה שניתן) בהצגת עובדות מוצקות, אשר חלקן מפורטות למעלה. ברם, השפעתם של אותו סרט אימה, בליווי סרטים רבים שהופקו אחריו, ושל התקיפות בחופים שהתקשורת מקפידה לדווח עליהן, עדיין גורמת לקרחה הלבנה להצטייר כהתגלמות האכזריות בתודעתם של אנשים רבים.

הסוואתה וצבעיה של הקרחה הלבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרחה לבנה. ניתן לראות כי חלקו העליון של הכריש אפור וחלקו התחתון לבן

חלקו העליון של כריש הקרחה הלבנה אפור (מוכתם בחום), והתחתון לבן. ההסוואה הזאת מאפשרת לגופו להתמזג עם פני הים המוצפים באור השמש, כשמסתכלים עליו למטה, או להיעלם בצללי המעמקים הכהים, כשמביטים בו מלמעלה.

לקרחה הלבנה יש סנפיר-גב אפור כפלדה. ניגוד הגוונים של הקרחה מסייע לכריש לארוב לטרפו, מבלי שיבחינו בו. ואולם, כריש קרחה לבנה כמעט שאינו זקוק להסוואה, מכיוון שלרשותו סוללת חושים משוכללת, המסייעת לו להתמקד בטרפו ולצודו.

חושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקרחה הלבנה מספר חושים מפותחים ביותר. מערכת החושים שלו קולטת תנועה, קול, ושדות חשמליים במים. בנקבוביות החוטם של הכריש נמצאות תעלות מלאות בקרישה הקולטת פולסים ביו-חשמליים במים, ומשמשות כאברי חישה, ונקראות אמפולות לורנציני. הכריש מאתר את טרפו בעזרת חושי הראייה והריח וכן בעזרת מערכת קו הצד, תאי עצב המכסים את עורו, בעזרתם הוא קולט תנודות במים. ראייתו ביום בינונית, אך נמצא שבלילה היא רגישה לאור בהרבה מראייתם של חתוליים. ואכן, נמצא שהכריש מעדיף לצוד בלילה. חוש הריח מפותח ביותר: הכריש מסוגל להריח טיפה אחת של דם בכמות עצומה של מים. חוש זה בדרך כלל עוזר לו באיתור טרף פצוע, ואף מגרה את חושיו עד כדי השתוללות. חוש הטעם מועיל לו בזיהוי הטרף, ועל כן הוא בדרך כלל נוגס קלות בטרף כדי לזהותו.

מזון ואויבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרחה לבנה טורפת דג טונה

כריש הקרחה הלבנה ניזון מדגים, יונקים ויצורים ימיים רבים אחרים, מתים או חיים, ואף מדולפינים שונים (אם כי הוא אינו מוגדר כאוכל כול כמו כריש טיגריסי). הטרף החביב עליו הוא כלבי ים, ועל כן שכיח למצוא אותו בקרבת חופים בעונת הצאצאים של יונקים אלה.

עקב גודלו ומיקומו בשרשרת המזון, אין לכריש זה טורפים רבים המסכנים אותו, ועל כן אויביו העיקריים הם פרטים גדולים ממנו והאדם. אולם, שני יונקים ימיים ידועים כטורפי כרישי קרחה לבנה. הראשון בהם הוא לווייתן ראשתן גדול ראש, הטורף הגדול ביותר החי כיום (אורכו כ-20 מטר), המצליח להתגבר על פרטים גדולים ולטורפם, והשני הוא האורקה, שהוא הגדול במשפחת הדולפינים, המגיע לאורך של כ-10 מטרים וצד בקבוצות.

במשך שנים ניטש הוויכוח מיהו הטורף הפראי ביותר בממלכת הים. במאבק היחיד אי פעם שתועד אל מול המצלמות בים הפתוח גבר פרט בוגר של אורקה על פרט בוגר של כריש קרחה לבנה, ובכך הטה את הכף לזכות האורקה.

טכניקת הצייד הנפוצה של הכריש היא לאתר טרף, לצלול לעומק מתחת ומאחורי הטרף, ואז להסתער עליו תוך צבירת מהירות עצומה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]