קריית שלום
 | |
| שדרות ישראל גורי, רחובה הראשי של קריית שלום | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר | תל אביב-יפו |
| תאריך ייסוד | 1950 |
| שטח | 1,239 דונם (יחד עם פארק החורשות) |
| אוכלוסייה | 8,830 (2012) |
| קואורדינטות | 32°02′40″N 34°46′36″E / 32.04438611°N 34.77675°E |
| שכונות נוספות בתל אביב-יפו | |
|
(למפת גוש דן רגילה)   קריית שלום  | |
  | |
קריית שלום היא שכונה בדרום תל אביב, השוכנת מדרום לדרך קיבוץ גלויות, מצפון לדרך בן צבי, ממזרח לתל כביר וממערב לנתיבי איילון.
ראשוני השכונה, האוכלוסייה הוותיקה של השכונה התחלפה או הסתלקה. כיום, רוב אוכלוסיית השכונה מורכבת מיהודים יוצאי בוכרה שעלו לישראל והתיישבו במקום בשנות ה-60 וה-70.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השכונה תחומה מדרום על ידי דרך בן-צבי, במזרח על ידי נתיבי איילון ובמערב על ידי רחוב פנחס לבון. כיום מקובל שהשכונה תחומה מצפון על ידי דרך קיבוץ גלויות. באזור הצפון מערבי של השטח מדרום לדרך קיבוץ גלויות נמצא שיכון סלע של הסתדרות העובדים הלאומית. האזור הדרום מערבי מאכלס את שיכון צבא הקבע והאזור המזרחי כולל את שיכון הוותיקים של ההסתדרות.
בעת הקמת השכונה, הוקמו ארבעה שיכונים שלה מצפון לדרך קיבוץ גלויות, מדרום וממזרח לשכונת שפירא המקורית. במזרח, קרוב לדרך חיל השריון, נמצא שיכון בשם פרדס קטן. ממערב לה, מצפון מדרום לבית ספר בר יוחאי, בו נמצא כיום מרכז קהילתי שפירא, נבנו שיכוני הפועל המזרחי ופועלי אגודת ישראל. עוד ממערב, מדרום לשדרות חכמי ישראל הוקמה השכונה הקרויה פרדס גדול.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השכונה הוקמה במסגרת פעילות ההסתדרות להקמת שכונות פועלים לוותיקי ההסתדרות, דוגמת קריית חיים, קריית עמל, קריית עבודה בחולון ושכונת בורוכוב[1]. על הקמת השכונה הוכרז בספטמבר 1949 אבל המשתכנים דרשו לקרב את השכונה לתל אביב ועל כן יזמי השכונה פעלו לרכוש שטח באבו כביר עבור השכונה. לבקשה הצטרפו מפלגות אחרות שבקשו להקים מפעלי שיכון משלהם והקרקע חולקה בין ההסתדרות, הסתדרות העובדים הלאומית, הפועל המזרחי, פועלי אגודת ישראל, צבא הקבע והחיילים המשוחררים[2].
הכשרת השטח לשכונה ההסתדרותית החלה במרץ 1950, הבנייה החלה ביוני 1950 וב-11 ביוני 1950 הונחה מגילת היסוד לשכונה[3]. הבנייה התעכבה בגלל מחסור במלט. במרץ 1951 הושלמו 900 מתוך 1,500 דירות בשיכון ההסתדרותי[4]. במאי 1951 הוגרלו הדירות בין הזכאים שנקבעו לפי ותק של חברות בהסתדרות ודרישה שלא להיות בעלים של דירה או מגרש. התושבים נתבקשו להתארגן ברביעיות כדי להגריל לכל קבוצה בניין שלם[5]. בסוף ספטמבר 1951 הובטח ש-600 דירות בשיכון ההסתדרות יוכלו להתאכלס בנובמבר והשאר יימסרו עד סוף 1951 לרוכשיהם[6]. בדצמבר 1951 הוצפו כ-30 דירות בשכונה בגלל כמות גדולה של גשמים[7]. באפריל 1952 היו האחרונות מבין 1,600 הדירות בשכונה מוכנות למסירה[8].
באוקטובר 1957 נחנך בשכונה גן ציבורי על שטח של 12 דונם[9].
במהלך השנים עזבו רבים את השכונה ובמקומם נכנסו עולים חדשים מאירן ומגיאורגיה[דרוש מקור][מפני ש...][10].
בשנת 2013 נפתח פארק החורשות הגדול לאורך גבולה המערבי של השכונה.
בנייני השכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שכונת קריית שלום בנויה משלוש שכונות עיקריות - הגדולה שבהן "שיכון ותיקים" שיועדה לוותיקי הארץ חברי ההסתדרות הכללית והוקמה כאגודה שיתופית על ידי ההסתדרות, באמצעות חברת שיכון עובדים. במקביל הוקם "שיכון אנשי צבא קבע" על ידי משרד הביטחון. כמו כן הוקם "שיכון סלע" (רמת יוהנה) אשר היה מיועד ליוצאי אצ"ל ולח"י חניכי בית"ר.
