קרן קיימת לישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוגו קק"ל
המוסדות הציוניים עד מלחמת העולם הראשונה
הקופסה הכחולה, מסמליה המובהקים של קק"ל
"הקופסה הכחולה", 2006
תעודת הוקרה שניתנה ליחיאל אוני מהעיירה ווערבא בפולין, בשנת 1937 לאות הוקרה על פעילותו עבור הקק"ל. התעודה מציגה באופן אומנותי את פעילויות הקק"ל בארץ ישראל.

קרן קיימת לישראל (קק"ל) היא ארגון ציוני שנוסד ב־1901, כאמצעי לאיסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקונגרס הציוני הראשון ב־1897 העלה צבי הרמן שפירא את הרעיון להקים קרן לאומית של העם היהודי לרכישת אדמות בארץ ישראל. ארבע שנים לאחר מכן, בקונגרס הציוני ב-1901, הוכרז על ייסוד "הקרן הקיימת לישראל" - ארגון שתפקידו לרכוש קרקעות להתיישבות יהודית בארץ ישראל. הקרן הקיימת נוהלה על ידי ההסתדרות הציונית. מקור השם הוא בדברי המשנה, המפרטת ומונה כמה דברים שהאדם "אוכל פירותיהם בעולם הזה – והקרן קיימת לו לעולם הבא" (משנה, מסכת פאה, פרק א). בחירת שם זה לקרן הלאומית נועדה לרמוז ליהודי העולם, כי התרומות שיתנו לקרן (בעולם הזה) יעמדו לזכותם בעולם הבא.

התורם הראשון לקרן הקיימת לישראל היה יונה קרמנצקי, שתרם עשר לירות שטרלינג. אחריו תרם הרצל ובעקבותיו צירים רבים מהקונגרס הציוני. הרכישות הראשונות לקרן הקיימת נעשו בשנים 1904 - 1905. לרכישה הראשונה של הקרן הקיימת נחשבת מכירתם של כ-4000 דונם בחיטין ל"נאציונאל פונד" (לימים הקרן הקיימת) על ידי הסוחר דוד חיים, במחיר של 20 פרנק לדונם. לאחר מכן, נרכשו כ-2000 דונם מאדמת הכפר בית עריף שבאזור לוד (חוות בן שמן ולימים כפר הנוער בן שמן) וכן 2000 דונם בחוות חולדה, בהם גודלו השתילים ליער הרצל, שהוא היער הראשון שניטע על ידי הקרן הקיימת.

בשנת 1905, רכשה הקרן הקיימת מיק"א את אדמות דלייקה, בהן הוקמה חוות כנרת, ואת אדמות אום ג'וני, בהן היה אתר ההתיישבות הראשון של דגניה א'.

בשנים הראשונות עסק יונה קרמנצקי בצדדים המעשיים של הקמת הקרן, והיה מנהלה הראשון עד 1907.

לאחר מכן מונה מנחם מנדל אוסישקין לעמוד בראש הקרן. בתקופה זו הייתה חברת "הכשרת היישוב" בראשות יהושע חנקין הקונה העיקרית של קרקעות עבור קק"ל. משנות השלושים ואילך, בתקופת כהונתו של יוסף ויץ כראש הקרן, החלה קק"ל לרכוש קרקעות במישרין מבעלי הקרקע הערבים. כדי לייעל את תהליך רכישת הקרקעות, אורגנו חמישה משרדים מחוזיים ומונו אנשים שהיו בעלי ידע בענייני קרקעות ובניהול משא ומתן עם בעלי קרקע ערבים. אז החלה רכישת קרקעות באזורים שעד אז לא הייתה בהם דריסת רגל ליהודים, כמו הרי יהודה, הגליל המערבי, עמק החולה ובדרום הנגב.

בעקבות מאורעות 1939-1936 והצמצום באפשרויות רכישת הקרקע מהערבים, החלה קק"ל להיות שותפה ביחד עם הסוכנות היהודית גם במפעל ההתיישבות בארץ.

בשנת 1938 נוסדה חברת הימנותא (נאמנות בארמית), במטרה להוות מכשיר משפטי לקניית וניהול קרקעות שהקרן הקיימת שוקלת למכרם הלאה, דבר הנוגד את עקרונות הקרן. כן נועדה חברת הימנותא להחזיק בנאמנות קרקעות שנמסרו לקרן הקיימת עד למסירתם חזרה לבעליהם. לפני 1938 שימשה חברת הכשרת היישוב בתפקיד דומה לזה של חברת הימנותא[1][2].

