קרל מרקס
 |
יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | ||
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. | |||
| קרל מרקס | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 5 במאי 1818 |
| תאריך פטירה | 14 במרץ 1883 |
| זרם | מרקסיזם |
| תחומי עניין | מדע המדינה, כלכלה, פילוסופיה של ההיסטוריה |
| הושפע מ | גאורג וילהלם פרידריך הגל, עמנואל קאנט, ז'אן-ז'אק רוסו, אדם סמית |
| השפיע על | הרברט מרקוזה, ז'אן-פול סארטר, אריך פרום, מקס הורקהיימר, תאודור אדורנו, ולדימיר לנין, לאון טרוצקי, מאו דזה-דונג, לואי אלתוסר, פרדריק ג'יימסון |
קרל היינריך מרקס (בגרמנית: Karl Heinrich Marx; 5 במאי 1818 – 14 במרץ 1883) היה פילוסוף גרמני ממוצא יהודי, הוגה המרקסיזם ביחד עם פרידריך אנגלס. מרקס היה הראשון שפיתח את המטריאליזם הדיאלקטי. הוא נחשב למשפיע על פיתוח תורות מרקסיסטיות כמו קומוניזם, מאואיזם וטרוצקיזם, ומי שרעיונותיו משפיעים עד היום בתחומים רבים.
תוכן עניינים |
ביוגרפיה [עריכה]
נעוריו [עריכה]
מרקס נולד ב-1818 בעיר טריר בחבל הריין שבגרמניה, למשפחה המיוחסת לרב שאול וואהל. שני סביו היו רבנים, אך אביו למד משפטים ושימש כעורך דין בעת שהעיר סופחה לצרפת לאחר המהפכה הצרפתית, והמיר את דת המשפחה לנוצרית-לותרנית שנה לפני לידת מרקס, כדי שיוכל להמשיך לעסוק בעריכת דין. מרקס גדל בבית פתוח וליברלי, שאירח אינטלקטואלים רבים.
כבר במהלך התיכון היה מרקס תלמיד מצטיין. הוא זכה בפרס על עבודת הגמר שלו, שכותרתה "דת: הדבק שמאגד את החברה". את לימודיו האקדמיים התחיל ב-1833 כתלמיד משפטים בבון, אך בשנתו השנייה כבר עבר ללימודי פילוסופיה בברלין. במהלך הלימודים היה חבר בקבוצה שנקראה "ההגליאנים הצעירים". קבוצה זו ניסתה לקדם את רעיונותיו של הפילוסוף גאורג הגל, שמת מספר שנים קודם לכן. הם קידמו רעיונות של חופש, שוויון, אתאיזם ודמוקרטיה. עקב המוניטין שיצאו לו באוניברסיטת ברלין כבעל דעות רדיקליות, נאלץ מרקס להגיש את עבודת הדוקטורט שלו על הפילוסופים היוונים דמוקריטוס ואפיקורוס לאוניברסיטת יינה ב-1840. במשך השנים הוא הפך לסוציאליסט, ואת רעיונותיו הסוציאליסטים פרסם במאמרים בעיתונות. מרקס התנגד לניצול הפועלים, ורצה לבטל את שלטונם של המנצלים והמעבידים, ובמקומם ישלוט רק מעמד אחד במדינה: מעמד הפועלים, הפרולטריון.
קריירה [עריכה]
ב-1842 התמנה מרקס לעורך Rheinische Zeitung (ריינישה צייטונג; "עיתון הריין"), עיתון צעיר, רפורמיסטי ופרו-דמוקרטי, שהתנגד לשלטון הפרוסי. במהלך עבודתו בעיתון פגש את פרידריך אנגלס, פילוסוף גרמני יליד פרוסיה שהחזיק בדעות דומות למרקס בנושאי שוויון חברתי. השותפות ביניהם עתידה הייתה להימשך עד מותו של מרקס. יש הטוענים כי אנגלס הביא לידיעתו של מרקס את מצבו של מעמד הפועלים וקירב אותו לכלכלה. אנגלס גם מימן את מרקס לאורך כל תקופת היכרותם.
תחת הנהגת מרקס הפך העיתון להיות רדיקלי יותר ויותר; הוא ביקר את היחסים בין ההנהגה הפרוסית לכנסייה, פרסם מאמרים על מצבו של מעמד הפועלים ואף הציע להחליף את המונרכיה הפרוסית במדינה דמוקרטית. השלטונות הפרוסים לא יכלו להשלים עם הרעיונות הללו וב-1843 הכריחו את מרקס להתפטר וסגרו את העיתון.
