קרחת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קרחתלעז: אלוֹפֶציה, Alopecia) הינה מצב של חוסר שיער במקומות שונים בגוף, בהם קיים שיער בדרך כלל. כמעט תמיד מתייחס המושג לחוסר שיער על קרקפת הראש.

התהליך המביא לקרחת נקרא התקרחותאנגלית: Baldness). סוג ההתקרחות הנפוץ ביותר הוא דילול הדרגתי של השיער המתרחש אצל גברים מבוגרים וכן אצל קופי אדם כך שהשיער לא צומח עוד במקומות שמהן נשר בפעם האחרונה. לחץ נפשי ומצבים הנובעים ממנו, כגון חוסר שינה תדיר, יכולים להניע תהליך של התקרחות אצל אנשים בעלי נטייה גנטית לכך.

יש להבדיל בין התקרחות לבין נשירה (Hair dropping), שהיא בעיה אחרת, פרובלמטית הרבה פחות, המטרידה גם אנשים שאין להם התקרחות, והטיפול בה שונה.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורה של המילה הלועזית אלופציה ביוונית (αλώπηξ, אלופקס, "שועל"). שועלים משירים את פרוותם פעמיים בשנה, ומכאן הקשר להתקרחות.

חקר תופעת ההתקרחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנגנונים הפיזיולוגיים המכוננים התקרחות נחקרים במסגרת אקדמאית והעוסקים בחקר ההתקרחות הם בדרך כלל ביולוגים, גנטיקאים ביוכימאים, וביוטכנולוגים, העוסקים בהיסטולוגיה ומטבוליזם, או רופאים בעלי התמחות בדרמטולוגיה כללית או בהירולוגיה שהיא מחקר וטיפול ספציפיים באותן רקמות גוף שהן בעלות פוטנציאל להצמחת שיער (כמו למשל הקרקפת או רוב רקמת העור). אנדוקרינולוגים תורמים את חלקם לגילוי התשתית ההורמונאלית הדרושה לצמיחה ורגולציה תקינה של מחזור השיער בגוף ולהשלכותיה של התערבות בכלים קיימים בתהליך כזה, על תפקוד הגוף באופן כללי.

הכימיה עוסקת בפיתוח מולקולות המשמשות לפיתוח תרופות לטיפול בהתקרחות כאשר המבנה הכימי של מולקולות כאלה מוזמן על ידי חוקרי הפתו-פיזיולוגיה של ההתקרחות.

סוגי ההתקרחות הנחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובו המכריע של המחקר מתביית על חקר התקרחות שיער הראש, ורק מיעוטו עוסק בהתקרחות (כללית או ספציפית) של שיער הפנים או הגוף. הסיבה לכך היא שכיחותן הנמוכה יחסית של בעיות התקרחות באזורי שיער אלה, ועצם העובדה שבדרך כלל קל יותר לטפל בהן, לפחות כיום (כמו בעזרת טיפול הורמונאלי קל יחסית, או במקרה של התקרחות קלה באזור הזקן - על ידי הדמיית זקן).

תיעול ההתקרחות לעיסוק מחקרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש סובלים מהתקרחות שבחרו לתעל את סבלם למחקר ותרומות מדעיות בדבר מציאת תרופות יעילות יותר לטיפול בבעיה. דוגמה למדענית כזו היא הגנטיקאית דר' אנג'לה כריסטיאנו, מאוניברסיטת קולומביה הסובלת בעצמה מסוג ספציפי של התקרחות הנקרא Alopecia Areata (אלופציה אראטה). דר' כריסטיאנו היא המדענית שהצליחה לראשונה בעולם להצמיח שערה בתוך צלחת פטרי[1]. לתגלית זו של כריסטיאנו (משנת 2013) ישנה השלכה מרחיקת לכת על חקר ההתקרחות משום שהיא תאפשר שימוש במגוון גדול של מולקולות שיכולות להאיץ את צמיחת השערה - דבר שלא היה אפשרי עד כה בשימוש על בני אדם מתוקף תקנות אתיקה מחמירות. הסיבה לכך היא העובדה שחלק מהחומרים עשויים לגרום נזק (כגון גירוי או תגובה אלרגית) אם יימרחו על קרקפת אנושית, ולכן תקנות האתיקה אוסרים, בדרך כלל, על ביצוע ניסויים אלה. כעת, כאשר ניתן להצמיח שערות בצלחות פטרי במעבדה, יוצמחו שערות בצלחות רבות כאלה, ובכל צלחת יוכלו החוקרים לבדוק מולקולות שונות ולראות איזו מהן תורמת לצמיחה תקינה של השערה, בלי לסכן בריאותם של נבדקים אנושיים לכך, ורק לאחר מכן יפנו לנסות לפתח מאותן מולקולות תרופה שאיננה רעילה מבחינה כימית אנליטית.