הקמת קרן היסוד בשנת 1920ארגון שניהל את כספי ההסתדרות הציונית) ומינהל מקרקעי ישראל ב־1960 (הארגון שריכז את הקרקעות הציבוריות של מדינת ישראל) צימצמו את תחום אחריותה של קק"ל, עם זאת בשנת 1961 נחתם "כתב האמנה" בין מדינת ישראל וקק"ל, המעניק לקק"ל יפוי כוח להיות המוסד הממונה על פיתוח אדמות הארץ וייעורן ועל ההסברה החינוכית-ציונית. בשנות ה-2000, פעילות הקרן מרוכזת סביב פיתוח, השבחת והכשרת קרקעות לעיבוד ולהתיישבות, ובתחומים כגון סלילת דרכים, בניית סכרים וניקוז.

דגל קק"ל עד שנת 2008
דגל קק"ל הנוכחי, לאחר הוספת הצבע החום לסמל

פעילות קק"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכישת קרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני קום המדינה עסקה קק"ל בעיקר ברכישת קרקעות בארץ ישראל לשם יישוב יהודים בהן. עם זאת, רוב קרקעות קק"ל הועברו לרשותה ממשלת ישראל לאחר קום המדינה מתוך "נכסי הנפקדים" כלומר אדמות הכפרים שנכבשו במלחמת השחרור‏[3].

קרקעות בבעלות קק"ל (דונמים)‏[4]
שנה נרכשו סך הכל בעלות בסוף השנה (אחוז מכלל רכישות הקרקע על ידי יהודים באותה שנה‏[5]), הערות
עד 1914 16,366
1920 5,997 22,363 מרשם המקרקעין לא פעל במהלך מלחמת העולם הראשונה והממשל הצבאי הבריטי
1921 43,021 65,384 (47.4%)
1922 6,977 72,361
1923 18,459 90,820 (44.7% ב-1922-1923)
1924 40,225 131,045 (89.9%)
1925 33,090 164,135
1926 13,744 177,879 (32.7%)
1927 18,779 196,658 (98.9%)
1928 5,433 202,091 (25.3%)
1929 59,549 261,640 (92.3%)
1930 16,987 278,627 (87.7%)
1931 9,978 288,605 (53.7%)
1932 8,305 296,910 (44%)
1933 32,371 329,281 (87.5%)
1934 12,575 341,856 (20.2%)
1935 16,524 358,380 (22.7%)
1936 13,161 371,541 (72.5%)
1937 13,507 385,048
1938 34,223 419,271
1939 53,499 472,770
1940 43,180 515,950
1941 45,460 561,410
1942 48,981 610,391
1943 67,265 677,656
1944 67,357 745,013
1945 65,644 810,657
1946 52,000 862,657 ערך מקורב
1947 63,000 925,657 ערך מקורב
עד מאי 1948 936,000 על פי נתוני ועדת הכלכלה של הכנסת היו סך נכסי קק"ל ערב הקמת המדינה 942,092 דונם
1948 97,000 1,022,657
1949 1,101,942 2,124,599 רכישה של אדמות כפרים נטושים ממנהל הפיתוח
1950 1,271,734 3,396,333 רכישה של אדמות כפרים נטושים ממנהל הפיתוח, העסקה הושלמה ב-1953

לפני הקמת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר פעילותה של הקרן הקיימת בתחום רכישת הקרקע החלה לאחר כינוס הוועד הפועל הציוני ב-1920 בלונדון. עד שנת 1920 רכשה קק"ל פחות מ-25,000 דונמים, שרובם עברו לבעלות פרטית. משנת 1921 חל גידול ניכר בהיקף עסקאות הרכישה שביצעה הקרן הקיימת והקרקע שנרכשה נותרה בבעלותה. בשנים 1921-1933 היה משקלה של הקרן כ-60% מכלל העברות הקרקע לבעלות יהודית. בשנים 1934-1935 הצטמצם חלקה של הקרן הקיימת ל-20% בלבד אך עם פרוץ המרד הערבי הגדול בשנת 1936 פחתו העסקאות הפרטיות וגדל חלקה של הקק"ל‏[5]. לפי מנכ"ל הקרן הקיימת אברהם גרנות מעל למחצית השטח שרכשה הקרן הקיימת עד 1948 היה בבעלות בעלי קרקע גדולים שחיו מחוץ לשטחי המנדט, כרבע מבעלי קרקעות גדולים מקומיים, כ-13% מממשלת המנדט, כנסיות וחברות ורק כ-10% מפלאחים שעיבדו אותה בעצמם‏[6].

