קרחה לבנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קרחה לבנה
מצב שימור
מצב שימור: פגיע (VU)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	דגי סחוס
סדרה:	דמויי עמלץ
משפחה:	כרישועליים
תת-משפחה:	עמלצים
סוג:	קרחה
מין:	קרחה לבנה
שם מדעי
Carcharodon carcharias
תחום תפוצה
תפוצת הקרחה הלבנה - בכחול.

קרחה לבנה (שם מדעי: Carcharodon carcharias), המוכרת גם בשמות כריש לבן או עמלץ לבן, היא מין של כריש מהסוג קרחה בתת-משפחת העמלצים. הקרחה הלבנה היא המין היחיד שחי כיום מהסוג קרחה, אולם נראה כי בעבר השתייכו לסוג מינים נוספים, בהם המגלודון.

תוכן עניינים 1 פרטים כלליים 2 אנטומיה 3 אינטליגנציה ומבנה חברתי 4 רבייה 5 הקרחה והאדם 6 ההסוואה וצבעיה של הקרחה הלבנה 7 חושים 8 מזון ואויבים 9 קישורים חיצוניים

[עריכה] פרטים כלליים

אורכה של הקרחה הלבנה נע בין שלושה לשמונה מטרים, ומשקלה מגיע עד לשלושה טונות. היא ניזונה מיונקים ימיים, מצבי ים, מדגים שונים ומפגרים. הקרחה הלבנה מסוכנת לאדם אך לרוב אינה טורפת אותו. תפוצתה כוללת את כל הימים והאוקיינוסים באזורים הסובטרופיים והממוזגים. דייגים דיווחו על כריש באורך של 11 מטר, אבל הקרחה הכי גדולה שנתפשה (בטעות) הייתה באורך של 5.94 מטרים. באוסטרליה הוצגה נקבה באורך של 5 מטר, במשקל 1,300 קילוגרם ושיניים באורך 5 ס"מ.

קרחות לבנות, כמו מיני כרישים אחרים, יכולות להעלות את חום גופן ולהאיץ את קצב חילוף החומרים שלהן. טמפרטורת הגוף שלהן עולה לפעמים ב-10-15 מעלות על טמפרטורת המים שסביבן. ככל הכרישים גם לקרחה הלבנה אין עצמות אמיתיות אלא שידרה סחוסית, ולכן יש לה טבעות גידול, מהן אפשר לקבוע את גילה. בשל מבנה גופה הגדול מנועה הקרחה הלבנה מלהסתובב במהירות, אך, בדומה למינים אחרים של כרישים היא חייבת לנוע בלי הפסקה כדי לשטוף את זימיו במים עתירי חמצן. האישון שלה כה גדול עד כי נדמה שהוא ממלא את כל גלגל העין, שנראה כ"חור שחור".

לכריש חוטם חרוטי ומחודד, ומכאן כינויו האוסטרלי "הסמן הלבן". חוש הריח המעולה שלו זיכה אותו בכינוי "האף השוחה". הקרחה הלבנה שרדה כמעט ללא שינוי במשך שנים רבות, והיא מתקדמת מאוד מבחינה אבולוציונית (התפתחותית) ומתאימה לסביבתה יותר ממרבית בעלי החיים. היא אוכלת הבשר הגדולה שבכרישים, שניה (מבין אוכלי הבשר) רק לכריש הפרהיסטורי מגלודון, שהוא ככל הנראה שאר בשר שלו. סבורים שהעמלץ הלבן הינו כריש נודד עונתי, ששוחה בעקבות בעלי חיים ימיים נודדים.

[עריכה] אנטומיה

גופו של כריש זה דמוי טורפדו ושלדו סחוסי. עורו קשה ומחוספס ומכוסה קשקשים קטנים ובולטים העשויים מדנטין ואמייל. החרטום קצר ומחודד ומשני צדדיו נמצאים הנחיריים. פתח הפה רחב ומקושת בתחתית הראש. בפיו שיניים משולשות חדות, ששוליהן משוננים כמסור. הן מתחלפות ללא הרף רק בחלק הלסתות האחורי. הכריש עשוי להחליף אלפי שיניים במהלך חייו. בתפסו טרף הוא מטלטלו על מנת לקרוע ממנו נתחים לאכילה. כוח הנשיכה של פרט בוגר שקול לכחצי טון - בין הנשיכות האימתניות שנמדדו אצל בעלי חיים.