הגורמים להתקרחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשירה של עד כ-100 שערות ביום נחשבת לנורמלית, אך בדרך-כלל רק כשהשערות נושרות מכל אזורי הראש באופן שווה.

התקרחות גברית טיפוסית מתרחשת בערך במחצית מהגברים (ככלל הכוונה לגברים מקבוצות אתניות בהן התקרחות היא נפוצה). היא מאופיינת בדילול השיער בתחילה בקדמת הראש, דבר המכונה מצח נסוג. אזור קרח נוסף מתפתח בדרך-כלל בפדחת הראש (האזור העליון). הגורם לסוג זה של קרחת, המכונה ברפואה אלופציה אנדרוגנית (Andregonic alopecia), הוא האנזים 5 אלפא רדוקטז, אנזים הנוטל מולקולת מים מההורמון הגברי טסטוסטרון וממיר אותו בכך לדיהידרוטסטוסטרון, DHT, חומר המדכא גדילת שיער. לעתים יכולה ההתקרחות להתחיל כבר מיד לאחר גיל ההתבגרות. פעילותו של האנזים אצל כל אדם ואדם נקבעת לרוב באופן תורשתי. אלופציה אנדרוגנית אחראית ל-95% ממקרי ההתקרחות (יש לציין של-DHT תפקיד חשוב בהתפתחות העוברית של תינוקות זכרים ובהופעת סימני המין המשניים בגיל ההתבגרות. לאחר מכן מאבד ההורמון את רוב תפקידיו).

ההורמון DHT גורם לשלב הגדילה של השערות להתקצר באופן משמעותי. מספרם של שורשי השיער אינו קטֵן, אך שלב הגדילה של השערות מתקצר כל כך עד שלא ניתן להבחין יותר בגדילת שיער.

התקרחות נשית טיפוסית נדירה יותר. היא נגרמת ככל הנראה עקב ירידה בריכוז ההורמון הנשי אסטרוגן בדם, בדרך-כלל עם הפסקת הוסת.

קיימים גורמים נוספים להתקרחות: תסרוקות מסוימות, בהן השיער נמתח יתר על המידה למשך זמן רב, עלולות לעודד התקרחות; טראומה גופנית, כגון טיפולים כימותרפיים, לידה, אנורקסיה, ניתוח או טראומה נפשית, וכן זיהומים מסוימים (הנגרמים בדרך-כלל על ידי פטריות) עלולים אף הם לגרום להתקרחות מהירה. גורמים אפשריים נוספים הם חוסר בברזל, סלניום ואבץ, חוסר בויטמינים A ,B ,K ו-H, עודף בוויטמינים C ,A ו-B9 ומחלות של בלוטת התריס והכבד. הרפואה נתנה שמות רבים לסוגי האלופציה השונים:

  • אלופציה פרמטורה או אלופציה סימפלקס: התקרחות המתחילה כבר לאחר גיל ההתבגרות.
  • אלופציה סימפטומאטיקה או אלופציה פארבימקולטה: התקרחות בעקבות זיהום או דלקת.
  • אלופציה אקטיניקה: התקרחות בעקבות חשיפה לקרינה.
  • אלופציה מכניס: התקרחות בעקבות לחץ מכני על השיער, כגון משיכות חזקות לעתים קרובות, תסרוקות בהן השיער נמתח או נשיאת משאות כבדים על הראש.
  • אלופציה סבוראיקה: התקרחות מלווה בסבוריאה, קשקשת חמורה.
  • אלופציה סניליס: התקרחות נורמלית בגיל מתקדם.
  • אלופציה ספציפיה או אלופציה סיפיליטיקה: התקרחות כתוצאה ממחלת העגבת (סיפיליס).
  • אלופציה קונגניטה: חוסר שיער מולד בכל הגוף.