מרקס גלה לפריז. בתקופה זו חיזק את קשריו עם אנגלס ופרסם מאמרים רבים, ובהם "על השאלה היהודית", משנת 1844, ובו טען כי הבסיס החילוני של היהדות הוא אנוכיות, דתו - הרוכלות, ואלוהיו - הממון, וגרס "שחרור מהרוכלות והכסף, וכתוצאה מכך מהיהדות המעשית, הממשית, יהיה האמנציפציה-העצמית של דורנו... השחרור ליהודי יהווה שחרור לחברה מהיהדות". ב-1844 חיבר את "כתבי היד הכלכליים-פילוסופיים", שפורסמו רק בשנות ה-30 של המאה ה-20, ובהם פיתח את היסודות התאורטיים וההומניסטיים של ביקורתו על החברה הבורגנית: מושג מרכזי שפותח בחיבור זה היה מושג ה"ניכור", המאפיין את החברה הקפיטליסטית.
כבר ב-1845 נאלצו מרקס ואנגלס לגלות מצרפת לבריסל; לטענתם, עקב לחץ של שלטונות פרוסיה על צרפת. שם, פרסמו מספר מאמרים עד שבפברואר 1848 הם פרסמו את המניפסט הקומוניסטי, החיבור החשוב והמפורסם ביותר שלהם.
בימי אביב העמים של שנת 1848 שב מרקס לגרמניה, וחזר לערוך במתכונת מחודשת את העיתון הדמוקרטי-רדיקלי "עיתון הריין החדש" (Neue Rheinische Zeitung). כשנכשלו המהפכות הללו עבר מרקס ללונדון, בה בילה את שארית ימיו.
ב-1864 היה מרקס שותף להקמת "האיחוד הבינלאומי של העובדים" שנודע מאוחר יותר כ"האינטרנציונל הראשון". ארגון זה קרס 12 שנים מאוחר יותר, ב-1876, בהשפעת תנועת האנרכיזם והקומונה הפריזאית.
במהלך חייו בלונדון פרסם מרקס את הכרך הראשון של "הקפיטל", שבו תיאר את התפתחות החברה הקפיטליסטית ואת מתחיה הפנימיים האמורים להביא להתפרקותה. הכרכים השני והשלישי של "הקפיטל" פורסמו לאחר מותו, בעריכת אנגלס ואחרים.
תחילה חיו מרקס ומשפחתו חיי מחסור בלונדון. הוא התקיים בעיקר הודות לקצבה חודשית שקיבל מאנגלס. מרקס אף נאלץ לקבור שניים מילדיו שמתו מחולי, כשהוא נטול יכולת להושיע אותם. מאוחר יותר שימש במשך שנים ככתב בלונדון של העיתון הניו-יורקי הרדיקלי "ניו יורק דיילי טריביון". מאורעות אלו תרמו רבות להתפתחותה של תפיסת הצדק החברתי אצל מרקס.
מרקס מת בלונדון מדלקת סימפונות ודלקת קרום הריאה, ב-14 במארס 1883. הוא נפטר כאדם חסר אזרחות, ונקבר בבית הקברות הייגייט בצפון לונדון.
הגותו של מרקס [עריכה]
מרקסיזם [עריכה]
 |
ערך מורחב – מרקסיזם |
לפי השקפתו של מרקס, המציאות היא קונפליקטואלית, בין שני כוחות מרכזיים - מדכאים ומדוכאים. המדכאים (המעמד הבורגני) הם בעלי אמצעי הייצור והמדוכאים (מעמד הפועלים, הפרולטריון) הם אלה שאינם בעלי אמצעי הייצור. בשלב הנוכחי הבורגנות מדכאת את הפרולטריון. לפי השקפתו המטריאליסטית של מרקס, מבנה העל הוא השתקפות של התשתית הכלכלית, דהיינו, התודעה היא תוצר של הוויה. מרקס טען שהמהפכה בוא תבוא, בין השאר כתוצאה מכך שהקפיטליזם יביא אותה על עצמו, בהיותו מכיל סתירה פנימית שאינה ניתנת ליישוב. מעמד הפועלים, לכשיתאחד ויגיע למצב בו לא יוכל עוד לחיות (מרקס מתאר זאת בכך שמעמד הפועלים לא יפסיד דבר "למעט כבליו"), ישתחרר מהתודעה הכוזבת וישנה את תנאי חייו באמצעות מהפכה שתמוטט את הסדר החברתי הקיים: במהפכה זו ישתלט מעמד הפועלים על אמצעי הייצור ויקים את החברה הסוציאליסטית, בה אין מנצלים ומנוצלים, קניין פרטי, כסף, מדינה או משפחה.
עיקרי המרקסיזם פורסמו בשנת 1848 על ידי קרל מרקס ופרידריך אנגלס, במניפסט הקומוניסטי. תקופה זו, של אמצע המאה ה-19, נחשבת לתחילת צמיחת המרקסיזם. הייתה זו תאוריה אחת מבין כמה תאוריות סוציאליסטיות.
