קרל האחד עשר, מלך שבדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרל האחד עשר

קרל האחד עשר (24 בנובמבר 1655 - 5 באפריל 1697), מלך שבדיה משושלת ויטלסבאך. בנו של קרל העשירי והדוויג אלאונורה מהולשטיין-גוטטורפ.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהיה בן פחות מ-5 נפטר אביו וקרל הוכרז כמלך בשלטון העוצרים. העוצרים הזניחו את חינוכו ועד גיל 17 לא ידע קרוא וכתוב. בתקופה זו רכשה שבדיה את ליבוניה מפולין והגיעה להסכם עם דנמרק ועם רוסיה.

ב-1672 החל קרל למשול בעצמו. תקופת שלטונו ידעה תקופות גאות ושפל. ב-1675 הפסידו השבדים את פומרניה כולה לפרוסיה, אך שנה לאחר מכן ניצחו את הדנים בקרב לונד. לאחר מכן התקרב המלך לדנמרק ונשא את הנסיכה הדנית אולריקה אלאונורה ב-1680. בשנות שלטונו האחרונות הזניח את ענייני החוץ לטובת ענייני פנים, שכללו חיזוק השפה השבדית בפרובינציות החדשות, חיזוק מעמד המלך, שינויים בתוארי אצולה. לאחר מותו ירש את כיסאו בנו, קרל השנים עשר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קארלסקרונה, עיר בדרום מזרח שבדיה הקרויה על שם קרל האחד עשר.
הקודם:
קרל העשירי גוסטב
מלכי שבדיה הבא:
קרל השנים עשר