קתדרלת פלרמו
 | |||||||
| המגדלים | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| סוג |
קתדרלה  | ||||||
| מיקום |
פלרמו | ||||||
| מדינה |
איטליה | ||||||
| מייסדים |
Walter of the Mill | ||||||
| הקמה ובנייה | |||||||
| תקופת הבנייה | ?–1185 | ||||||
| תאריך פתיחה רשמי |
1185 | ||||||
| סגנון אדריכלי |
התרבות הנורמנית-ערבית-ביזנטית, אמנות גותית, קלאסיציזם | ||||||
| מידות | |||||||
| שטח |
1.1 הקטאר | ||||||
| גובה מעל פני הים |
40 מ' | ||||||
| קואורדינטות | 38°06′52″N 13°21′22″E / 38.114444°N 13.356111°E | ||||||
|
www | |||||||
  | |||||||
קתדרלת פלרמו (באיטלקית: Cattedrale di Palermo), או בשמה המלא הקתדרלה העירונית של הבתולה מריה הקדושה שעלתה לשמים (basilica cattedrale metropolitana primaziale della Santa Vergine Maria Assunta) בפלרמו בירת האי סיציליה היא הקתדרלה של הארכידיוקסיה של פלרמו (אנ') של הכנסייה הקתולית. היא שוכנת סמוך לפאלאצו דיי נורמני. הבניין הנוכחי נבנה בשנים 1184–1185 בסגנון ערבי-נורמני-ביזנטי (אנ') ועבר מספר שיפוצים במשך מאות שנים. בגלל תקופת הבנייה הראשונה שלו, הוא קרוי גם הדואומו הנורמני. זהו אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, בתוך האתרים הערביים-נורמניים בפלרמו והקתדרלות של צ'פלו ומונריאלה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקתדרלה הוקמה בתקופת האפיפיור גרגוריוס הראשון, באתר הבניין של ימינו כבר במאה השישית. הערבים הפכו את הקתדרלה הזו למסגד. "המסגד הגדול" הזה של פלרמו כלל לא רק את בית התפילה לתפילות יום שישי, אלא גם מכללה (מדרסה), ספריות, מרחצאות וכו'. לאחר כיבוש פלרמו על ידי רוג'רו הראשון מסיציליה, הפך המסגד שוב למקום מושבו של הארכיבישוף.
כאשר הקתדרלה הישנה נפגעה קשה ברעידת אדמה בשנת 1169, החליט ולטר אופהמיל (Walter Ophamil), הארכיבישוף האנגלי-נורמני של פלרמו, ובעבר הכומר של ויליאם השני, מלך אנגליה, להרוס אותה ולבנות אותה מחדש. הבניין החדש נבנה בשנים 1184–1185. לא רק הקתדרלה המקורית נהרסה עד היסוד, אלא גם בנייני החוץ שהיו שייכים למסגד הגדול.
המבנה עבר התרחבות מתמשכת במאות ה-14 עד ה-16. ארבעת המגדלים הפינתיים, שבמקור לא בלטו מעבר לספינה המרכזית, קיבלו מראה גותי. הכניסה הראשית הועברה מהחזית המערבית אל הצד הארוך הדרומי של הקתדרלה, ומולה נוצרה חצר קדמית גדולה. לשער הדרומי נוסף פורטיקו בסגנון גותי קטלוני מאוחר בסביבות 1465.
משנת 1781 עד 1801 שינה האדריכל האיטלקי פרדיננדו פוגה (אנ') באופן יסודי את המראה החיצוני והפנימי של הקתדרלה באמצעות שיפוץ נרחב. פוגה בנה כיפה נאו-קלאסית מעל המצלב (אנ'), והחליף את גגות הספינות הצדדיות בסדרה של כיפות קטנות יותר שכעת מכסות את החזית החיצונית של הספינה המרכזית. פנים הקתדרלה שופץ גם הוא בסגנון הקלאסיציזם. העמודים, שעמדו בין הספינה המרכזית לספינות הצדדיות בקבוצות של ארבעה על בסיס ונשאו קשתות מחודדות גבוהות, הוחלפו בעמודים מסיביים וקשתות עגולות. כמו כן הוסרו הקישוטים הגדולים מאחורי המזבח שכללו 38 פסלי קדושים, יצירה של משפחת הפסלים גאג'יני מתחילת המאה ה-16. חלק מהפסלים הוחזרו לקתדרלה בשנת 1950 והונחו על העמודים.
