קרן הכרמל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svgערך זה עוסק בפסגה בכרמל, שאחד מכינוייה "מוחרקה". אם התכוונתם לכפר ערבי באזור הנגב שניטש במלחמת העצמאות, ראו אל-מוחרקה.
הכניסה למנזר
פסל אליהו
המנזר והפסל הישן 1920-1933

קרן הכרמל (ערבית دَيْر المحرقة, תעתיק: דַיְר אלְמֻחְרַקַה - "מנזר מקום השריפה") היא הפסגה השלישית בגובהה ברכס הכרמל, והיא מתנשאת לגובה של 474 מטר מעל פני הים. הפסגה שוכנת בצידו הדרום-מזרחי של רכס הכרמל, כ-2.5 ק"מ צפונית-מערבית ליקנעם עילית, וכארבעה קילומטרים דרומית-מזרחית למרכז היישוב דלית אל-כרמל. על פי המסורת, במקום זה התחולל העימות בין אליהו לבין נביאי הבעל, כשאש ירדה מן השמים ורק קורבנו של אליהו נענה‏‏[1]. מסיבה זו הוקם במקום בשנת 1868 מנזר על ידי נזירים כרמליתים שהגיעו מאירופה. במשך מספר שנים בראשית המאה ה-20 פעל במקום גם סמינר תאולוגי, אך הוא נסגר עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. אל המנזר מוליך כביש, אך המקום אינו מחובר אל מערכת החשמל הארצית וניזון מגנרטור מקומי.

תוכן עניינים

[עריכה] חצר המנזר ופסל אליהו

חצר המנזר מטופחת ובה גן קטן. בגן פינת התכנסות ושולחן דרשה, ומספר פסלים עשויים מאבן. הפריט הבולט ביותר בחצר המנזר הוא פסל אליהו, שהיה לסמלו של המקום. הפסל צופה אל מבנה המנזר, בידו הימנית הוא מניף חרב מעוקמת, ורגלו השמאלית דורכת על ראשו הערוף של אחד מנביאי הבעל. על בסיס הפסל מופיעים מספר פסוקים בלטינית, בערבית ובעברית.

בחזית הבסיס רשום:

"ויקם אליהו הנביא באש ודברו כלפיד בוער" (בן סירא, מח, א')

בצידו הימני מופיע הפסוק:

"וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת" (מלכים א', יט, י')

ומשמאלו רשום:

"וַתִּפֹּל אֵשׁ-ה', וַתֹּאכַל אֶת-הָעֹלָה וְאֶת-הָעֵצִים, וְאֶת-הָאֲבָנִים" (מלכים א', יח, ל"ח)

פסל אליהו הניצב בחצר אינו הפסל המקורי. הפסל הראשון היה מעשה ידיו של נזיר כרמליתי מבוואריה והוא הובא לארץ בשנת 1914 ביוזמת האב סיריל שהיה ראש המסדר הכרמליתי בכרמל בשנים 1905-1919. ואכן, הפסל, המצוי היום בנצרת, עשוי מאבן חול צהבהבה וגסת גרגר, מהסוג ממנו בנויים בית העיר מינכן בבוואריה[2].

בעודו מונח באריזתו, פרצה מלחמת העולם הראשונה וחיילים טורקים שערכו פשיטת שוד על המנזר, פרצו אז הארגז בתקווה למצוא בו מטמון. משנתאכזבו, כרתו בזעמם את ראש הפסל ואת ידו הימנית שולפת החרב. הראש הוטל לבור המים הסמוך. לאחר המלחמה הועלה הראש מהבור והושב על כנו אולם היד הקטועה לא נמצאה. ותיקי המטיילים זוכרים את הפסל המקורי שעמד בתוך חורשה מחוץ לחצר המנזר.

אליהו פוסל כשראשו שמוט בעצב על חזהו, כאילו הוא בוש במעשהו. ידו הימנית אוחזת בחרב שמוטה. חוקר ארץ ישראל יהודה זיו סבור כי התנוחה ביטאה חרטה וצער על תוכחת ה': "לֹא בָרוּחַ ה'... לֹא בָרַעַשׁ ה'... לֹא בָאֵשׁ ה' ...(כי אם) בקוֹל דְּמָמָה דַקָּה". ‏‏[3] לפי תפיסת עולמה של היהדות.

