קשיון רולפסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןקשיון רולפסי
מיון מדעי
ממלכה: פטריות
מערכה: פטריות בסיסה
מחלקה: Basidiomycetes
סדרה: Agaricales
משפחה: Typhulaceae
סוג: קשיון
מין: קשיון רולפסי
שם מדעי
Sclerotium rolfsii
Tu & קימברו, 1978

קשיון רולפסי (שם מדעי: Sclerotium Rolfsii) הוא פטריית קרקע המהווה פתוגן צמחים. הפטרייה היא טפיל פאקולטטיבי, כלומר – ניזונה בעיקר מגוף חי אך יכולה להתקיים גם על חומר אורגני מת המשמש לה כמקור פחמן. הקשיון מצוי בישראל ומזיק לגידולי מאכל רבים, בהם עגבניות ותפוחי אדמה, בעמק החולה.[1]

לפטרייה שתי צורות הופעה בקרקע – תפטיר וקשיונות. תפטיר הפטרייה הוא לבן ובעל צורות שונות של קורים. על הקורים נוצרים לאחר זמן מה קשיונות כדוריים שגודלם מגיע עד 2 מ"מ והם יחידות התפוצה של הפטרייה. הקרום החיצוני של הקשיונות מורכב ממספר שכבות של תאים בעלי דופן עבה העשירים במלנין. קרום זה אוטם את הקשיון ומגן עליו מפני תנאים קשים, מפני חדירת מיקרואורגניזמים ומפני מפרקים. מתחת לקרום נמצאות מספר שכבות של תאים בעלי דופן דק המלאים בחומרי תשמורת המשמש להזנת הקשיון בזמן תרדמה ומספקים מקור אנרגיה בעת נביטתו. במרכז הקשיון ישנם תאים מנוונים בעלי דופן עבה מאוד המשמשים כרקמת תמך. מבנה הקשיון מאפשר לו עמידות טובה מאוד לפירוק כימי או ביולוגי ולכן מקשה על הדברתו.

פטריית הרולפסי מתרבה בקרקע על ידי התפטיר והקשיונות. היא תוקפת את צוואר השורש, שורשים ופקעות. על החלק הנגוע נראים קורים לבנים של תפטיר שעליהם נוצרים קשיונות חדשים. המחלה הנגרמת על ידי הרולפסי נקראת ריקבון דרומי (Southern Wilt). בצמח חולה ניתן לראות שצוואר השורש מתרכך, והצמח מתייבש וצונח. הפטרייה נמצאה על כ-200 מיני פונדקאים ביניהם גזר, סלק סוכר ושעועית.

הקשיונות נשמרים בקרקע בעונת המעבר במצב של תרדמה ועם שיפור תנאי הסביבה הם נובטים. בדרך כלל מתרחשת נביטת הקשיונות בקיץ, מפני שהטמפרטורה המיטבית עבורם היא כ-30 מעלות צלזיוס, אך הם זקוקים גם לתנאי לחות מתאימים. הפטרייה פעילה הן בקרקע חומצית והן בקרקע נייטרלית אך לא מתפתחת בקרקע בסיסית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קשיון רולפסי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרי דפני ילין, און רבינוביץ', שאול גרף, אסף חן, עומרי ליפשיץ ויהודית מוי, דו"ח המוגש למיזם גד"ש עמק החולה סוף שנה ראשונה למחקר 2018, 2019