סוג מסוים של התקרחות, אלופציה אראטה (Alopecia areata), בדרך כלל מאופיין בתקרחות מקומית (התקרחות פתאומית) אשר מתחילה מנקודה קטנה ומתפתחת להתקרחות גדולה יותר. אלופציה אראטה מהווה מחלה אוטואימונית (מחלה בה המערכת החיסונית של הגוף תוקפת רקמות בגוף, עקב זיהוין השגוי כרקמות זרות). מחלה זו היא כנראה תורשתית, אם כי נושא זה טרם הוברר דיו. ידועים מקרים של תינוקות אשר סבלו מאלופציה אראטה מולדת. לשם המחלה מוספת מילה המתארת את היקף המחלה: אלופציה אראטה מונולוקולאריס מתאר התקרחות בנקודה אחת בגוף; אלופציה אראטה מולטילוקולאריס - התקרחות במספר נקודות; אלופציה אראטה ברביאה - נשירת הזקן בלבד; אלופציה אראטה טוטאליס - נשירת כל שיער הקרקפת; אלופציה אראטה אוניברסליס - נשירת כל שיער הגוף. במסגרת המחלה האחרונה נושר אף שיער הגבות, הריסים, בית השחי והמפשעה. סוג מיוחד המחלה - אלופציה אראטה אטרופיקנס - מתרחש אצל נשים בגילאים 30 עד 55.

בעבר על מנת לוודא שמדובר באלופציה אראטה היה צורך לבצע ביופסיה (נטילה של מעט עור מהקרקפת ובדיקתו במעבדה) או טריכוגרמה (נטילה של כ-50 שערות ובדיקתן במעבדה). אך כיום יודעים בבירור כי זיקת השיער עדיין חיה ואין צורך ממשי בביופסיה, וכמו כן ניתן לראות תחת זכוכית מגדלת כי קיימות שערות בהירות מאוד באותם אזורי ההתקרחות.

ידועים מספר מקרים בהם כלבים וחתולים חלו במחלה ואיבדו את רוב שיער גופם.

על פי מספר מחקרים, התקרחות בזכרים עלולה להיות קשורה גם ברמות גבוהות של ההורמון Prostaglandin D2 בתאי הקרקפת.‏[2][3][4]

השלכות פסיכולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר סברו כי מרבית מקרי אלופציה אראטה נובעים מלחץ, אך מחקרים גילו כי אין קשר סיבתי ישר בין לחץ לאלופציה אראטה. הקשר הוא הפוך: המודעות להתקרחויות יוצרת את הלחץ הנפשי.[דרוש מקור]

מניעת התקרחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קל יותר למנוע את החלשותן והזדקנותן של שערות קיימות מאשר לגרום לגדילתן מחדש של שערות שכבר נשרו, למרות שלמוצרים מסוימים נגד התקרחות נרשמה הצלחה במניעת נשירה וכן בעידוד צמיחה מחודשת.

כיום קיימים בשוק תכשירים רבים נגד התקרחות. שיעור הצלחתם עומד על כמחצית ותלוי בגורמים רבים. לרבים ממוצרים אלו ישנן תופעות לוואי בלתי-נעימות, כגון אובדן היכולת המינית. קיים גיוון רב בעקרונות העומדים מאחורי כל תכשיר ותכשיר.

לטיפול במקרה אלופציה אראטה קיימות מספר שיטות:

  • זריקת סטרואיד. - סטרואיד המוזרק ישירות לאזור המקריח בשכבת הדרמיס ובכך מזרז את תהליך הצמיחה על ידי דיכוי המערכת החיסונית באזור המקריח - כגון: דיפרוספן.
  • קורטיזון. - נטילת כדורי קורטיזון (סטרואיד) מיועדות בדרך כלל לבעיות בכליות אך לרוב גם משמש עבור מחלות עור שונות.
  • משחות סטרואיד . - משחה שמורחים על האזור המקריח ומיועדת להעביר סטרואיד לשכבת האפידרמיס - לרוב אינן עוזרות.

