קרימינולוגיה קלינית
קרימינולוגיה קלינית (באנגלית: Clinical Criminology) היא מקצוע מתחום הקרימינולוגיה השייך למקצועות הבריאות, ומתמקד באבחון, טיפול וייעוץ לאנשים עם הפרעה נפשית והתנהגות עבריינית.
הקרימינולוגיה הקלינית פותחה לראשונה לפני כ-30 שנה על ידי פרופ' פטר סילפן, פסיכיאטר משפטי אשר עמד בראש המרכז לבריאות הנפש (מב"ן) של שירות בתי הסוהר, ונוכח לגלות כי קיים מחסור באנשי טיפול באוכלוסיות הקשות ביותר של פגועי נפש, בעלי סטיות מיניות ואנשים אלימים באופן כללי. הקרימינולוגיה הקלינית מבוססת בעיקרה על עקרונות הפסיכולוגיה הפורנזית ("פסיכולוגיה משפטית") והיא ממוקדת בטיפול בגורמים הקשים ביותר באישיותו של האדם, המניעים אותו לפגוע באחרים, ובמחלות נפש מורכבות בעלות מאפיינים של סיכון ומסוכנות.
כיום, המקצוע הוא היחיד מסוגו בארץ ובעולם. ההכשרה מתקיימת במסגרת של תואר מוסמך (שני) עם תזה הן במחלקה לקרימינולוגיה של אוניברסיטת בר-אילן, הן באוניברסיטת אריאל והן בחוג לקרימינולוגיה שבבית הספר למדעי החברה של המכללה האקדמית אשקלון. העיסוק במקצוע מוסדר בחוק ונדרש עבורו רישוי ממשרד הבריאות.[1] הגוף המקצועי האמון על בעלי המקצוע המחזיקים בתעודת 'קרימינולוג קליני' הוא אגודת הקרימינולוגים הקליניים, הכוללת כיום למעלה מ-100 מטפלים וקלינאים הפועלים בארץ.
דיסציפלינות האם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקרימינולוגיה הקלינית משלבת יסודות ממדעי החברה והרפואה, בעיקר מן הפסיכיאטריה, הפסיכולוגיה, הפילוסופיה ,קרימינולוגיה, הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה, המשפט הפלילי והנרקולוגיה. על מנת להתקבל ללימודי תואר מוסמך (תואר שני) בקרימינולוגיה קלינית, על המועמד להיות אקדמאי המחזיק בתואר בוגר (תואר ראשון) באחד מהחוגים הבאים: קרימינולוגיה, פסיכולוגיה, מדעי ההתנהגות, חינוך מיוחד או עבודה סוציאלית. המקצוע משלב תאוריות שונות מן הפסיכולוגיה הקלינית כמו טיפול פסיכודינאמית, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, טיפול קבוצתי ועוד.
עיקר עבודתו של הקרימינולוג הקליני[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרימינולוג קליני הוא בעל רישיון כמטפל מוסמך ממשרד הבריאות, אשר הלכה למעשה מוסמך לטפל בכל אדם, אך לרוב מטפלים אלו ממוקדים באבחון וטיפול באוכלוסיות הבעייתיות ביותר אשר מטפלים אחרים כמו פסיכולוגים ועובדים סוציאליים אינם מצליחים לטפל בהם. הקרימינולוגיה הקלינית מתבססת על ראייה דינאמית של האדם כמכלול ביולוגי, נפשי וחברתי, המושפע מכל אחת מצלעותיו של משולש זה, ולכן המטפל מוסמך בהתערבות בכל אחד מן הגורמים הנ"ל. בתוכנית הלימודים, לומדים הקרימינולוגים הקליניים הסברים התפתחותיים להפרעות נפשיות, יסודות ביולוגיים למחלות נפש, וכמו כן שיטות טיפול שונות, ביניהן: טיפול פרטני בגישה פורנזית (המותאם בעיקר לפוגעים מינית ולגברים אלימים), טיפול לפי התאוריה הפסיכואנליטית וטיפול ממוקד באמצעות טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. מבחינת מקומות עבודה, ניתן למצוא קרימינולוגים קליניים במחלקות הפתוחות והסגורות ובמחלקות לתחלואה כפולה בבתי חולים פסיכיאטריים, במרכזים קהילתיים לבריאות הנפש, במחלקות הפסיכיאטריות בבתי החולים הכלליים, בהוסטלים כוללניים לטיפול ושיקום של פגועי נפש ובעלי הפרעות אישיות קשות, במוסדות לנוער עבריין ובמרכזי טיפול וגמילה מהתמכרויות. כמו כן, בשל היותם של הקרימינולוגים הקליניים בעלי רישיון בטיפול, ניתן למצוא בעלי מקצוע זה גם בבתי ספר כיועצים, במקלטים לנשים מוכות, במשרד הרווחה והרשות לשיקום האסיר וכמטפלים פרטיים בעלי קליניקות משלהם. עיקר עבודתו של הקרימינולוג הקליני מתמקדת באבחון, טיפול, ייעוץ ושיקום של נפגעי נפש ובעלי סטיות התנהגותיות מהנורמה ובמניעה של מעשי עבריינות ופשיעה חמורים כגון אונס, שוד ורצח באמצעות אבחון של פוגעים וטיפול בהם. מעבר לכך, הקרימינולוג הקליני מהווה מעין "גוף מקשר" בין עולם הפסיכיאטריה לעולם המשפט ולרוב חוות דעת המוגשות לבתי המשפט בדבר יכולתו של אדם לעמוד לדין בגין מצבו הנפשי, נכתבות באופן משותף על ידי פסיכיאטר משפטי וקרימינולוג קליני.