שתי אגדות עם קשורות אל פסל זה. תחילה ייחסו את קטיעת היד לנפוליאון בונפרטה בעת המצור על עכו ב-1799 וכן גם לקאוקג'י בעת קרב משמר העמק. לפי האגדה האמינו השניים כי כל עוד יניף אליהו את החרב הם לא יצליחו במלחמתם, ולפיכך שלחו חיילים לקטוע את היד. אולם אלה הן רק אגדות משום שבתקופת מצור נפוליאון על עכו טרם נוצר הפסל ובעת קרב משמר העמק הייתה היד קטועה מזמן.

בשנת 1964 או 1958 ‏‏[4] הוצב בחצר המנזר פסל חדש של אליהו שנוצר על ידי הפסל הנצרתי נג'יב נופי. הפסל הישן הועבר אל חצר ביתו של הפסל בנצרת. נופי פיסל את אליהו לפי התפיסה הרווחת בנצרות, והוא מתארו כנביא לוחם הכופה את האמונה הדתית באמצעות חרב שלופה נוטפת דם שהוא נושא בידו המונפת ורגלו נשענת על הראש הכרות של אחד מנביאי הבעל.

[עריכה] הכנסייה

הכנסייה הקטנה במנזר עשויה מחלל בודד והיא מקורה בתקרת קמרון. דלת הכניסה אליה נמצאת בצידה המערבי ואור חודר אל חלל המבנה גם דרך חלון עגול הקבוע בקיר מעל לדלת. קירות הכנסייה צבועים בלבן ומעוטרים בשורה של אבנים חומות המקיפות את האולם בבסיסו של הקמרון. בצידה המזרחי של הכנסייה שולחן דרשה עשוי משתים-עשרה אבנים לא מסותתות, בדומה למזבח בבית אל. מאחורי שולחן הדרשה צלב עץ פשוט ותבליט מתכת בו נראה המלאך מגיש מזון לאליהו. מימין למזבח נישה ובה נראים המדונה והילד. שני טורים של ספסלי עץ פשוטים משמשים את קהל המאמינים. בקיר המערבי, בו נמצאת הכניסה לכנסייה, תלויים שני ציורים המתארים את אליהו, ומעל לפתח מופיעים בעברית ובערבית דבריו של הנביא:

"עַד-מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל-שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים--אִם-יְהוָה הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו".
– מלכים א', י"ח, כ"א

על הקירות הצדדיים של האולם מופיעים פסוקים נוספים בעברית ובערבית, שנלקחו מסיפור העימות בין אליהו לבין נביאי הבעל.

[עריכה] גג המנזר והנוף מהמקום

הגישה אל גג המנזר היא דרך חנות מזכרות קטנה שמפעילים הנזירים. בכניסה לחנות שלושה תבליטים המתארים את מאבקו של אליהו בנביאי הבעל. הגג עצמו רחב ידיים; שושנת רוחות גדולה מצוירת על רצפתו, והשמות בה מופיעים באנגלית ובעברית. מהמקום נגלה נוף עוצר נשימה. במזרח נראים הגלבוע, גבעת המורה, הר תבור והרי ירדן; בצד דרום נראה המשכו של רכס הכרמל וחוף הים התיכון; ולכיוון צפון ניתן להבחין בגליל ובחרמון.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • יהודה זיו, רגע של מקום-סיפורים מאחורי שמות מקומות, הוצאת "צבעונים", 2005.

[עריכה] קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרן הכרמל בוויקישיתוף

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ ‏מלכים א י"ח‏
  2. ^ ‏לפי יהודה זיו בכנס ה-19 מחקרי יהודה ושומרון כ' סיוון תשס"ט, מו"פ אזורי השומרון ובקעת הירדן - המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון‏‏
  3. ^ ‏מקור: מלכים א', י"ט, י"א- י"ב
  4. ^ ‏לפי יהודה זיו‏
כלים אישיים
גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא