קריטולאוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קריטולאוס (בערך 200 - 118 לפנה"ס) היה פילוסוף יווני.

קריטולאוס נולד בעיר פסאליס שהייתה אחת המושבות היווניות באנטליה (כיום בטורקיה). הוא למד פילוסופיה באתונה אצל אריסטו מכיוס, ובשל מיומנותו כנואם וכמטיף של דברי מוסר, הפך לאחד מראשי האסכולה הפריפטטית.

ב- 155 השתתף במשלחת לרומא ביחד עם הפילוסופים קרנאדס ודיוגנס מבבל - משלחת שמטרתה הייתה לבטל את הקנס שהוטל על האתונאים אחרי שהחריבו את עיר הנמל אורופוס באטיקה שביוון. לאחר שמטרתה של משלחת זו הוכתרה בהצלחה רומאים רבים, ובהם אנשי שם כסקיפיו אפריקנוס וגאיוס לאליוס, התקבצו כדי לשמוע את דבריהם של פילוסופים אלה. אולם, קאטו הזקן והסנאט הרומי טענו כי דבריהם מסכנים את המוסר הרומאי, ושלחו אותם בחזרה לאתונה.

מכל כתביו של קריטולאוס שרדו קטעים בלבד, אך נראה כי הקדיש תשומת לב מרובה לרטוריקה. קריטולאוס התרכז גם בתורת המוסר והרחיב את זו של אריסטו. הוא גינה את ההנאה החושנית ושיבח את ההנאה הרוחנית. קיקרו שיבח את מיומנותו של קריטולאוס כנואם וייחס לו את ההשקפה כי הנאותיה של הנפש הן הגדולות שבהנאות. קריטולאוס הגן על השקפת האסכולה הפריפטטית שלפיה היקום הוא נצחי, וטען גם לנצחיותו של המין האנושי.