קרן קיימת לישראל
ערך זה עוסק בארגון ציוני. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו קק"ל (פירושונים).
קרן קיימת לישראל (קק"ל) היא ארגון ציוני שנוסד ב־1901, כאמצעי לאיסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
בקונגרס הציוני הראשון ב־1897 העלה צבי הרמן שפירא את הרעיון להקים קרן לאומית של העם היהודי לרכישת אדמות בארץ ישראל. ארבע שנים לאחר מכן, בקונגרס הציוני ב-1901, הוכרז על ייסוד "הקרן הקיימת לישראל" - ארגון שתפקידו לרכוש קרקעות להתיישבות יהודית בארץ ישראל. הקרן הקיימת נוהלה על ידי ההסתדרות הציונית. מקור השם – בדברי המשנה, המפרטת ומונה כמה דברים שהאדם "אוכל פירותיהם בעולם הזה – והקרן קיימת לו לעולם הבא" (משנה, מסכת פאה, פרק א). בחירת שם זה לקרן הלאומית נועדה לרמוז ליהודי העולם, כי התרומות שיתנו לקרן (בעולם הזה) יעמדו לזכותם בעולם הבא.
התורם הראשון לקרן הקיימת לישראל היה פנחס רוטנברג. הרכישות הראשונות לקרן הקיימת נעשו בשנים 1904 - 1905. לרכישה הראשונה של הקרן הקיימת נחשבת מכירתם של כ-4000 דונם בחיטין ל"נאציונאל פונד" (לימים הקרן הקיימת) על ידי הסוחר דוד חיים, במחיר של 20 פרנק לדונם. לאחר מכן, נרכשו כ-2000 דונם מאדמת הכפר בית עריף שבאזור לוד (חוות בן שמן ולימים כפר הנוער בן שמן) וכן 2000 דונם בחוות חולדה, בהם גודלו השתילים ליער הרצל, שהוא היער הראשון שניטע על ידי הקרן הקיימת.
בשנת 1905, רכשה הקרן הקיימת מיק"א את אדמות דלייקה, בהן הוקמה חוות כנרת, ואת אדמות אום ג'וני, בהן היה אתר ההתיישבות הראשון של דגניה א'.
בשנים הראשונות עסק יונה קרמנצקי בצדדים המעשיים של הקמת הקרן, והיה מנהלה הראשון עד 1907.
לאחר מכן מונה מנחם מנדל אוסישקין לעמוד בראש הקרן. בתקופה זו הייתה חברת "הכשרת היישוב" בראשות יהושע חנקין הקונה העיקרית של קרקעות עבור קק"ל. משנות השלושים ואילך, בתקופת כהונתו של יוסף ויץ כראש הקרן, החלה קק"ל לרכוש קרקעות במישרין מבעלי הקרקע הערבים. כדי לייעל את תהליך רכישת הקרקעות, אורגנו חמישה משרדים מחוזיים ומונו אנשים שהיו בעלי ידע בענייני קרקעות ובניהול משא ומתן עם בעלי קרקע ערבים. אז החלה רכישת קרקעות באזורים שעד אז לא הייתה בהם דריסת רגל ליהודים, כמו הרי יהודה, הגליל המערבי, עמק החולה ובדרום הנגב.
בעקבות מאורעות 1939-1936 והצמצום באפשרויות רכישת הקרקע מהערבים, החלה קק"ל להיות שותפה ביחד עם הסוכנות היהודית גם במפעל ההתיישבות בארץ.
בשנת 1938 נוסדה חברת הימנותא (נאמנות בארמית), במטרה להוות מכשיר משפטי לקניית וניהול קרקעות שהקרן הקיימת שוקלת למכרם הלאה, דבר הנוגד את עקרונות הקרן. כן נועדה חברת הימנותא להחזיק בנאמנות קרקעות שנמסרו לקרן הקיימת עד למסירתם חזרה לבעליהם. לפני שנת 1938 שימשה חברת הכשרת היישוב בתפקיד דומה לזה של חברת הימנותא.[1][2]
עד קום המדינה רכשה הקרן יותר ממיליון דונם אדמה.