השיפוץ הגדול האחרון של הקתדרלה התרחש במאה ה-19 כאשר מגדל ההגנה הישן מול חזית המערבית קיבל תוספת נאו-גותית.
מבחוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבסיסה הקתדרלה היא כנסייה נורמנית מבוצרת בצורת קובייה עם ספינה מרכזית, טרנספט ושתי ספינות צדדיות. מכיוון שהבנייה עם שני מגדלים צדדיים בצד המערבי הייתה שמורה לקתדרלות המלכותיות, בנה הבישוף ולטר מגדל גדול לפני החזית המערבית, המחובר לבניין הראשי באמצעות קשתות בלבד. בארבע פינות הכנסייה ישנם מגדלים פינתיים קטנים יותר.
ניתן לראות בבירור את ההשפעה הערבית על שלושת האפסיסים. קשתות עיוורות (קשתות המשמשות כקישוט) עם שיבוץ אבן דומות לאלה של קתדרלת מונריאלה, שנבנתה בערך באותה תקופה, אך בסגנון מחמיר יותר.
הכיפה הגדולה שבנה פרדיננדו פוגה היא מאפיין בולט של הקתדרלה מבחוץ. הכיפות הקטנות יותר מעל הספינות הצדדיות נוגדות את הרושם הכללי של הסגנון הערבי-הנורמני.
השער הדרומי המשמש כיום ככניסה הראשית לחזית בוויה בונלו נבנה בשנת 1426 על ידי אנטוניו גמברה (Antonio Gambara), דלת העץ עם דמויות מגולפות בביצוע של פרנצ'סקו מירנדה (Francesco Miranda), היא משנת 1432. הפורטיקו בסגנון הגותי המאוחר, שנמצא לפני השער הדרומי, מורכב משני מגדלים קטנים יותר. ישו מוכתר למלך בגמלון של הפורטיקו בין מריה למלאך גבריאל. בשנת 1989 נחשף חלק מהפורטיקו המקורי במהלך עבודות שיפוץ, עליו מתואר עץ החיים.
פנים הקתדרלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפנים מאופיין בשיפוץ מסוף המאה ה-18 ומציג בזיליקת עמודים קלאסית מעל תוכנית של צלב לטיני. העמודים החליפו את העמודים שתמכו במקור בקשתות בין הספינה הראשית ובין הספינות הצדדיות. על העמודים נמצא גם חלק מהדמויות שעיטרו במקור את קישוט המזבח שהכינה משפחת הפסלים גאג'יני.
פסלים יקרי ערך נוספים כוללים את פסל השיש של המדונה והילד מאת פרנצ'סקו לאורנה (אנ') (1469), בריכת המים הקדושה שמאחורי העמוד הרביעי, שיוחסה בעבר לדומניקו גאג'יני (אנ'), ואת מדונה דלה סקאלה מאת אנטונלו גאג'יני (אנ') (1503) על המזבח שבחדר תשמישי הקדושה החדש.
בצד ימין של האמבולטוריום נמצאת הקפלה של סנטה רוזליה (אנ'). שרידי הקדושה של פלרמו נשמרים בכד כסף משנת 1632. כדי כסף נוספים מכילים שרידים של סנט כריסטינה וסנטה נינפה.
הסרקופגים של הארכיבישופים של פלרמו שוכנים בקריפטה. חלקם הוא שימוש חוזר בסרקופגים רומיים.
על הרצפה מול הקודש נמצא מרידיאן, אותו התקין האסטרונום ג'וזפה פיאצי בשנת 1801. זהו סוג של שעון שמש, שבעזרתו רצה פיאצי להכניס לשימוש רחב את חלוקת השעות המודרנית יותר על בסיס זמן השמש בהשוואה לחלוקה המסורתית שבה החלו השעות עם השקיעה. אור השמש, הנופל דרך פתח קטן באחת הכיפות בספינה הצדדית, חוצה תמיד קו פליז המוטמע ברצפה ושכיוונו צפון-דרום בדיוק בשעה 12 בצהריים. עקב מיקום השמש המשתנה במהלך השנה ניתן לקרוא את נקודות ההיפוך, את נקודת השוויון ואת סימני גלגל המזלות, דבר שחשוב גם לקביעת תאריך הפסחא.[1]
קברי קיסרים ומלכים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז השיפוץ במאה ה-18, הוצבו קברי המלכים בקפלה צדדית בספינה הימנית. במקור הם עמדו מימין ומשמאל לאפסיס הראשי.
