קרל בן אילסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרל בן אילסון, 1929

קרל בנג'מין "בן" אילסוןאנגלית: Carl Benjamin "Ben" Eielson; ‏20 ביולי 1897 - 9 בנובמבר 1929) היה טייס ומגלה ארצות אמריקאי ממוצא נורבגי.

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילסון נולד בהאטון‏[1], צפון דקוטה, להורים שהיגרו לארצות הברית מנורבגיה. למד באוניברסיטת צפון דקוטה ואוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון. ב-1917 ניצל את כניסת ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה והתנדב ל"שירות האוויר הצבאי", בהמשך עבר אימוני טיסה בכנף שהוקמה עבור חיל הקשר האמריקאי. עם תום המלחמה שוחרר אך היה נחוש להמשיך בקריירה של טיס.

אילסון עבר לוושינגטון די. סי. ולמד משפטים באוניברסיטת ג'ורג'טאון, כאשר פגש בשליח אלסקה (שלא הייתה עוד מדינה) לקונגרס, דניאל סתרלנד, שהזמינו לאלסקה.

קריירת הטיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1923 הפעיל לראשונה טיסות מסחריות באלסקה למטרות מסחר ותיירות כמו גם להטסת רופאים, חילוץ כורים והובלת ציוד ואספקה למחנות מרוחקים. ב-1924 החל להפעיל שירות דואר אוויר באלסקה בין פיירבנקס למקגרת במטוס דה הבילנד Airco DH.4, הטיסה ארכה ארבע שעות, בעוד המסלול החליפי, באמצעות מזחלת רתומה לכלבים, נמשכה 20 יום. ב-1926 ערך טיסת דואר מאלסקה לג'קסונוויל, פלורידה.

ב-1927 יצא, יחד עם החוקר האוסטרלי יוברט וילקינס, למשטחי הקרח של צפון אלסקה. במסגרת מסע זה נחת מטוסם על הקרח, בנחיתה הראשונה של מטוס על קרח. ב-15 באפריל 1928, שנה לאחר טיסתו של צ'ארלס לינדברג, ערכו וילקינס ואילסון טיסה טרנס-אטלנטית חוצת-קוטב מפוינט בארו שצפון אלסקה לשפיצברגן שבצפון נורבגיה, עם נחיתת ביניים באי אלסמיר. הטיסה לאורך 3,540 ק"מ ארכה 20 שעות.

בקיץ האנטארקטי של 1928-1929 יצא עם וילקינס לטיסות בשמי אנטארקטיקה, במסגרת זו גילו השניים איים שלא נודעו קודם לכן.

עם שובו התבקש אילסון לייסד את חברת התעופה של אלסקה, אולם הוא נהרג לפני שעלה בידו להשלים את המשימה. הוא נהרג ב-9 בנובמבר 1929 בהתרסקות מטוסו ב סיביר, במהלך ניסיונות לחלץ את צוות הספינה "נאנוק" שנלכדה בקרח.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו של אילסון נקראו ספינת ליברטי SS Carl B. Eielson, בסיס חיל האוויר האמריקאי Eielson Air Force Base באלסקה, בניין בקמפוס אוניברסיטת אלסקה בפיירבנקס, בית הספר היסודי בבסיס חיל האוויר גרנד פורקס בצפון דקוטה ובית ספר תיכון בפארגו.

לאחר מותו זכה במספר פרסים בצפון דקוטה ואלסקה. ב-1985 נכלל בהיכל התהילה הלאומי לתעופה של המוזיאון הלאומי של חיל האוויר של ארצות הברית ליד דייטון, אוהיו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]