לקרחה זוג סנפירי גב: הקדמי ממוקם במרכז הגב והאחורי מעל סנפיר השת. סנפירי החזה שחורים בקצותיהם ובבסיסם כתם שחור. סנפירים אלה גדולים ודמויי מפרש. סנפיר הזנב גדול ושתי אונותיו כמעט שוות בגודלן. בצידי הגוף, לפני סנפירי החזה, ישנם חמישה פתחי זימים אנכיים ארוכים. גבו של כריש זה אפור כהה וגחונו לבנבן. הוא בעל יכולת שחיה מהירה.

מנגנון ייחודי מגן על עיני הקרחה בעת תקיפת טרף או קרב: הוא מסוגל לגלגל את עיניו לאחור, מה שמונע מהן להיפגע.

[עריכה] אינטליגנציה ומבנה חברתי

בעבר מקובל היה להחשיב את הקרחה הלבנה ליצור פרימיטיבי, שעלול לנסות ולנשוך את עצמו אם נפצע, בגלל ריח הדם, וכן כי הוא אינו מסוגל לזכור פרטים פשוטים למדי, ובעל יכולת למידה נמוכה. המבנה החברתי שלו הוגדר כיחידאי, פרט לתקופת הרבייה.

מחקרים שנעשו לאחרונה העלו כי חיי החברה של הכריש הלבן פעילים יותר משחשבו בעבר. בדרום אפריקה, למשל, נראתה קבוצת כרישים בעלת היררכיה דומיננטית, שנקבעת על ידי גודל, מין, וותק טריטוריאלי. בזמן ציד, הכרישים נוטים להיפרד מחבריהם, והם פותרים סכסוכי טריטוריה על ידי ריטואלים וטקסים קבועים. למרות זאת, כמה כרישים בודדים נמצאו עם סימני נשיכה, שנגרמו על ידי כרישים אחרים, כנראה במטרה להבריח את הפולש או כהצהרת דומיננטיות.

הכריש הלבן הגדול הוא אחד ממיני הכרישים הידועים במנהגם להרים את ראשם מעל פני הים כדי להתבונן באובייקטים כגון טרף, מנהג הידוע כ-"קפיצות-ריגול". חוקרים משערים שהכריש למד זאת מאינטרקציה עם בני אדם, והוא למד לנצל זאת כדי להריח את טרפו מעל למים (כיוון שריח נע מהר יותר באוויר מאשר במים).

[עריכה] רבייה

הקרחה הלבנה מתרבה בשלב מאוחר בחייו, נקבות מבנות 12-14, ומספר הוולדות קטן מאוד. המדענים מסכימים שקצב הרבייה לא מספיק על מנת לשמור על גודל האוכלוסייה, ולכן כרישים אלה מתמעטים מידי שנה בשנה. הנקבה גדולה מהזכר. הפרית הביצים היא פנימית והן מתפתחות ברחם האם עם קשר דמוי שליה אל גופה. היא משריצה כעשרה ולדות חיים שאורכם כמטר ואשר זהים במראם לבוגרים. הרבייה מתקיימת אחת לשנתיים ואורכם של הצעירים בהגיעם לבגרות מינית הוא כשלושה מטרים.

[עריכה] הקרחה והאדם

כריש זה ידוע כמסוכן ביותר לאדם אך נמצא שהוא תוקף את הבריות בשל טעות, בחושבו שצללית האדם השוחה מעליו הוא בעל חיים שאפשר לטרוף, דוגמת כלב ים (צללית אדם השוחה על גלשן מזכירה מאוד את גופו העגול בעל הסנפירים של כלב הים). כאשר הוא מזהה את האדם בדרך כלל מתרחק ממנו הכריש. אם בכל זאת נגס בבשרו, הרי חוש הטעם מורה לו כי אין מדובר בטרפו ובמצולות משחרר הוא את האדם מבין לסתותיו, אמנם פצוע אך חי (אם כי לעתים הנזק כבר בלתי הפיך). לפיכך, שמו הרע יצא לו עקב גודלו העצום, לפיו קל מאוד לזהותו, ותפוצתו הרחבה, הגורמת לחיכוכים רבים בינו לבין האדם.

