קתדרלת פרייבורג

קתדרלת פרייבורג (בגרמנית: Freiburger Münster; פרייבורגר מינסטר) היא קתדרלה גותית בעיר פרייבורג, גרמניה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה נבנתה במספר שלבים. השלב הראשון היה החל מ-1120 באדריכלות רומנסקית תחת השגחתו של קונרד הראשון מבוהמיה והמשיך אף לתחילת המאה ה-13. השלב השני החל ב-1210 ואילו השלב הגותי החל ב-1230. בשנים 1230–1320 נבנתה הכנסייה מחדש מאבן חול אדומה בסגנון גותי בשל. הבנייה הסתיימה רשמית ב-1513 אך בשנים 1515–1530 נעשו בכנסייה שיפוצים.

הקתדרלה הייתה בבעלות אנשי העיר פרייבורג והם מינו אוצר מטעמם שיטפל בה. רק ב-1827 קיבלה העיר מעמד של בישופות והכנסייה הפכה לקתדרלה. כדי לשמר את הקתדרלה, נוסדה עמותת Freiburger Münsterbauverein המשקיעה מיליונים בשימור ותחזוקת הקתדרלה וכיום היא בעלת הקתדרלה.

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזיתה המערבית של קתדרלת פרייבורג ייחודית בשל היותה מורכבת ממגדל גבוה בודד הנמצא במרכזה עם שער יחיד, ובראשו צריח תחרה בסגנון גותי גרמני. המגדל, שמתנשא לגובה 116 מטר, הושלם באורח נדיר עוד בימי הביניים (1320). המגדל מתחיל כמרובע בבסיסו ואז משתנה למעושר ואחר כך למתומן, מעליו הצריח. באורח נס, שרד המגדל את ההפצצות על העיר במלחמת העולם השנייה והחלונות, שהוסרו ממנו, לא נפגעו גם הם. כמו כן, עקב גובהו הרב הצריח התנודד עקב הרוחות ולכן חובר בעוגני עופרת לבסיסו במגדל. במגדל 16 פעמונים, העתיק שבהם, מ-1258, נקרא "הוזאנה" ושוקל 3,290 ק"ג. על המגדל אמר ההיסטוריון השווייצרי יעקב בורקהרדט שזהו המגדל הכי יפה של הנצרות.

ממדי הספינה הראשית הם אורך של 116 מטר ורוחב של 30 מטר.

לקתדרלה בית רוחב מנוון, שאיננו בולט מעבר לספינה הראשית (ובכך לא יוצר צורת צלב). חזיתו הדרומית כוללת 3 שערים בסגנון הרומנסק ולפניהם מבואה מקורה. בית המקהלה מוקף בקפלות צידיות, המשתרעות מסביב לאפסיס ומסביב לקירות הדרומיים והצפוניים. במפגש שבין בית המקהלה לבין מקום המצלב, מצויים שני מגדלים על בסיס רומנסקי המסתיימים בצריחי תחרה מחודדים אך נמוכים.

פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנים הקתדרלה כולל שני מזבחים חשובים: המזבח הראשי מאת האנס בלדונג, ומזבח בקפלה צידית מאת הנס הולביין.

הגילדות השונות בעיר תרמו את חלונות הוויטראז' וסמליהן מופיעים על החלונות. הצבע האדום העז המופיע בחלק מהחלונות הוא לא תוצאה של צבע אלא של נידוף ננו-חלקיקי זהב בעת קישוט החלונות (ראו קולואידים ופלזמון שטח).