לאחר קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, רוב הקרקע שבידי הקרן הקיימת הועברה לממשלת ישראל לאחר קום המדינה בשתי עסקאות גדולות מנכסי הנדל"ן שנטשו במלחמת השחרור. אברהם גרנות הוא שיזם והוציא לפועל את הרכישות על אף התנגדות בקרב שרי ממשלה ובהנהלת הקרן הקיימת. בין המתנגדים היה יוסף ויץ שסבר שרכישת קרקע הנמצאת ממילא בידי המדינה מיותרת ודי באפוטרופסות של הקרן הקיימת לשם פיתוח‏[7]. בין הנימוקים למסירת שטחים גדולים לידי הקרן הקיימת מידי הממשלה היו מחויבותה של הקרן הקיימת (להבדיל מממשלת ישראל) לפיתוח הקרקע לטובת יהודים בלבד. כך הסבירו הרצפלד וגרנות שהעברת הבעלות על תבטיח שהן ישמשו אך ורק את היהודים ולא את יתר אזרחי המדינה‏[8].

ההסכם להעברת קרקעות ממשלת ישראל לקרן הקיימת

ייעור ותשתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז קום המדינה היא עוסקת במפעלי ייעור, פריצת דרכים, הכשרת קרקע וחינוך. בשנים הראשונות של הקמת המדינה עבדה הקרן הקיימת לישראל על פרויקט ייבוש החולה. במאה ה-21, פועלת קק"ל גם להנגשת החניונים, הפארקים והיערות שלה לאנשים בעלי מוגבלויות.

ראשוני היערנים היו "החבורה", כפי שכינה אותם יוסף ויץ, והם כללו את שרון ויץ (מנהל אגף הייעור הראשון לאחר קום המדינה) וכן את משה קולר, טוביה אשבל, עמרם מקובר, נוח פלד, נפתלי יופה ושמחה סולובייצ'יק. על שמם ניטע יער בכרמל ושמו "יער היערנים".

מטרות קק"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל, בעיצובו של אליעזר ויסהוף, המוצב על ידי הקרן הקיימת ביערותיה, לציון כי המקום יוער על ידי הקרן. צולם ביער הסמוך למחלף המוביל.

תפקידיה של קק"ל בעבר היו לרכוש אדמות בארץ ישראל וליצור מקומות להתיישבות יהודית. עם קום המדינה הוסכם באמצעות אמנה בין קק"ל לבין מדינת ישראל כי מינהל מקרקעי ישראל ידאג לפן הניהול והשיווק של הקרקעות, בעוד קק"ל תמשיך להיות הבעלים הרשמיים כנציגי העם היהודי.

מאז קום המדינה קק"ל מתפקדת, לצד הסוכנות היהודית וארגונים נוספים, כאחראית על התיישבות היהודית במדינת ישראל. בחוק הקרן הקיימת שנחקק בכנסת בשנת 1953 נקבע שמטרות קק"ל הן לרכוש קרקעות וליישבם ביהודים. במשך רוב שנות המדינה נמצאו פתרונות פרקטיים למקרים שבהם לא-יהודים בקשו לרכוש קרקעות שבבעלות קק"ל (באמצעות חילופי קרקעות בין המדינה לקק"ל), אך בשנת 2004, בעקבות התנגדות תושבים מכרמיאל לרכישת דירות בעיר על ידי ערבים, הודיעה קק"ל שהיא תקפיד מכאן ואילך על שיווק קרקעותיה ליהודים בלבד. לבג"ץ הוגשו שורה של עתירות בנושא, על ידי האגודה לזכויות האזרח, עדאלה וארגונים נוספים, ובעקבותיהן בשנת 2005 פסל היועץ המשפטי לממשלה מזוז את עמדת קק"ל וקבע כי קרקעותיה יוכלו להימכר גם לערבים על בסיס עקרון השוויון. קק"ל מתנגדת להחלטה זו, ובהיעדר הסדר בעניין היא מאיימת לבטל את האמנה עם מדינת ישראל ולהחזיר לידיה את ניהול ושיווק קרקעותיה. העניין תלוי ועומד (2008) בפני בג"ץ.

פקידי היערות של הקרן הקיימת לישראל אחראים על ייעור ועל שימור ושיקום עצים בוגרים בישראל בשותפות עם משרד החקלאות.

משמעות הסמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל הקרן הקיימת לישראל עבר מספר שינויים לאורך השנים. בתחילה עוצב בשחור לבן עם פסים היורדים מטה באלכסון ומזכירים תלמים בשדה ומסמלים את הקשר בין הקק"ל לקרקע, ולאחר מכן עוצב כשלושה פסים בלבד שמסמלים גם את האדמה עם הקשר לצורת מפת ארץ ישראל.