הקמת קרן היסוד בשנת 1920 (הארגון שניהל את כספי ההסתדרות הציונית) ומינהל מקרקעי ישראל ב־1960 (הארגון שריכז את הקרקעות הציבוריות של מדינת ישראל) צימצמו את תחום אחריותה של קק"ל, עם זאת בשנת 1961 נחתם "כתב האמנה" בין מדינת ישראל וקק"ל, המעניק לקק"ל יפוי כוח להיות המוסד הממונה על פיתוח אדמות הארץ וייעורן ועל ההסברה החינוכית-ציונית. כיום פעילות הקרן מרוכזת סביב פיתוח, השבחת והכשרת קרקעות לעיבוד ולהתיישבות, ובתחומים כגון סלילת דרכים, בניית סכרים וניקוז.
[עריכה] פעילות קק"ל
לפני קום המדינה עסקה קק"ל בעיקר ברכישת קרקעות בארץ ישראל לשם יישוב יהודים בהן. מאז קום המדינה היא עוסקת במפעלי ייעור, פריצת דרכים, הכשרת קרקע וחינוך. בשנים הראשונות של הקמת המדינה עבדה הקרן הקיימת לישראל על פרויקט ייבוש החולה. בשנים האחרונות פועלת קק"ל גם להנגשת החניונים, הפארקים והיערות שלה לאנשים בעלי מוגבלויות.
[עריכה] מטרות קק"ל
תפקידיה של קק"ל בעבר היו לרכוש אדמות בארץ ישראל וליצור מקומות להתיישבות יהודית. עם קום המדינה הוסכם באמצעות אמנה בין קק"ל לבין מדינת ישראל כי מינהל מקרקעי ישראל ידאג לפן הניהול והשיווק של הקרקעות, בעוד קק"ל תמשיך להיות הבעלים הרשמיים כנציגי העם היהודי.
מאז קום המדינה קק"ל מתפקדת, לצד הסוכנות היהודית וארגונים נוספים, כאחראית על התיישבות היהודית במדינת ישראל. בחוק הקרן הקיימת שנחקק בכנסת בשנת 1953 נקבע שמטרות קק"ל הן לרכוש קרקעות וליישבם ביהודים. במשך רוב שנות המדינה נמצאו פתרונות פרקטיים למקרים שבהם לא-יהודים בקשו לרכוש קרקעות שבבעלות קק"ל (באמצעות חילופי קרקעות בין המדינה לקק"ל,) אך בשנת 2004, בעקבות התנגדות תושבים מכרמיאל לרכישת דירות בעיר על ידי ערבים, הודיעה קק"ל שהיא תקפיד מכאן ואילך על שיווק קרקעותיה ליהודים בלבד. לבג"ץ הוגשו שורה של עתירות בנושא, על ידי האגודה לזכויות האזרח, עדאלה וארגונים נוספים, ובעקבותיהן בשנת 2005 פסל היועץ המשפטי לממשלה מזוז את עמדת קק"ל וקבע כי קרקעותיה יוכלו להימכר גם לערבים על בסיס עקרון השוויון. קק"ל מתנגדת להחלטה זו, ובהיעדר הסדר בעניין היא מאיימת לבטל את האמנה עם מדינת ישראל ולהחזיר לידיה את ניהול ושיווק קרקעותיה. העניין תלוי ועומד (2008) בפני בג"ץ.
פקידי היערות של הקרן הקיימת לישראל אחראים על ייעור ועל שימור ושיקום עצים בוגרים בישראל בשותפות עם משרד החקלאות.
[עריכה] ביקורת על קק"ל
ד"ר יוסי ביילין, בספרו אחד העם פינת הרצל, מתח ביקורת על הקרן הקיימת. לטענתו, לאחר הקמת המדינה ויסוד מינהל מקרקעי ישראל, קיומה של קק"ל מהווה כפילות מיותרת. הוא קבל על כך שניתן לקק"ל להקצות משאבי ציבור (קרקעות) כגוף פרטי ופוליטי ללא פיקוח של המדינה, בעוד שכ-80 אחוז ממקורות המימון שלו מגיעים מהמדינה. לטענתו "זהו גוף שאין לו הצדקת קיום פורמלית ובלתי פורמלית, והוא מתקיים מתוך אינטרסים ארגוניים בלבד...", ובכך מאשים ביילין את קק"ל שקיומה משמש בעיקר במטרה לשמר את כוחה ולחלוקת "ג'ובים" ומינויים פוליטיים.