במשך השנים לא שמר המרקסיזם על צורתו המקורית. התשתית החשיבתית של המרקסיזם, אמנם לא בצורתו הטהורה, הוסיפה להתקיים, ומורשת המרקסיזם מתקיימת ברוב הזרמים הביקורתיים. גישה זו מיושמת כיום בתחומים שונים (למשל חינוך ומשפחה).
יחסו ליהדות [עריכה]
בשנת 1843 טען מרקס בסדרת מאמרים שהופיעו בעיתונות הגרמנית כי היהודים סוגדים לממון ולתגרנות, והחברה המתוקנת כשתקום תיצור מציאות שבה לא תתקיים היהדות.[1] התייחסות נוספת של מרקס ליהדות ניתן ללמוד מחיבורו המפורסם "על השאלה היהודית", שפורסם ב-1844. טענתו המרכזית הייתה שהיהדות מייצגת את השתקפותן של הכלכלה הקפיטליסטית והחברה הבורגנית. הסיבה לכך אינה טבועה בדת עצמה אלא בעקבות מאות השנים שבהן הורחקו היהודים מעיסוקים רבים, ולכן פנו להתפרנס בעיקר ממסחר ומבנקאות.
השפעתו ברחבי העולם ומורשתו [עריכה]
במרכז ברלין (רובע מיטה) נקרא על שמו ועל שם פרידריך אנגלס פארק ציבורי בשם פורום מרקס אנגלס, אשר הוקם על ידי שלטונות גרמניה המזרחית.
ראו גם [עריכה]
כתביו [עריכה]
- המניפסט הקומוניסטי, 1848
- קפיטל I, 1867
- קפיטל II, 1885
- קפיטל III, 1894
- על השאלה היהודית, 1843
כתביו בתרגום עברי [עריכה]
- כתבי שחרות, תל אביב: הוצאת ספרית פועלים, 1964, 1966, 1975
- קארל מארקס, הקאפיטאל: ביקורת הכלכלה המדינית, מרחביה: ספרית פועלים בסיוע הועד הפועל של ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל, 1947.[2] (ביסודו של הנוסח העברי הונח התרגום מאת צבי וויסלבסקי, והנוסח הושלם על ידי יצחק מן) (ספר ראשון בלבד) (על התרגום זכו וויסלבסקי ומן בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת)
- מהדורה מלאה: כרך א: תהליך הייצור של ההון; התרגום מאת צבי וויסלבסקי, 1953; כרך ב: תהליך הסיבוב של ההון; תירגם: יצחק מן, 1954.[3]
- מהדורה חדשה: הקפיטל: ביקורת הכלכלה המדינית; הנוסח העברי: צבי וויסלבסקי; השלים את הנוסח, ערכו והתקינו: יצחק מן; הקדמה למהדורה העברית החדשה 2011 מאת יפתח גולדמן, בני ברק: ספרית פועלים; הקיבוץ המאוחד, 2011.
- השמונה עשר בברימר של לואי בונאפארט, 1940
- תורת החברה : הסוציאליות המדעית, 1932
- ביקורת תוכנית גותהא, 1952
- דלות הפילוסופיה : תשובה לפילוספית הדלות של פ’ פרודון, 1957
- כתבים היסטוריים, 1952, 1978
- כתבים נבחרים, 1942, 1955
לקריאה נוספת [עריכה]
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
 |
פורטל פילוסופיה | ||
 |
פורטל גרמניה | ||
- שלמה אבינרי, משנתו החברתית והמדינית של קארל מרקס, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1976.
- טרי איגלטון, מרקס, הוצאת ידיעות אחרונות.
- פרנסיס ווין, קרל מרקס, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005.
- אנרי לפבר, מרקסיזם, הוצאת רסלינג, 2005.
- יואב פלד, מתאולוגיה לסוציולוגיה: מרקס והאמנסיפציה של היהודים, תיאוריה וביקורת 6 / אביב 1995
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- קרל היינריך מרקס, באנציקלופדיה ynet
- המניפסט הקומוניסטי, מתורגם לעברית
- גרסה מלאה וחופשית של "הקפיטל" (באנגלית)
- פרק בתוכנית הרדיו "חיים של אחרים" המוקדש למרקס, באתר גלי צה"ל
- מי משבח את מרקס? הוותיקן, באתר The CEO Game (באנגלית)
הערות שוליים [עריכה]
- ^ שמעון דובנוב, דברי ימי עם עולם.
- ^ יצחק מן., ה"קאפיטאל" ותרגומו העברי, על המשמר, 19 בספטמבר 1947, המשך.
- ^ ד"ר יצחק מן, קארל מארקס: הקאפיטאל: בעיות תרגום "הקאפיטאל", על המשמר, 6 ביוני 1954.