החל משנת 2008 סמל קק"ל החדש הוא צבעוני (חום, ירוק וכחול) החום מסמל את הקשר לקרקע, הירוק מסמל את אחריותה של הקק"ל ליעור והכחול מסמל את המים, קק"ל לקחה על עצמה אחריות לשיקום נחלים ולאגירת מים כדי לסייע להתיישבות.

שינויים בסמל קק"ל במהלך השנים

ביקורת על קק"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת כללית על מהות והתנהלות הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר עם קום המדינה היו שראו בקק"ל גוף אנכרוניסטי והתנגדו להעברת קרקעות המדינה לרשותה. חבר הכנסת יוחנן בדר דרש לפרק הקרן הקיימת אותה מצא כמוסד ארכאי ולא חיוני. "העם היהודי" בשמו התיימרה הקרן לפעול היה בעיניו כינוי לכמה פקידים היושבים בשכונת רחביה בירושלים. הוא סירב לראות ברכישת קרקעות המדינה (שני מיליוני הדונם) "גאולת קרקע" למען העם. לטענתו, משחלפה סכנת העברת הקרקעות לזרים, היה רעיון קרקע הלאום לאבסורד. בדר התנגד לאמנה שבין הקרן הקיימת לממשלה משום שמרגע מסירת אדמות המדינה לקרן, לא יהיה עליהן עוד פיקוח של הכנסת ושל מבקר המדינה והדבר יהפוך את המדינה לבת­ ערובה של עקרונות הקרן הקיימת‏[7]. ד"ר יוסי ביילין, בספרו "אחד העם פינת הרצל", טוען כי לאחר הקמת המדינה ויסוד מינהל מקרקעי ישראל, קיומה של קק"ל מהווה כפילות מיותרת. הוא קבל על כך שניתן לקק"ל להקצות משאבי ציבור (קרקעות) כגוף פרטי ופוליטי ללא פיקוח של המדינה, בעוד שכ-80 אחוז ממקורות המימון שלו מגיעים מהמדינה. לטענתו "זהו גוף שאין לו הצדקת קיום פורמלית ובלתי פורמלית, והוא מתקיים מתוך אינטרסים ארגוניים בלבד...", ובכך מאשים ביילין את קק"ל שקיומה משמש בעיקר במטרה לשמר את כוחה ולחלוקת "ג'ובים" ומינויים פוליטיים.

קק"ל טוענת באתר האינטרנט הרשמי שלה וכן בעמודי הוויקיפדיה הנוגעים לה, כי הארגון נטע בין השנים 1901 (שנת הקמתו) ו-2013 כ-240 מיליון עצים לערך. מדובר ב-112 שנים, או כ-40,880 ימים. בחלוקה של 240 מיליון עצים על פני כ-40,880 ימים, מתגלה כי קק"ל טוענת למעשה כי ניטעו על ידה בממוצע כ-5870 עצים מדי יום - כמות שאינה סבירה בעליל. בפועל, מספר העצים הממוצע שניטע מדי יום על פי טענה זו אמור להיות אף גבוה הרבה יותר, משום שבחישוב זה לא מופחתים שבתות, חגים, ימי אבל ומלחמה, וכדומה.

התנהלות כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הועברה ביקורת רבה על משכורות הבכירים הגבוהות בארגון‏[9], אשר אינן הולמות ארגונים מסוגו, ואף נטען כי הן עשויות לגרום לקריסתו הכלכלית‏[10].

כמו כן, הועלו טענות בתקשורת לפיהן הארגון נוהג בפזרנות יתרה עם כספי ציבור, כאשר נחשף כי שולמו חצי מיליון דולר לבקשת נשיא ארצות הברית לשעבר ביל קלינטון לקרן הנושאת את שמו בעבור הרצאתו לכבוד יום הולדתו ה-90 של שמעון פרס‏[11].

העדר פיקוח ושקיפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחוות דעת שפירסם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט ב-2014 נאמר: "למרות ההיבט הציבורי המהותי של פעולתה, כמעט ואין פיקוח חיצוני על התנהלותה של קק״ל ואין גוף מדינתי המפקח על התנהלותה. הציבור אינו חשוף לדוחות הכספיים ואין כל ערובה חיצונית לכך שפעילותה משרתת בצורה מיטבית את האינטרס הציבורי. לכך יש להוסיף את הקשר ההדוק בין קק״ל למערכת הפוליטית כולל בנושא מינויים בקק״ל"

פרשת נכסי נספי השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשור השני של המאה ה-21 התברר שהקרן הקיימת לישראל טיפלה ברשלנות בנכסים של פליטי שואה ויורשים לנספי שואה שהותירו אחריהם באירופה. נכסים שהייתה אמורה לאתר ולמכור עבורם. התברר שהקרן הקיימת מכרה נכסים ולא העבירה את הכספים לחלק מהמשפחות. במקרה אחד זכה יורש בפיצוי משמעותי לאחר שתבע את הקרן[12].