[עריכה] פרשת נכסי נספי השואה
בשנים האחרנות התברר שהקרן הקיימת לישראל טיפלה ברשלנות בנכסים של פליטי שואה ויורשים לנספי שואה שהותירו אחריהם באירופה. נכסים שהיתה אמורה לאתר ולמכור עבורם. התברר שהקרן הקימת מכרה נכסים ולא העבירה את הכספים לחלק מהמשפחות. במקרה אחד זכה יורש בפיצוי משמעותי לאחר שתבע את הקרן.[3]
[עריכה] קרקעות קיבוץ גבעת ברנר
בשנת 2011 תבע קיבוץ גבעת ברנר להשיב לו 1,200 דונם, שרשומים היום כרכוש הקרן הקיימת לישראל. לטענת הקיבוץ, הקרקעות נרכשו מכספי מייסדיו, אשר מטעמים ציוניים אידיאולוגיים מסרו אותה לידי הקק"ל בנאמנות. [4]
[עריכה] ראשי קק"ל
כיום עומדים בראש קק"ל אפרים שטנצלר והמנכ"לית יעל שאלתיאלי.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- יורם בר-גל, סוכנת תעמולה ארץ ישראלית: הקרן הקיימת לישראל 1947-1924, חיפה: הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תשנ"ט-1999.
- ויקטור הרצברג, ההתיישבות האובדת במשפט, הוצאת פוקוס על, 2001
- יוסי כץ, והארץ לא תימכר לצמיתות: מורשת קרן קימת לישראל והחלת עקרונותיה בחקיקה בישראל, הוצאת המכון לחקר תולדות קרן קיימת לישראל, ירושלים, הקתדרה ללימודי תולדות קרן קיימת לישראל ומפעליה, אוניברסיטת בר אילן, תשס"ב.[5]
- צבי שילוני, הקרן הקיימת לישראל וההתיישבות הציונית 1914-1903, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים, 1990.[6]
- איזי מן, ותחדש פני אדמה - קרן קימת לישראל: מאה שנים של עשייה בחום ירוק וכחול, ירושלים, 2002
- איזי מן, מכאן הכול צומח, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 2002
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- קרן קיימת לישראל, אתר הבית
- שלמה שבא, הרצל נזעק לקונגרס והקרן הוקמה, עת-מול 99, 1991, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- קק"ל - כתבה מ"נענע" על קרקעות קק"ל
- קרקעות קק"ל - מתוך האתר של המכון לאסטרטגיה ציונית
- חלון ירוק - אתר של האגף לחינוך ולנוער של קק"ל המיועד לבני נוער
- אורי בלאו, קרן קיימת לעצמה, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2011
- רונית סבירסקי, קק"ל, כל הקופה: בעקבות הקופסה הכחולה וספרי הזהב, באתר ynet, 10 בינואר 2012
- מחקרים
- גדעון ביגר ונילי ליפשיץ, הניסיונות לאיקלום עצים אקזוטיים בארץ ישראל בתקופת השלטון הבריטי, קתדרה 85, אוקטובר 1997
- יוסי כץ, גאולת קרקעות מסוג חדש: מפעלי רכישות קרקע מיוחדים של 'קרן קיימת לישראל' בשלהי תקופת המנדט, קתדרה 104, יוני 2002, עמ' 148-127
[עריכה] הערות שוליים
- ^ גבריאל א' אלכסנדר, ייסודה של חברת הימנותא בע"מ ותפקידיה הראשונים (1940-1938), קתדרה 68, יוני 1993, עמ' 97-80
- ^ קק"ל רכשה קרקעות בשטחים למרות הצהרותיה עמירם ברקת, 14 בפברואר 2005, הארץ
- ^ אורי בלאו, קרן קיימת לעצמה - החזקת נכסי הנספים בשואה והסוד הכמוס מאחורי המיליארדים העודפים של קק"ל, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2011
מבט שני - הקרן לא קיימת - ^ יורם גביזון, הקרב על הקרקעות: הגזבר בן ה-97 הפך לחלום הבלהות של קק"ל ולתקווה של הקיבוצים, באתר TheMarker, 24 באפריל 2011
שישי - המלחמה על קרקעות גבעת ברנר, חדשות 2, 7 ינואר 2011 - ^ ביקורת: חיים זנדברג, איסור העברת מקרקעי ישראל: היסטוריה ומציאות, קתדרה 112, יוני 2004, עמ' 174-169. .
- ^ ביקורת: יוסי כץ, ראשית פעולתה של הקרן הקיימת בארץ-ישראל, קתדרה 63, אפריל 1992, עמ' 162-158. .
