קתלין פרייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קתלין פרייר (אנגלית: Kathleen Mary Ferrier‏; 22 באפריל 1912 - 8 באוקטובר 1953) הייתה זמרת קונטראלטו אנגליה. היא הצמידה לעצמה את הכינוי "Klever Kaff". פרייר נולדה בבלקברן ובהמשך עברה עם הוריה ללאנקאשייר. בגיל 14 הפסיקה את לימודיה ועבדה כמרכזנית בבלקברן.

קתלין פרייר נישאה למנהל בנק בשם ברט וילסון בשנת 1935 ועברה לקרלייל שבצפון אנגליה, שם התערב עמה בעלה, כי לא תעז לגשת לתחרות שירה. היא נרשמה לתחרות וזכתה בשתי קטגוריות - שירה ונגינה בפסנתר. תחרות זו עשתה פומבי לכשרונותיה והיוותה גורם מכריע בהחלטתה לנסות את כוחה בקריירה של זמרת. בתקופה הראשונה של מלחמת העולם השנייה הופיעה בקונצרטים מטעם "המועצה לעידוד המוזיקה והאמנויות" (CEMA) ואחר, בעצת מלקולם סרג'נט, עברה בשנת 1942 ללונדון, שם החלה הקריירה העיקרית שלה. נישואיה לא החזיקו מעמד והתבטלו כעבור 12 שנים.

פרייר למדה אצל ד"ר האצ'ינסון בניוקאסל ואחר אצל הבריטון רוי הנדרסון, שהיה מורה נודע לשירה בימים ההם. למצלול הייחודי של קולה היה אחראי בחלקו חריג רפואי: גרונה היה רחב במידה יוצאת מגדר הרגיל.

פרייר הצטיינה במוזיקה של מהלר, באך והנדל. הרסיטלים שלה כללו לעתים קרובות שירים משל שוברט, שומאן וברהמס ולקראת סוף הקריירה שלה שרה את ה"פואמה על האהבה ועל הים" של שוסון - היצירה הגדולה היחידה ששרה מן הרפרטואר הצרפתי. פרייר זכורה לטוב על פרשנויותיה לשירי עם בריטיים.

פרייר, שהייתה מבוקשת מאוד ברחבי הממלכה המאוחדת, גם שרה בקביעות בהולנד, שם הייתה פופולרית ביותר, בצרפת, גרמניה, איטליה ובסקנדינביה. קתלין פרייר ביקרה שלוש פעמים בצפון אמריקה (1948, 1949 ו-1950) ושרה בפסטיבל אדינבורו הבינלאומי בשש הפעמים הראשונות - עובדה שהסבה לה גאווה מוצדקת.

בנג'מין בריטן כתב תפקידים אחדים במיוחד בשבילה, ביניהם לוקרציה ב"אונס לוקרציה", "אברהם ויצחק" (שנכתב גם למען פיטר פירס) וחלק מ"סימפוניית האביב" (1949). בין מלחינים אחרים, שייחדו יצירות לכבודה, היו לנוקס ברקלי, ארתור בליס ואדמונד רוברה.

קתלין פרייר עבדה עם מנצחים מפורסמים רבים, ביניהם ברונו ולטר, ג'ון ברבירולי, מלקולם סרג'נט, קלמנס קראוס, הרברט פון קאראיין, אדוארד ון ביינום, וכן עם בנג'מין בריטן. כמו כן עבדה עם זמרים מפורסמים אחרים, כמו איזובל ביילי, אליזבת שוורצקופף, יוליוס פאצאק ופיטר פירס.

תפקידה האחרון היה כאורפיאו ב"אורפיאו ואאורידיקה" של גלוק בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן בפברואר 1953. קודם שרה בתפקיד זה בגליינדבורן בשנת 1947 ובהולנד בשנים 1949 ו-1951. הקלטה של קונצרט זה מ-1951 נמצאה בארכיוני האופרה ההולנדית הלאומית ויצאה בתקליט ויניל בראשית שנות ה-80', אבל השירה בקובנט גארדן הייתה בשפה האנגלית.

קתלין פרייר, שכבר הייתה חולה מאוד בסרטן השד, שהתפשט לעצמותיה, עברה בהצלחה את ליל הפתיחה של אורפיאו, אבל בהצגה השנייה נשברה עצם ברגלה כשנמצאה על הבמה. היא הצליחה לסיים את ההצגה הזאת ועזבה את התיאטרון על גבי אלונקה. זו הייתה ההופעה האחרונה שלה.

קתלין פרייר מתה מסרטן השד באוקטובר 1953.

רסיטלים פופולריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות שנודעה בהן במיוחד הן:

מתאוס פסיון
מיסה בסי מינור
רפסודיה לאלט
ארבעה שירים רציניים
פואמה על האהבה ועל הים
השיר על הארץ
שירים על מות ילדים
לידר: שירי פרידריך ריקרט
אורפיאו ואורידיקה
המשיח
אהבת אישה וחייה
  • שירי עם שונים, ביניהם Blow the wind southerly, The Keel Row.

פרייר ביצעה אחדות מיצירות אלה הן בשפתן המקורית והן באנגלית. דוגמאות לכך הן המתאוס פאסיון, אריות של באך ושל הנדל ואורפיאו של גלוק. פרייר הקליטה מספר רב של יצירות בקריירה הקצרה שלה, אם כי חלק מהופעותיה לא הוקלטו, או שההקלטות נפגמו. בין אלה ביצועים של "חלומו של גרונטיוס" של אלגר ו"המשיח".

רשימת תקליטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "קתלין פרייר - דיווה פשוטה" סרטי BBC, בהפצת יוניברסל מיוזיק ווידאו
  • "חיי קתלין פרייר", מאת ויניפרד פרייר, רידרס יוניון, 1956
  • "מכתבים ויומנים של קתלין פרייר" מאת כריסטופרפיפילד (עורך), הוצאת בוידל, 2003
  • "קתלין פרייר" מאת ז'רום ספיקט
  • "קתלין פרייר" מאמר מתוך "דעה מוזיקלית", מאת ג'ודית מונק
  • "חיי קתלין פרייר", מסה בצרפתית מאת בנואה מאייה לה פנוון
  • "קתלין פרייר, 1912-1953", ספר זכרונות מאת נוויל קארדוס, לונדון, המילטון, 1954
  • "פרייר - קריירה מוקלטת" (דיסקוגרפיה מפורטת)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]