קרקעות קיבוץ גבעת ברנר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2011 תבע קיבוץ גבעת ברנר להשיב לו 1,200 דונם, שרשומים היום כרכוש הקרן הקיימת לישראל. לטענת הקיבוץ, הקרקעות נרכשו מכספי מייסדיו, אשר מטעמים ציוניים אידאולוגיים מסרו אותה לידי הקק"ל בנאמנות[13].

ראשי קק"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יורם בר-גל, סוכנת תעמולה ארץ ישראלית: הקרן הקיימת לישראל 1947-1924, חיפה: הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תשנ"ט-1999
  • ויקטור הרצברג, ההתיישבות האובדת במשפט, הוצאת פוקוס על, 2001
  • יוסי כץ, והארץ לא תימכר לצמיתות: מורשת קרן קיימת לישראל והחלת עקרונותיה בחקיקה בישראל, הוצאת המכון לחקר תולדות קרן קיימת לישראל, ירושלים, הקתדרה ללימודי תולדות קרן קיימת לישראל ומפעליה, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ב[14]
  • צבי שילוני, הקרן הקיימת לישראל וההתיישבות הציונית 1914-1903, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים, 1990 [15]
  • איזי מן, ותחדש פני אדמה - קרן קיימת לישראל: מאה שנים של עשייה בחום ירוק וכחול, ירושלים, 2002
  • איזי מן, מכאן הכול צומח, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 2002
  • דותן גורן, תרומתה של קרן קיימת לישראל לפיתוח הנגב: עבר, הווה ועתיד, ירושלים 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת
מחקרים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גבריאל א' אלכסנדר, ‏ייסודה של חברת הימנותא בע"מ ותפקידיה הראשונים (1940-1938), קתדרה 68, יוני 1993, עמ' 97-80
  2. ^ עמירם ברקת, קק"ל רכשה קרקעות בשטחים למרות הצהרותיה, באתר וואלה!, 14 בפברואר 2005
  3. ^ Abraham Granott, The Land system in Palestine, 1952
  4. ^ The Jewish National Fund ,Walter Lehn
  5. ^ 5.0 5.1 ד"ר א. גרנובסקי (אברהם גרנות), פוליטיקה קרקעית לאומית להלכה ולמעשה
  6. ^ Abraham Granott, The Land system in Palestine, 1952
  7. ^ 7.0 7.1 מיכל אורן נורדהיים, גיבוש המדיניות הקרקעית ההתיישבותית של מדינת ישראל, 1948-1965, פרק 9
  8. ^ הרצפלד, ישיבת הכנסת צ"ז, דברי הכנסת, 14.12.49, עמי 302, מובא בפירוט אצל מיכל אורן­ נורדהיים "והארץ לא תימכר לצמיתות"
  9. ^ משה ליכטמן, ‏שיאן השכר בקק"ל - הגזבר: 56 אלף שקל בחודש, באתר גלובס, 29 באוקטובר 2009
  10. ^ גלית שפיר, השכר המופרז של עובדי קק"ל עלול לגרום למשבר כספי חמור, באתר כלכליסט, 8 ביוני 2009
  11. ^ שוקי שדה, מדוע קק"ל העבירה חצי מיליון דולר לקרן קלינטון בעבור הרצאה של נשיא ארה"ב לשעבר?, באתר TheMarker‏, 1 ביוני 2013
  12. ^ אורי בלאוקרן קיימת לעצמה - החזקת נכסי הנספים בשואה והסוד הכמוס מאחורי המיליארדים העודפים של קק"ל, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2011
    מבט שני - הקרן לא קיימת
  13. ^ יורם גביזון, הקרב על הקרקעות: הגזבר בן ה-97 הפך לחלום הבלהות של קק"ל ולתקווה של הקיבוצים, באתר TheMarker‏, 24 באפריל 2011
    שישי - המלחמה על קרקעות גבעת ברנר, חדשות 2, 7 ינואר 2011
  14. ^ ביקורת על הדברים: חיים זנדברג, ‏איסור העברת מקרקעי ישראל: היסטוריה ומציאות, קתדרה 112, יוני 2004, עמ' 174-169
  15. ^ ביקורת על הדברים: יוסי כץ, ‏ראשית פעולתה של הקרן הקיימת בארץ-ישראל, קתדרה 63, אפריל 1992, עמ' 162-158