בשורה הקדמית שני סרקופגים מפורפיר תחת חופות הנתמכות על ידי שישה עמודי פורפיר. משמאל, הסרקופג של פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (מת ב-1250), מימינו קבר אביו היינריך השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (מת ב-1197). שני סרקופגים אלו הוצבו במקור על ידי רוג'רו השני, מלך סיציליה בטרנספט של קתדרלת צ'פלו. הם נועדו במקור לו וליורשיו. לאחר שרוג'רו השני נקבר בקתדרלת פלרמו ושני יורשיו גוליילמו הראשון וגוליילמו השני נקברו בקתדרלת מונריאלה, הביא פרידריך השני את הסרקופגים לפלרמו בשנת 1215 עבורו ועבור אביו.
הסרקופג של פרידריך השני הוא אומנותי במיוחד. הוא מונח על זוג פסלי אריות, שהיו מוטיב מועדף על רוג'רו השני. הם מופעים גם בפסיפס של אולם רוג'רו בפאלאצו דיי נורמני ובגלימת ההכתרה שלו. מלבד פרידריך השני קבורים בקתדרלה מלכי סיציליה פדריקו השלישי (אנ') (מת ב-1338) ויורשו פייטרו השני (אנ') (מת ב-1342). עם פתיחת הסרקופג בשנת 1782, נמצאה גופתו של פרידריך השני שלמה. מכיוון שהוא הועבר לראשונה למסינה לאחר מותו בקסטל פיורנטינו (אנ') ליד לוקרה (אנ') ונקבר בפלרמו רק בפברואר 1251, יש להניח שגופתו עברה טיפול נגד ריקבון. עם זאת, במקרה זה יש לייחס את העובדה שהגופה השתמרה כעבור 500 שנה פחות לשיטות השימור, ויותר לתנאי האקלים המאפשרים שימור טבעי של הגוף, כפי שמוכיחים ממצאים רבים אחרים באזור פלרמו.
בשורה השנייה ישנם עוד שני סרקופגים מפורפיר תחת חופות הנתמכות על ידי שישה עמודים מעוטרים בפסיפסים, משמאל זה של רוג'רו השני, מלך סיציליה (מת ב-1154), מימין לו הסרקופג של בתו קונסטנצה, מלכת סיציליה (מתה ב-1198), אשתו של היינריך השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. ואימו של פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
עצמות קונסטנצה מאראגון, קיסרית האימפריה הרומית הקדושה (מתה ב-1222), אשתו של פרידריך השני, שוכנות בסרקופג רומאי מהמאה השלישית או הרביעית על הקיר הימני.
חדר האוצר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכניסה לחדר האוצר של הקתדרלה היא מימין לקפלה של סנטה רוזליה. אוצרות הקתדרלה כוללים גביעים, ובגדי תפילה המוצגים דרך קבע בחדר האוצר.
המוצג הבולט באוסף הוא כתר, שנעשה על בסיס דגם הכתר של הקיסרים הביזנטיים (קמילבקה). תליוני הצד (המטוטלת) הם אופיינים. פרידריך השני נתן כתר זה לאשתו קונסטנצה מאראגון והוא נתגלה בקברה ב-1491.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
הכתר של קונסטנצה מאראגון -
הספינה הראשית והאפסיס -
הפורטיקו הנאו-גותי -
כיפות בסגנון בארוק מעל הספינות הצדדיות -
שיבוצי אבן בסגנון ערבי באפסיס -
מגדל הפעמונים
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Palermo, in Enciclopedia universale, Rizzoli, Milano 1990.
- Patrizia Fabbri, Palermo e Monreale, Bonechi, 2005.
- Sicily and Its Islands, 1993 - Ugo La Rosa Publisher
- Angiola Maria Romanini; Antonio Cadei (1994). L'architettura medievale in Sicilia: la cattedrale di Palermo (באיטלקית). Roma: Istituto della Enciclopedia italiana.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קתדרלת פלרמו- Cattedrale di Palermo (באיטלקית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