עיקר בתיה של השכונה, שנבנו במסגרת שיכון הוותיקים של ההסתדרות, הם בתים דו קומתיים המיועדים לארבע יחידות דיור ושטח המגרש של כל מבנה כזה הוא כחצי דונם. במבנים אלו הוטחה ביקורת רבה. למשל, השכונה תוארה ב"למרחב" כך[11]:
- "שיכון הוותיקים בקריית שלום, למשל, יכול לשמש דוגמה לשיכונים רבים אחרים, הדומים לו, שנבנו אחריו ויחד אתו בכל רחבי־הארץ. שיכון זה העשוי בניינים בעלי ארבע דירות, הנו מכוער ולא נוח כאחד: שורות בתים ישרות, בניינים חסרי גוון, הדומים זה לזה כטיפות־מים, דירות שאין אפשרית להגדילן, שטחים פנויים מפוזרים ליד כל בית בשטחים מרובעים קטנים, בלא כל אפשרות לניצול יעיל שלהם."
בתי השכונה נבנו מבטון ללא טיח וסבלו מבעיות רטיבות[12]. הבתים במקור לא כללו מרפסת מטבח[13].
חלק קטן מהבניינים בשיכון הוותיקים של ההסתדרות נבנו למכירה בשוק החופשי. אלו כללו שלושה חדרים, הול גדול, אמבטיה, חרסינה, ארונות אוויר, ריהוט למטבח ודלתות פנימיות[14].
בתי הפועל המזרחי נבדלו משאר בתי השכונה בכך שנבנו על גבעה, וכללו מרפסות חזית וגגות אדומים[15].
בשנות השישים נבנו מבני רכבת אשר היו אופייניים לאותה תקופה והם מקיפים היום את השכונה מצִדה הדרומי והמזרחי. רחובה הראשי של השכונה הוא שדרות ישראל גורי המסתיים בלולאה הנושאת את השם "רחוב הקשת".
חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפברואר 1952, נפתחו בשכונה שני בתי ספר, אחד של זרם העובדים והשני של הזרם הכללי[16]. במרץ 1952 טענו מתיישבים שהעירייה מנסה באיומים ובהטעיה לגרום להורים לשלוח את ילדיהם לבית הספר של הזרם הכללי[17]. בעקבות זאת, הוקמה ועדת בדיקה של משרד החינוך[18], שהורה לעירייה להקפיד על שיבוץ הילדים בהתאם לבחירת ההורים. העירייה מצידה טענה שכאשר אין מספיק ילדים לפתיחת כיתה נוספת באחד מבתי הספר, יופנו הילדים לבית הספר השני כדי למלא כיתות ולחסוך בעלויות[19]. במחאה, הורים קיימו משמרת מחאה מול בית הספר הכללי ומנעו כניסת תלמידים[20]. בספטמבר 1952 לא נפתחה שנת הלימודים בבית הספר בשכונה בגלל מחסור בכיתות[21]. עד הבאת צריפים מתאימים, קוימו לימודים לסירוגין שלושה ימים בשבוע[22]. בשנת 1953 הוסבו שני בתי הספר בשכונה לבתי ספר ממלכתיים, ובית הספר של זרם העובדים היה לבית ספר ממלכתי על שם רמז. באוקטובר 1953 לא נפתחה שנת הלימודים לכיתה א' במועד בגלל מחסור בכיתות בבית ספר רמז[23]. בשנת 1955 עלה בית הספר רמז לכותרות לאחר שהמורה שושנה כץ פוטרה מעבודה בבית הספר בגלל הטענה שהיא הפיצה תעמולה קומוניסטית[24] ופיטורין אלו אושרו על ידי בג"ץ[25].
בשנת 1954 נפתח בית הספר הולץ על 30 דונם שנתנה הקרן הקיימת לישראל לרשת עמל, בדרך קיבוץ גלויות 150.
במהלך שנות ה-50 הוקם בית ספר גבעת שלום בשכונה[26] במבנה בית המטבחיים אבו כביר[27]. בית ספר ממלכתי, בר יוחאי, פעל בשיכון הפועל המזרחי, בצפון השכונה[28].
במהלך שנות ה-60 התקיימו לימודים במשמרת שנייה בגבעת השלום בחלק מהשנים[29]. בשנת 1966 נפתח אגף נוסף בית ספר גבעת השלום[30] וכך נפסק הנוהג של לימודים בשתי משמרות[31].
תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאפריל 1952 הוחל בשירות אוטובוסים לשכונה על ידי חברת דן[32]. באוקטובר 1957 נהלו תושבי השכונה שביתה נגד חברת דן, במחאה על עלות הנסיעה באוטובוסים ורמת השירות[33].
מבני ציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשטח השכונה שוכנים בית הנוער העובד והלומד שהוקם באתר בו שכן "בית יצקר", מקום בו נרצחו יוסף חיים ברנר וחבריו, ובית האחוזה של כרם פאשה, המשמש כיום כבית כנסת.