ב-1975 יצא סרט האימה של הבמאי האמריקאי סטיבן ספילברג- מלתעות, בו הוצג שריף של עיירה קטנה הרודף אחר כריש מסוג זה המטיל אימה על חופי האזור. הכריש הוצג כ"גיבור" הסרט, אך לרעה. הדבר התבטא במה שאמר החוקר הימי בסרט: "או שתקטעו את אספקת המזון שלו, או שתהרגו אותו". כיוון שהסרט זכה להצלחה רבה, אנשים רבים קלטו בתודעתם את הקרחה, ואת מיני הכרישים בכלל, כיצורים מרושעים ואכזריים. סרטי טבע תעודיים הם שמנסים שוב ושוב לנקות את דמותו של הכריש מאשמה (עד כמה שניתן) בהצגת עובדות מוצקות, אשר חלקן מפורטות למעלה. ברם, השפעתם של אותו סרט אימה, בליווי סרטים רבים שהופקו אחריו, והתקיפות בחופים עליהן טורחת התקשורת לדווח, עדיין מציירים את הקרחה הלבנה כהתגלמות האכזריות בתודעתם של אנשים רבים.

[עריכה] ההסוואה וצבעיה של הקרחה הלבנה

חלקו העליון של הקרחה הלבנה אפור (מוכתם בחום), והתחתון לבן. ההסוואה הזאת מאפשרת לגופו להתמזג עם פני הים המוצפים באור השמש, כשמסתכלים עליו למטה, או להיעלם בצללי המעמקים הכהים, כשמביטים בו מלמעלה.

לקרחה הלבנה יש סנפיר-גב אפור כפלדה. ניגוד הגוונים של הקרחה מסייע לכריש לארוב לטרפו, מבלי שיבחינו בו. ואולם, כריש קרחה לבנה כמעט שאינו זקוק להסוואה, מכיוון שלרשותו סוללת חושים משוכללת, המסייעת לו להתמקד בטרפו ולצודו.

[עריכה] חושים

לקרחה הלבנה מספר חושים מפותחים ביותר. מערכת החושים שלו קולטת תנועה, קול, ושדות חשמליים במים. בנקבוביות חוטם הכריש הזה יש תעלות מלאות בקרישה הקולטת פולסים ביו-חשמליים במים, ומשמשות כאברי חישה. הוא מאתר את טרפו בעזרת חושי הראייה והריח וכן בעזרת תאי עצב המכסים את עורו, שבעזרתם הוא קולט תנודות במים. ראייתו ביום בינונית, אך נמצא שבלילה היא רגישה לאור בהרבה מראייתם של חתוליים. ואכן, נמצא שהכריש מעדיף לצוד בלילה. חוש הריח מפותח ביותר: הכריש מסוגל להריח טיפה אחת של דם בכמות עצומה של מים. חוש זה בדרך כלל עוזר לו באיתור טרף פצוע, ואף מגרה את חושיו עד כדי השתוללות. חוש הטעם מועיל לו בזיהוי הטרף, ועל כן הוא בדרך כלל נוגס קלות בטרף כדי לזהותו.

[עריכה] מזון ואויבים

כריש קרחה הלבנה ניזון מדגים, יונקים ויצורים ימיים רבים אחרים (אף כי הוא אינו מוגדר כאוכל כול ככריש נמרי), מתים או חיים. הטרף החביב עליו הוא כלבי ים, ועל כן שכיח למצוא אותו בקרבת חופים בעונת הצאצאים של יונקים אלה. הוא ניזון אף מדולפינים שונים.

עקב גודלו ומיקומו בשרשרת המזון, אין לכריש הזה טורפים רבים המסכנים אותו, ועל כן אויביו העיקריים הם פרטים גדולים ממנו והאדם. אולם, שני יונקים ימיים ידועים כטורפי כרישי קרחה לבנה; הראשון הוא לוויתן הראשתן, הטורף הגדול ביותר החי כיום (אורכו כ-20 מטר), מצליח להתגבר על פרטים גדולים וטורפם. והטורף השני הוא דולפין האורקה, המגיע לאורך של כ-10 מטרים וצד בקבוצות.

במשך שנים ניטש הוויכוח מיהו הטורף הפראי ביותר בממלכת הים. במאבק היחיד אי פעם שתועד אל מול המצלמות בים הפתוח גבר פרט בוגר של אורקה על פרט בוגר של כריש קרחה לבנה, ובכך הטה את הכף לזכות האורקה.

טכניקת הצייד הנפוצה של הכריש היא לאתר טרף, לצלול לעומק מתחת ומאחורי הטרף, ואז לצבור מהירות עצומה בהסתערות.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קרחה לבנה