לטיפול במקרה התקרחות קיימות מספר שיטות:

  • דיכוי DHT. חלק מתרופות אלו ניטל בצורת גלולות, וגורם לדיכוי DHT בכל הגוף. תכשירים אחרים נמכרים כמשחה או שמפו הנמרחים על הקרקפת ומדכאים את יצור ה-DHT באזור זה בלבד.
  • מניעת היקשרות DHT אל שורשי השיער. תרופות אלו נקראות אנטי-אנדרוגניות.
  • פתיחת תעלות אשלגן בממברנות התאים של שורשי השיער. דבר זה מביא לעיבוי וחיזוק השיער, ומעודד צמיחה מחודשת.
  • קיצור שלב המנוחה של שורשי השיער, כך שבכל רגע נתון יותר שערות על הקרקפת נמצאות בשלב הגדילה.

רוב התכשירים פועלים רק כל עוד נוטלים אותם; פעילותם נפסקת כחצי שנה עד שנה מרגע הפסקת הטיפול.

טיפול בקרחת באמצעות ניתוח אפשרי גם הוא, אם כי אפשרות זו נראית דרסטית למדי בעיני אנשים רבים. קיימות שיטות שונות לניתוח, ביניהן:

  • צמצום הקרקפת. חלקים מהקרקפת מוסרים והעור הנותר נמתח על-פני האזור שהוסר.[דרושה הבהרה]
  • השתלת שיער. חלקי קרקפת בעלי שיער נלקחים מאזור אחד בראש ומושתלים באזור נטול שיער.
  • לייזר רך. תרפיה בלייזר רך קרן לייזר המוקרנת על הקרקפת; הלייזר אמור לגרות את שורשי השיער ולעודד תקשורת בין-תאית; שורשי שיער תקינים אמורים באמצעות התקשורת הבין-תאית "לעודד את שכניהם" לצמוח מחדש. בספרות הביו-רופאית קיימת מחלוקת על בטיחות התרפיה בלייזר רך.

הטיפול באלופציה אראטה כולל נטילת סטרואידים, וכן לעתים חלק מהתכשירים שהוזכרו לעיל, אם כי שיעור ההצלחה מוגבל.

שיער שנשר כתוצאה מטראומה, כגון לידה, אנורקסיה או כימותרפיה, חוזר בדרך-כלל לצמוח לאחר התאוששות הגוף.

ביולוגים רבים חוזים שבעתיד הקרוב (בעשור השני או השלישי של המאה ה-21) רוב השיטות למניעת התקרחות יהיו מבוססות על טיפולים גנטיים או על שכפול גנטי של השיער, ושהצלחתם של טיפולים אלו תהיה רבה יותר מכל שאר הטיפולים המוצעים כיום. בנוסף, לאחרונה התגלו תאי נבט (תאים המתרבים ללא הרף) בשורשי השיער; התחזית היא שלקראת סוף העשור הקרוב ניתן יהיה ליטול תאים אלו משורשי השיער, לגרום להם להתרבות במעבדה ואז להשתילם בחזרה על הקרקפת.

הסתרת הקרחת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים רבים נוהגים, בשלבי ההתקרחות הראשוניים, לסרק את שיערם הנותר בצורה כזו שתחפה על השיער שאבד. עם התקדמות ההתקרחות הופכת שיטה זו לבלתי-יעילה.

ניתן להסוות אזורים דלילים אצל מקריחים על ידי שימוש בתכשירי הסוואה (קונסילרים). חומרים אלו מכילים סיבים מיקרוסקופיים הנצמדים לשיער על ידי חשמל סטטי, ומקנים לו מראה מלא יותר. התכשירים האיכותיים יורדים רק בחפיפה עם שמפו, ולכן ניתן להרטיב את השיער במים מבלי שהדבר יגרום להסרתם של חלק מן הסיבים.

שיטה נוספת היא חבישת פאה נוכרית. זו עשויה שיער טבעי או - במרבית המקרים - מלאכותי. פאות מיוצרות באיכויות שונות, כשמחירן של הטובות ביותר עשוי להגיע למאות ואף אלפי ש"ח. ארגונים הומניטריים כגון תלתלי אהבה (Locks of Love) ופאות לילדים (Wigs for Kids) אוספים תרומות לשם רכישת פאות לילדים חולי סרטן, אשר איבדו את שיערם כתוצאה מטיפולים כימותרפיים או מטיפולי הקרנה.

