קשאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קשאן
کاشان
Tabatabaei.jpgבית טבאטבאא'י בקשאן, שנבנה בתחילת המאה ה-19
מדינה / טריטוריה Flag of Iran.svg  איראן
מחוז אספהאן
ראש העיר חוסיין טבאטבאא'י ניא
שטח 21 קמ"ר
גובה 1,600 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

272,359‏  (נכון ל-2005)
קואורדינטות 33°59′1″N 51°26′51″E / 33.98361°N 51.44750°E / 33.98361; 51.44750קואורדינטות: 33°59′1″N 51°26′51″E / 33.98361°N 51.44750°E / 33.98361; 51.44750
אזור זמן UTC +3.5
http://www.kashan.ir/en/
שטיח קשאני טיפוסי

קשאןפרסית: کاشان, נכתב לעתים כאשאן) היא עיר במחוז אספהאן באיראן. העיר נמצאת כ-260 ק"מ דרומית לבירה טהראן וכ-220 ק"מ צפונית לעיר אספהאן. מקור השם הוא במילה הפרסית "קאשי", שפירושה מרצפת.

היסטוריה וגאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קשאן היא נווה המדבר הראשון לאורך הדרך הנמתחת בין קום לכרמאן, בקצה המדבריות המרכזיים של איראן. העיר נהנית מקונטרסט בין מרחבים עצומים וצחיחים לבין ריאות ירוקות ומטופחות. ממצאים ארכאולוגיים שהתגלו בסביבות העיר, חלקם בני יותר מ-7000 שנה, מעידים על כך שהאזור היה אחד מהמרכזים העיקריים של תרבות אנושית בתקופה הפרה-היסטורית. מממצאים אלה מסיקים החוקרים כי קשאן הייתה קיימת כמקום יישוב עוד בימי עילם. חלק מהממצאים שהתגלו נמצאים כיום במוזיאון הלובר בפריז, במוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק ובמוזיאון הלאומי של איראן בטהראן.

על פי חלק מהאמונות הנוצריות, שלושת האמגושים שהגיעו לבית לחם על מנת לברך את ישו לאחר לידתו - הגיעו מקשאן.

הסולטאן הסלג'וקי מלכשאה הראשון הורה כבר במאה ה-11 על בניית מצודה במרכז העיר קשאן. חומות המצודה ניצבות עד היום במרכז העיר. קשאן שימשה כאתר נופש עבור מלכי האימפריה הספווית. בשטחה של העיר נמצאות מספר גינות מתקופה זו, הידועה בהן היא גינת פין (בפרסית: באע' פין). גינה זו, על הבוסתנים, המעיינות הטבעיים ובריכת השחייה שבשטחה, תוכננה עבור השאה עבאס שאה הראשון, ונבנתה מחדש על ידי האימפריה הקג'ארית.

רעידת האדמה שפקדה את קשאן בשנת 1778 החריבה אותה עד היסוד וגרמה לכ-8,000 הרוגים. מאז העיר שוקמה, והיא מהווה כיום מוקד עניין תיירותי, בעיקר בשל המבנים הגדולים שבשטחה, בני המאה ה-18 והמאה ה-19, אשר מהווים דוגמה לאסתטיקה הקג'ארית.

הקהילה היהודית בקשאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודי קשאן היו צאצאים של גולים יהודים שהגיעו לאזור בשנת 580 לפנה"ס, לאחר חורבן בית המקדש הראשון. עם גירוש ספרד הגיעו לעיר מספר משפחות יהודיות בראשותו של ר' משה הלוי. הם הקימו בעיר ישיבה וצאצאיהם היו ממנהיגי העיר במשך דורות‏‏‏‏‏[1]. קיימות עדויות לקיומה של קהילה יהודית בעיר לאורך השנים, כאשר לעתים היוותה הקהילה מוקד מרכזי לרדיפות יהודים על ידי השלטונות הפרסיים, בדגש על שלטונו של שאה טהמאסב בתחילת המאה ה-18. היהודים בקשאן עסקו בעיקר בעסקי הטקסטיל , שהיו מפותחים מאוד בעיר. במאה ה-20 זכתה הקהילה היהודית בקשאן, יחד עם הקהילה היהודית באיראן כולה, ליחס חיובי מהשלטונות, אך השמועות אודות התנועה הציונית הביאו רבים מבני הקהילה לעלות לישראל. לאחר המהפכה האיראנית בשנת 1979, עם עליית שלטונו של האייתוללה ח'ומייני, זורז תהליך צמצום הקהילה - רבים מיהודי קשאן היגרו לארצות הברית, וחלקם עלו בדרך-לא-דרך לישראל.

שמות המשפחה העבריים "קאשי" ו"קשאני" הינם שרידים של יהדות קשאן.

בקרב תושביה היהודים של קשאן נודעה שפה ייחודית - קאשית. שפה זו התבססה על עקרונות הדקדוק של השפה הפרסית, אך השתמשה באוצר מילים שונה לחלוטין, שהתבסס לעתים על מקורות עבריים. על פי עדותם של יוצאי קשאן, הסיבה המרכזית לשימוש בשפה זו הייתה הרצון לנהל שיחות בין חברי הקהילה היהודית מבלי שיובנו על ידי שכניהם המוסלמים. השפה הקאשית כמעט ואינה מדוברת כיום, והיא ידועה רק למעטים מזקני היהודים הקשאנים.

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרף היותה מוקד תיירותי פוטנציאלי, התיירות בקשאן אינה מפותחת יתר על המידה, והיא זוכה לביקורם של מאות תיירים מדי שנה. העיירות קמסאר ואביאנה הנמצאות בסביבתה של קשאן מהוות גם הן מוקד עניין תיירותי. חרף התיירות הדלילה, ידועה קשאן כעיר בעלת ערך ארכיטקטוני רב, בשל המבנים הייחודיים והעתיקים בשטחה.

קשאן זכתה בפרסום עולמי בזכות תעשיית ייצור השטיחים, המשי והטקסטיל בשטחה. בקשאן נמצאים כיום רוב המפעלים האיראניים לאריגה ממוכנת של שטיחים. כמו כן, קיימת בקשאן תעשייה פעילה של כריית שיש ונחושת. מכרות השיש בקשאן, וכן תרבות הבניה בעיר, הם כנראה מקורו ההיסטורי של שם העיר, שפירושו בפרסית הוא מרצפת.

קשאן מקושרת באמצעות כבישים מהירים לאספהאן, לנתנז ולקום. בקשאן שני מוסדות השכלה גבוהה מרכזיים - האוניברסיטה של קשאן, ואוניברסיטת קשאן למדעי הרפואה.

על פי מפקדי האוכלוסין שנערכו בקשאן במשך השנים, האוכלוסייה בעיר עמדה על כ-40,000 נפש בשנת 1932, 46,490 נפש בשנת 1938 ו-58,428 נפש בשנת 1966. בשנים שלאחר מכן חל גידול ניכר באוכלוסיית העיר, ובשנת 1976 היא עמדה על 84,836 נפש. נכון לשנת 2005, מונה אוכלוסיית העיר 272,359 נפש.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמנון נצר, "רבי משה הלוי מכאשאן" מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי י"א-י"ב, תשמ"ט-תש"ן