בדרום השכונה נמצא מתחם האימונים של מועדון הכדורגל מכבי תל אביב ובצדו מתחם הפנורמה בסמוך לצומת חולון. במרכז השכונה, בתחילת רחוב הקשת, נמצא שבט צופי "הגבעה". השבט נוסד בשנת 1963 והוא אחד השבטים הוותיקים בתל אביב.
בשנת 2016 נחנך בדרך קיבוץ גלויות פינת אסירי ציון מתחם ברנר, מתחם משרדים רחב במימדו המשתרע כ-15,000 מ"ר בנוי, המשלב חניון תת-קרקעי הכולל מתקני חניה אוטומטיים, קומת מסחר ושירותים, ושלוש קומות של משרדי הממשלה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
כיכר גיתית -
גבעת השלום בלילה -
בית הספר נופים בשכונה -
מגדל המים בשכונה -
גן קרלה לואיס -
בית הקברות שייח' מוראד על רקע בית הנוער העובד והלומד ובתים מודרניים בשכונה
.jpg)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בונים קריית פועלים ששית, על המשמר, 3 בפברואר 1950
- ^ מ. מייזלס, פרשת שיכון הותיקים באבו כביר, מעריב, 14 במרץ 1951
- ^ קרית פועלים ותיקים בבנינה, דבר, 12 ביוני 1950
- ^ סיור בשיכון הותיקים בקריית שלום, דבר, 20 במרץ 1951
- ^ בימים א' וג' יוגרלו דירות הוותיקים באבו כביר, על המשמר, 3 במאי 1951
- ^ מפעל שיכון ותיקי ההסתדרות לפני סיומו, דבר, 28 בספטמבר 1951
- ^ הגשמיים יורדים ללא הפוגה המצב במעבדות ובשכונות העוני מחמיר, קול העם, 24 בדצמבר 1951
- ^ חנן יוסף, שיכון מסיים בניית 5700 דירות, על המשמר, 23 באפריל 1952
- ^ פתיחת גן עירוני חדש בשיכון הותיקים בת"א, הצופה, 15 באוקטובר 1957
- ^ יגאל גלאי, "העםקנים אינם באים - אפילו כדי להבטיח...", מעריב, 13 במאי 1977
- ^ ב. יוסף, שיכונים גרועים ומכוערים, למרחב, 15 באפריל 1955
- ^ חברת שיכון נתבעת לעשות נגד הרטיבות בבתים בקרית שלום, קול העם, 5 בינואר 1955
- ^ שיכון ונווה עובד בנו 26,500 דירות ברחבי הארץ, על המשמר, 1 באוגוסט 1952
- ^ י. שדמי, בקרית שלום נרגעו הרוחות, מעריב, 16 באוקטובר 1952
- ^ ש. גדיאל, בתים מאדימים באופק, הצופה, 30 בנובמבר 1952
- ^ פתיחת בתי ספר בקרית שלום, הַבֹּקֶר, 17 בפברואר 1952
- ^ משתכני קרית שלום דורשים התערבות הממשלה וההסתדרות בענף בית־הספר במקום, דבר, 30 במרץ 1952
- ^ פרשת קרית שלום לפני ועדת חקירה, הַבֹּקֶר, 7 באפריל 1952
- ^ שני בתי ספר בקרית־שלום, הַבֹּקֶר, 18 באפריל 1952
- ^ ועדה הסתדרותית מוקיעה נסיון למנוע משלוח ילדים לביה"ס הכללי, הַבֹּקֶר, 11 ביוני 1952
- ^ בית החינוך בקרית שלום לא יפתח במועד, דבר, 20 באוגוסט 1952
תושבי קריית שלום מאשימים את עירית ת"א, על המשמר, 14 בספטמבר 1952 - ^ ילדי קרית שלום לומדים 3 ימים בשבוע בלבד, קול העם, 15 בספטמבר 1952
- ^ אלפי ילדים טרם סודרו בבתי הספר, קול העם, 8 באוקטובר 1953
- ^ מורים מעידים בבירור הצע"ת בדבר פיטוריה של מורה חב' מק"י, חרות, 20 בספטמבר 1955
- ^ מורה קומוניסטית - לא! וחינוך קומוניסטי?, חרות, 16 בדצמבר 1955
- ^ תלמיד כתה ח' זכה במבחן התנ"ך, למרחב, 12 בדצמבר 1958
- ^ דני רכט, בית המטבחיים אבו כביר, באתר האנציקלופדיה העירונית "תל.אביב.פדיה"
- ^ 77 כיתות ללימודי יום ארוך בת"א, דבר, 23 בספטמבר 1962
- ^ ע.ת.א. מאיימת להעמיד לדין הורים שהשביתו לימודים, הַבֹּקֶר, 10 בספטמבר 1964
- ^ אגף נוסף לבי"ס "גבעת השלום" בקרית שלום בת"א, מעריב, 3 במרץ 1965
- ^ בית ספר חדש בשיכון צבא קבע בקרית־שלום בת"א, מעריב, 4 ביולי 1966
- ^ קו־אוטובוסים לקרית־שלום, דבר, 18 באפריל 1952
- ^ אוכלוסיית קריית שלום ממשיכה במאבקה על תחבורה סדירה, קול העם, 10 ביוני 1957