דעות קדומות ואמונות טפלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

את נושא ההתקרחות אופף חוסר ידיעה ניכר בציבור, ואמונות שגויות רבות נפוצו במשך השנים בנוגע לגורמים להתקרחות ולקשר שלהם עם אינטליגנציה, יכולת מינית, מוצא אתני, מקצוע, מצב כלכלי ושיוך חברתי. את רוב האמונות ניתן לפטור בקלות עקב ריבוי דוגמאות נגדיות או חוסר מחקר מדעי:

  • "פעילות אינטלקטואלית ובעיות פסיכולוגיות עלולות לעודד התקרחות"
מיתוס זה נובע ככל הנראה מהימצאותו של המוח בתוך הגולגולת, קרוב מאוד לשורשי השיער. נושא זה מופיע לעתים קרובות בצורה סטריאוטיפית בסרטי קולנוע, בהם פרופסורים או אנשים לחוצים ומתוסכלים מוצגים באופן תדיר כקרחים.
  • "התקרחות יכולה להיגרם מלחץ נפשי, תסכול מיני וכדומה"
למרות שלחץ נפשי אכן יכול לעודד התקרחות במידה מסוימת, קיימות דוגמאות הפוכות רבות מספור. אמונה זו מדברת גם על "מעגל קסמים", בו ההתקרחות שממנה סובלים אנשים גורמת להם ללחץ נפשי, אשר בתורו גורם להתקרחות רבה אף יותר.
  • "גילוח השיער גורם לו לגדול מחדש חזק יותר"
לשיטה פופולרית זו לחיזוק השיער אין סימוכין מדעיים. גילוח השיער בוודאי שאינו מוסיף שורשי שיער בריאים; בדיקות הראו שאיכות השיער הגדל לאחר הגילוח אינה שונה כלל מזו שלפני הגילוח. ככל הנראה מדובר באשליה, הנגרמת מההתרגלות הנדרשת למראה החדש.
  • "צמחונות או טבעונות גורמות להתקרחות"
כמו עם כל תזונה אחרת, גם תזונה צמחונית או טבעונית, שהיא מאוזנת, מספקת לגוף את כל הדרוש לו בהקשר תחזוק שיערו.
  • "חבישת כובע גורמת לנשירת שיער"
סברה זאת גורסת כי הכובע חונק את השיער ואינו נותן לו לנשום. השיער הבנוי מקרטין אינו איבר חי ואיננו זקוק לחמצן.

קרחת בתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרחת מופיעה כסימן אפשרי לנגע הצרעת, על פי הנאמר בפרשת תזריע:

Cquote2.svg

ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא טהור הוא וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם צרעת פרחת הוא בקרחתו או בגבחתו וראה אתו הכהן והנה שאת הנגע לבנה אדמדמת בקרחתו או בגבחתו כמראה צרעת עור בשר איש צרוע הוא טמא הוא טמא יטמאנו הכהן בראשו נגעו והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו

Cquote3.svg
– ויקרא יג

לפי הנאמר בתורה, קרחת לבד אינה מהווה סימן לצרעת. רק בתוספת נגע לבן או אדמדם‏[5], אז הכהן מחיל עליו דיני מצורע.

טריוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סריסים אינם מתקרחים. בגופם של אלו אין אנדרוגנים (או מטבוליטים שלהם). אנדרוגנים הם קבוצה של הורמונים גבריים. ביניהם נמנה ההורמון DHT אשר ידוע מבחינה אמפירית שהוא מדכא גדילת השיער.
  • התקרחות אינה מנת חלקו של האדם בלבד. פרימטים נוספים, כגון שימפנזות, סובלים אף הם מדילול השיער לאחר גיל ההתבגרות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאמר על ממצאיה של כריסטיאנו וחלק מראיון טלוויזיוני עימה.
  2. ^ Sara Malm. Baldness cure which reverses genetics could start clinical trials in two years | Mail Online. Dailymail.co.uk. אוחזר ב־2012-11-16.
  3. ^ Baldness cure could be on shelves in two years. Telegraph. אוחזר ב־2012-11-16.
  4. ^ Eisenberg, Anne (2012-07-28). Baldness Battle, Fought in the Follicle. NYTimes.com. אוחזר ב־2012-11-16.
  5. ^ על פי הפרשנים הכוונה לצבע חום

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.