קרטיס לה מיי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרטיס לה מיי

קרטיס אמרסון לה מייאנגלית: Curtis Emerson LeMay‏; 15 בנובמבר 1906 - 1 באוקטובר 1990) היה גנרל בחיל האוויר האמריקני ושותפו למירוץ לנשיאות של ג'ורג וואלס במפלגת העצמאות האמריקנית ב-1968.

מיוחס לו מסע ההפצצות האסטרטגיות היעיל והשנוי במחלוקת, במערכה באוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה. בזמן המלחמה, כמפקד חיל האוויר ה-20, הוא נודע כמי שתכנן וביצע את מסע ההפצצות נגד ערי יפן, תוך הרג רב של אוכלוסייה אזרחית. לאחר המלחמה עמד בראש הרכבת האווירית למערב ברלין, וארגן מחדש את פיקוד האוויר האסטרטגי כדי להיות מוכן לקראת מלחמה גרעינית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות והתבגרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לה מיי נולד בקולומבוס, אוהיו, לאירווינג ולאריזונה קרפנטר, שהיו בני מעמד נמוך. המשפחה נעה ונדה ברחבי המדינה בנסיון להתפרנס, כשבסופו של דבר היא חזרה לקולומבוס. לה מיי למד בבתי ספר ציבוריים בקולומבוס, ולאחר מכן למד לתואר ראשון בהנדסה אזרחית באוניברסיטת אוהיו, כשהוא מממן את שכר הלימוד על ידי עבודה. במשך לימודיו באוניברסיטה, הצטרף לה מיי לחברה הלאומית של רובאי פרשינג ולאחוות ההנדסה "תטא-טאו".

קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1929 הצטרף למערך המילואים של חיל האוויר, ובינואר 1930 הצטרף לשירות סדיר בחיל.

ביוני 1934 נישא להלן אי. מיטלנד, ולזוג נולדה בת.

לה מיי היה לאחד מראשוני טייסי הקרב, והוא הוצב בהוואי. באוגוסט 1937, כנווט במטוס הקרב B-17, איתר לה מיי את ספינת הקרב "יוטה" בתרגול מול חופי קליפורניה, והוא הצליח להטביע את הספינה למרות שניתנו לו קואורדינטות שגויות מאנשי הצי. במאי 1938 ניווט להק של מטוסי B-17 למרחק של למעלה מ-980 קילומטרים (610 מיילים) באוקיינוס האטלנטי לצורך הטבעת האונייה האיטלקית "רקס", על מנת להמחיש את יכולתו של חיל האוויר האמריקני להגן על חופי המדינה.

לה מיי הנהיג בקרב פקודיו משטר אימונים קפדני, שכן האמין שהאימונים הם המפתח להצלת חיים. לה מיי נודע בכינוי החיבה "Old Iron Pants" שדבק בו לכל אורך הקריירה שלו.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת העולם השנייה הביאה עימה קידום מהיר וגידול ניכר באחריותו של לה מיי. כשהחלה המלחמה היה לה מיי מייג'ור בחיל האוויר, ופיקד על קבוצת המפציצים ה-305. יחידתו הוצבה בבריטניה כחלק מחיל האוויר השמיני, שיועד מטעם חיל האוויר לאירופה. לה מיי היה פעיל בטיסות התקפה עד מאי 1943, באופן ראוי לציון[דרוש מקור], ועזר גם לפתח את המבנה הטקטי ששימש להפצצות הכבדות. הוא הוביל את "כנף ההפצצה הרביעית" והיה גם מפקדה הראשון לאחר שאורגנה מחדש ל"דוויזיה האווירית השלישית" בספטמבר 1943. לעתים קרובות הפגין את אומץ לבו כאשר הוביל משימות מסוכנות, כולל הובלת החלק של רגנסבורג במשימת רגנסבורג-שווינפורט, ב-17 באוגוסט 1943, משימה בה הוביל 146 מטוסים להפצצת העיר רגנסבורג בגרמניה.

באוגוסט 1944 הועבר לה מיי לפיקוד על זירת סין-הודו-בורמה והוביל את פיקודי המפציצים העשרים והעשרים ואחת בבורמה ובאוקיינוס השקט בהתאמה. לאחר מכן קיבל לה מיי את הפיקוד על כל ההפצצות האסטרטגיות על איי הבית היפניים.

לה מיי הסיק שהטקטיקות שהיו בשימוש באירופה נגד חיל האוויר הגרמני לא התאימו נגד יפן. המפציצים שהגיעו מסין להפציץ ביפן הפילו פצצות ליד מטרותיהם רק 5% מהפעמים. אבדות מבצעיות של מטוסים וצוותים היו בלתי קבילות בגלל מערך ההגנה האווירי היפני שעבד ביום ובעיות מכניות ב-B-29.