חידושי המקצוע: פסיכותרפיה פורנזית והערכת מסוכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקרימינולוגיה הקלינית תרומה חשובה בתחום הטיפול בעברייני מין ועברייני אלימות במשפחה, זאת דרך גישת הטיפול המשולבת שפיתחו הקרימינולוגים הקליניים, המיועדת לפוגעים מינית, בעלי סטיות מיניות פוגעניות (פראפיליות), בעלי דחפים תוקפניים ואלימים ועבריינים רצידיביסטיים. הפסיכותרפיה הפורנזית ממוקדת באיתור המקור להפרעת הפראפיליה ממנה סובל האדם, מציאת נקודת הגישה למנגנוני ההגנה וטכניקות הניטרול אותן מפעיל האדם על מנת לבצע את מעשיו הפוגעניים והובלתו לראייה כי קיים קשר בין הסבל שהוא עצמו חווה לבין הסבל שהוא מנחיל כלפי אחרים. הטיפול נעשה הן באופן פרטני והן באופן קבוצתי.
כלי נוסף בו משתמשים הקרימינולוגים הקליניים הוא הערכת מסוכנות - הכוונה היא לנבא באמצעות ריאיון קליני את הסבירות שאותו אדם יבצע מעשים פוגעניים בעתיד. הערכות מסוכנות מתקיימות בעיקר ביחידות המשפטיות של בתי החולים הפסיכיאטריים, במרכז הארצי להערכות מסוכנות במרכז לבריאות הנפש באר יעקב ובכלא מג"ן שבאחריות שירות בתי הסוהר. כיום נהוג לבצע הערכות מסוכנות בחולי נפש פסיכוטיים העומדים לפני שחרור, בעברייני מין מורשעים המבקשים חופשות מהכלא או העומדים בפני סיום עונשם, ובגברים אלימים אשר סיימו טיפול ועומדים לפני חזרה לקהילה. כיום כמעט כל הערכות המסוכנות המבוצעות בארץ נערכות על ידי קרימינולוגים קליניים.
מחקרים מתחום הקרימינולוגיה הקלינית לרוב עוסקים בגורמים ובטיפול בהפרעות אישיות, בתחומים שונים של מערכת אכיפת החוק והמשפט הפלילי ובלימודי מקרה של שיקום עבריינים.
הכשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההכשרה לעסוק בקרימינולוגיה קלינית כוללת את השלבים הבאים:
- השלמת תואר בוגר (ראשון) בקרימינולוגיה או במדעי ההתנהגות או בפסיכולוגיה או בעבודה סוציאלית או בחינוך מיוחד.
- השלמת תואר מוסמך (שני) בקרימינולוגיה קלינית כוללים קורסים, ובכללם כתיבת תזה מחקרית.
- התנסות מעשית בשדה (פרקטיקום) במוסדות כגון בתי חולים פסיכיאטריים ובתי סוהר בהם עוסקים בשיקום וטיפול של אוכלוסיות פורנזיות.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פטר סילפן, קרימינולוגיה קלינית - מקצוע חדש נוצר, ירושלים, ספרי חמד
- שרה בן-דוד ויהודית אבולעפיה, קווים משיקים בין הפסיכולוגיה הפורנזית לקרימינולוגיה הקלינית, תל אביב, דיונון
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ קרימינולוגיה קלינית, באתר משרד הבריאות