קתלין לונסדייל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קתלין לונסדייל
Kathleen Lonsdale
1903 –‏ 1971
Kathleen Yardley Lonsdale (1903-1971).jpg
תרומות עיקריות
אימות מבנה הבנזן בעזרת קריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן

דיים קתלין לונסדיילאנגלית: Kathleen Lonsdale, שם נעוריה ירדלי - Yardley) ‏ (28 בינואר 19031 באפריל 1971) הייתה קריסטלוגרפית בריטית שבשנת 1929 הצליחה לבסס את מבנה התרכובת האורגנית של הבנזן בעזרת קריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן ואת מבנה ההקסכלורובנזן בעזרת פירוק פורייה בשיטות ספקטראליות ב-1931. במהלך הקריירה המקצועית שלה הייתה לונסדייל לפורצת דרך לנשים בכמה מארגוני המדע - היא הייתה המדענית הראשונה שנבחרה כעמיתה של החברה המלכותית, האישה הראשונה שקבלה קביעות כפרופסור בקולג' האוניברסיטאי של לונדון, הנשיאה הראשונה של האיגוד הבינלאומי לקריסטלוגרפיה, והנשיאה הראשונה של האגודה הבריטית לקידום המדע.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קתלין ירדלי נולדה בעיירה ניוברידג' שבמחוז קילדאר (Kildare), דרומית לדבלין בירת אירלנד. היא הייתה בתם העשירית של הארי ירדלי, מנהל הדואר של העיירה, וג'סי קמרון. האב היה שתיין כרוני, וב-1908, כשקתלין הייתה בת חמש, נפרדו הוריה והאם עקרה עם ילדיה לסוון קינגס (Seven Kings), עיירה קטנה מזרחית ללונדון בירת אנגליה. היא למדה בבית הספר התיכון לבנות של מחוז וודפורד (Woodford County High School) ליד לונדון, ובמקביל למדה מתמטיקה ומדעים בבית הספר התיכון לבנים של מחוז אילפורד (Ilford County High School) משום שבבית הספר לבנות לא לימדו מקצועות אלו.

קתלין ירדלי קיבלה תואר ראשון במתמטיקה ופיזיקה מקולג' בדפורד לנשים ב-1922, כשהיא זוכה בבחינות בציונים הגבוהים ביותר שהתקבלו בקולג' בעשר השנים שקדמו לכך. אחד מבוחניה, הפיזיקאי ויליאם הנרי בראג, זוכה פרס נובל לפיזיקה לשנת 1915, כה התרשם מהישגיה שהציע לה להצטרף לצוות המחקר בראשותו בקולג' האוניברסיטאי של לונדון, וירדלי קיבלה את ההצעה. בקולג' האוניברסיטאי של לונדון עסקה ירדלי בחקר מבני גבישים ותרכובות אורגניות בעזרת קריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן. במקביל למחקר השלימה לימודים לתואר שני ב-1924. התיזה שלה דנה במבנה חומצה סוקצינית. עם סיום לימודיה היא הצטרפה לצוות המחקר בקריסטלוגרפיה אותו הקים ויליאם הנרי בראג במכון המלכותי, צוות שכלל שניים מגדולי הקריסטלוגרפים לעתיד, ויליאם אסטבורי וג'ון דזמונד ברנל.

ב-1927 נישאה ירדלי לתומאס ג'קסון לונסדייל (Thomas Jackson Lonsdale) אותו פגשה בלימודיה בקולג' האוניברסיטאי. הזוג עבר להתגורר בלידס, שם עבד בעלה במחקר עבור תעשיית המשי. לונסדייל עבדה במחקר באוניברסיטת לידס וב-1929 הוכיחה כי המבנה של טבעת הבנזן בתוך הקסמתילבנזן הוא של משושה שטוח. זו הייתה ההוכחה להשערה שהעלה הכימאי הגרמני פרידריך אוגוסט קקולה ב-1865.

ב-1930 חזרו בני הזוג לונסדייל ללונדון, שם מצא תומאס לונסדייל עבודה קבועה במשרד התחבורה. בין 1929 ל-1934 ילדה ירדלי את שלושת ילדיה, ג'יין, ננסי וסטיבן‏[1] והייתה בעיקר אמא בתעסוקה מלאה. עם זאת עבדה בביתה בהכנת נוסחאות לטבלאות שהודפסו בספר שיצא לאור ב-1936. ב-1934 חזרה לונסדייל לעבוד עם בראג במכון המלכותי ונשארה עם בראג עד מותו ב-1942. ב-1936, בהיותה במכון המלכותי, קיבלה לונסדייל את תואר הדוקטור מהקולג' האוניברסיטאי של לונדון. עבודת הדוקטורט שלה דנה במחקר נגזרות של אתאן.