לה מיי שוכנע כי הפצצות מגבוה היו בלתי יעילות בגלל מזג האוויר המעונן של יפן, בגלל שמערך ההגנה האווירית הפך את ההפצצה ביום למסוכנת מידי, לה מיי שינה את סדרי ההתקפות להתקפות בגובה נמוך, בשעות לילה עם פצצות תבערה, טקטיקה שהייתה לה תמיכה ממפקדים אחרים כבר זמן מה. ערים יפניות היו בנויות מחומרים דליקים כגון עץ ונייר. מסע ההפצצות כלל 64 ערים יפניות כאשר הידועה וההרסנית מכולן הייתה הפצצת טוקיו ב-9-10 במרץ 1945, וידועה גם כהפצצה ההרסנית ביותר במלחמה. להתקפה ראשונה זו הורה לה מיי להוריד את המקלעים האחוריים מ-325 מטוסי B-29 ולמלא כל מטוס בפצצות תבערה מצרריות, פצצות מגנזיום, פצצות זרחן לבן, ולטוס מעל טוקיו בגובה של 9000-5000 רגל.

המפציצים האמריקנים הראשונים הגיעו ב-10 במרץ לאחר שהוקדמו בידי מפציצים בריטיים, בתוך שעתיים-שלוש שעות הכוח העיקרי הפיל כ-1,665 טון פצצות תבערה, תוך הרג של 100,000 אזרחים והרס של 250,000 בתים, המהווים 41 קמ"ר מהשטח העירוני של טוקיו.

עיתון הניו יורק טיימס דיווח בזמנו כי "מייג'ור גנרל קרטיס א. לה מיי מפקד של מפציצי ה B-29 לכל אזור איי המריאנה הכריז כי אם המלחמה תקוצר ביום אחד, ההפצצה שירתה את מטרתה"

מספרים מדויקים אינם זמינים, אולם מוערך כי במהלך קמפיין הפצצת התבערה נגד ערי יפן מה-10 במרץ 1945 ועד כניעת יפן באוגוסט של אותה שנה, הרג כחצי מליון אזרחים יפניים והותיר כחמישה מליון חסרי בית. הערכות אמריקניות רשמיות של מסקר ההפצצות האסטרטגיות מעמיד את המספר על 220,000. כ-40% מהשטח הבנוי ב-66 ערים יפניות הושמד, כולל התעשייה שהייתה בהם.

שבויי המלחמה שנותרו בחיים ביפן באותה עת לרוב הושמו תחת יותר לחץ ועינויים אחרי פשיטה אווירית, ידועים גם מקרים בהם פגעו פשיטות בבתי כלא תוך הריגה של שבויי המלחמה בשוגג.

לה מיי היה מודע למדי לדעת הקהל היפנית עליו, אמירה נודעת שלו אומרת כי אם ארצות הברית תפסיד, הוא לחלוטין ציפה להישפט בגין פשעי מלחמה. במיוחד לאור העובדה שאנשי הצוות האמריקנים במטוסים של הפשיטה של דוליטל הוצאו להורג. הוא נימק את ההפצצות ההרסניות בצורך לסיים את המלחמה מהר ככל האפשר על מנת לחסוך באובדן חיים נוסף.

הנשיאים רוזוולט וטרומן נימקו את הבפצצות באובדן החיים המוערך של כמליון חיילים אם הייתה מתבצעת פלישה קרקעית ליפן ובעובדה שהיפנים ביזרו 90% מהייצור המלחמתי לסדנאות קטנות של קבלנים פרטיים באזורים אזרחיים, מה שהפך את תעשיית המלחמה היפנית לחסינה מפני הפצצות קונבנציונליות בחומר נפץ מרסק.

לאחר קמפיין הפצצת התבערה נאלצו האסטרטגים היפניים להקדיש משאבים רבים להעברת התעשייה הצבאית למערות באזורי הכפר ולבונקרים מבוצרים, מה שהפחית את כמות האמל"ח ברשות הצבא היפני. קצין ששירת תחת לה מיי רוברט מקנמרה, שהיה אחראי על הערכת היעילות של מבצעי ההפצצה האמריקנים, לאחר מכן תחת ממשלי קנדי וג'ונסון הרבה להתעמת עם לה מיי.

לה מיי פיקח גם על מבצע "רעב", מבצע של מיקוש הנתיבים הימיים והנמלים היפנים על מנת למנוע דיג וחלוקת מזון סדירים. אף על פי שהממונים עליו לא היו תומכים של יעד ימי זה, לה מיי היה מחויב לו והקדיש לו את כל הכנף ה-313, כ-160 מטוסים. מבצע זה שבנוסף למצור הימי של צוללות איי הבית היפניים גרם לצמצום דרסטי ביכולת היפנית להוביל אספקה אל כוחותיה מעבר לים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]