ב-1945 הייתה לונסדייל לאחת משתי הנשים הראשונות שהתקבלו כעמיתות בחברה המלכותית (השנייה הייתה הביוכימאית מרג'ורי סטיבנסון). ב-1946 יסדה לונסדייל את המחלקה לקריסטלוגרפיה בקולג' האוניברסיטאי של לונדון, וב-1949 מונתה לפרופסור לכימיה שם. היא הייתה האישה הראשונה שהתמנתה למשרת פרופסור במכללה זו, משרה בה החזיקה עד 1968 שעה שיצאה לגמלאות (או, במונחים המקובלים באקדמיה, מונתה לפרופסור אמריטה). בניין קתלין לונסדייל בקולג' האוניברסיטאי של לונדון קרוי על שמה.

במקביל הייתה פעילה באיגוד הבינלאומי לקריסטלוגרפיה והייתה העורכת של שלושת הכרכים הראשונים של הטבלאות הבינלאומיות (International X-Ray Tables) שהוציא האיגוד. ב-1960 התמנתה לסגנית נשיא האיגוד וב-1966 הייתה לאישה הראשונה ששימשה כנשיא האיגוד, לאחר שהנשיא הקודם, ג'ון דזמונד ברנל, פרש עקב מחלה. לונסדייל, ששימשה עד אז כסגן הנשיא, קיבלה את התפקיד לארגן את הכנס הבינלאומי של האיגוד שנערך במוסקבה באותה שנה.

ב-1949 החלה לשתף פעולה עם המדענית הדרום אפריקאית ג'ודית גרנוויל-ולס (Judith Grenville-Wells, מאוחר יותר מילדג' - Milledge) על מחקר וסינתזה של יהלומים והתנהגות מינרלים בטמפרטורה ובלחץ גבוהים.

למרות שכילדה היה חינוכה הדתי בפטסיטי הצטרפה לונדסייל ב-1935 יחד עם בעלה לאגודת הידידים (המכונים גם "קוויקרים"). שניהם היו פציפיסטים מסורים וזו הייתה אחת הסיבות העיקריות לכך שנמשכו לקוויקרים. ב-1943, במרוצת מלחמת העולם השנייה, שהתה לונסדייל כחודש בבית הכלא הולווי (Holloway) משום שסירבה להירשם על מנת לקבל מטלות הקשורות בהגנה אזרחית או לשלם את הקנס הכרוך בסירוב להירשם. במפגש השנתי של קוויקרים בריטים ב-1953 נשאה את הנאום המרכזי המכונה "הרצאת סוורתמור"‏[2] שכותרתו הייתה "סילוק הסיבות למלחמה". ב-1956, בתגובה לניסויים בנשק גרעיני שעשו ארצות הברית וברית המועצות, כתבה לונסדייל ספר שכותרתו "האם השלום אפשרי?" (?Is Peace Possible) ובו בחנה את היחס בין שלום עולמי לצורכי האוכלוסייה העולמית.

ב-1956 הוענק לה התואר דיים, וב-1957 הוענקה לה מדליית דייווי מטעם החברה המלכותית. לונסדייל הייתה פעילה בעידוד צעירים ללמוד מדע והייתה האישה הראשונה ששימשה כנשיא האגודה הבריטית לקידום המדע ב-1967. היא מתה ב-1971, כשהיא בת 68.

על שמה קרוי לונסדייליט, אלוטרוף של פחמן שהוא סוג נדיר של יהלום המצוי לעתים במטאוריטים.

מכּתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "מבנה טבעת הבנזן בהקסמתילבנזן" ("The Structure of the Benzene Ring in Hexamethylbenzene"), התפרסם באסופת המאמרים Proceedings of the Royal Society, ‏ 123A: 494‏, 1929
  • "אנליזה של מבנה ההקסכלורובנזן באמצעות קרני רנטגן, תוך שימוש בשיטת פורייה" ("An X-Ray Analysis of the Structure of Hexachlorobenzene, Using the Fourier Method"), התפרסם באסופת המאמרים Proceedings of the Royal Society, ‏ 133A: 536‏, 1931
  • "נוסחאות פקטור וצפיפות אלקטרונים פשוטות עבור 230 החבורות הסימטריות המרחביות של קריסטלוגרפיה מתמטית" (Simplified Structure Factor and Electron Density Formulae for the 230 Space Groups of Mathematical Crystallography),‏ G. Bell & Sons, London,‏ 1936
  • "יהלומים, טבעיים ומלאכותיים", Nature, ‏ 153: 669, 1944
  • "צילום של קרני רנטגן מתפצלות בגבישים" ("Divergent Beam X-ray Photography of Crystals"), התפרסם בכתב העת Philosophical Transactions of the Royal Society,‏ 240A: 219‏, 1947
  • "גבישים וקרני רנטגן" (Crystals and X-Rays)‏, G. Bell & Sons, לונדון, 1948
  • "סילוק הגורמים למלחמה" – הרצאת סוורתמור בכנס השנתי של הקוויקרים בבריטניה, 1953

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סטיבן היה רופא במקצועו ועבד כמה שנים במלאווי.
  2. ^ Swarthmore Lecture - ההרצאה המרכזית הנישאת בכנס השנתי של הקוויקרים הבריטים משנת 1908. ההרצאה קרויה על שם אחוזת סוורתמור (Swarthmoor Hall) שבה התגוררה מרגרט פוקס, אשתו של ג'ורג' פוקס, מייסד דת הקוויקרים.