קת'לין טרנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קת'לין טרנר
Kathleen turner.jpg
קת'לין טרנר בשנת 2003
תאריך לידה: 19 ביוני 1954 (בת 60)
מקום לידה: ספרינגפילד, ארצות הברית
פרסים: גלובוס הזהב כשחקנית הקומדיה הטובה ביותר בסרט קולנוע (1985, 1986)
פרופיל ב-IMDb

מרי קת'לין טרנראנגלית: Mary Kathleen Turner; נולדה ב-19 ביוני 1954) היא שחקנית קולנוע אמריקאית. טרנר הייתה בין השחקניות הבולטות בשנות ה-80 לאחר ששיחקה בתפקיד הראשי בסרט "כחום הגוף" (1981). בין היתר הייתה מועמדת לפרס האוסקר על משחקה בתפקיד הראשי בסרטו של פרנסיס פורד קופולה "להתחתן שנית" (1986), וזכתה פעמיים בפרס גלובוס הזהב על תפקידיה בסרטים "בעקבות האוצר הרומנטי" (1984) ו"הכבוד של פריצי" (1985). טרנר אובחנה כלוקה בדלקת מפרקים שיגרונית בתחילת שנות ה-90 והדבר הביא להפחתה בכמות הופעותיה הקולנועיות, על אף שגם לאחר אבחון המחלה המשיכה להופיע, בין היתר בתפקיד הראשי בסרטו של ג'ון ווטרס "אמא סדרתית" (1994). טרנר ממשיכה להופיע בתיאטרון, ובטלוויזיה (בין היתר שיחקה את אביו הטרנסג'נדר של צ'נדלר בסדרה חברים) וכן כמדבבת.

ילדות ונעורים, קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרנר נולדה בשנת 1954 בספרינגפילד שבמיזורי. אביה, אלאן ריצ'רד טרנר, היה דיפלומט בשירות החוץ של ארצות הברית, וכילדה חיה טרנר בארצות רבות שבהן שירת אביה, ובין היתר בקנדה, בוונצואלה, בקובה ובבריטניה. בשנת 1972 סיימה טרנר את לימודי בית הספר התיכון בלונדון, ובאותה השנה מת אביה, והיא שבה לארצות הברית עם משפחתה. היא למדה באוניברסיטת מיזורי במשך שנתיים, והשלימה את התואר הראשון באמנויות באוניברסיטת מרילנד ב-1977. בשלב זה גילתה כישרון ונטייה למשחק, וכיכבה בהפקות במה בבימויו של הבמאי סטיב ייגר.

בשנת 1978 הופיעה טרנר לראשונה בטלוויזיה באופרת הסבון של רשת NBC "הרופאים" (The Doctors). בשנת 1981 הופיעה לראשונה בקולנוע בסרטו של לורנס קאסדן "כחום הגוף", לצד ויליאם הרט. "כחום הגוף" הוא סרט "נאו-נואר" בסגנון הסרט האפל. הדמות שגילמה טרנר, מאטי ווקר, היא פאם פאטאל, המשכנעת עורך דין צעיר שאותו משחק הרט, לרצוח את בעלה, כדי שתוכל לרשת את כספו. משחקה של טרנר, שהזכיר את משחקן של שחקניות פילם נואר כברברה סטנוויק או לאנה טרנר, קולה העמוק שהזכיר לרבים את לורן באקול, והשימוש הניכר בסקס אפיל, משכו תשומת לב לשחקנית הצעירה, והביאו אותה למעמד של כוכבת קולנוע מן השורה הראשונה.

שנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר "כחום הגוף" נמנעה טרנר מתפקידים נוספים כ"פאם פאטאל" כדי שלא להיות מסווגת לסוג אחד של תפקידים. בשנת 1984 הצליחה מאוד הקומדיה "בעקבות האוצר הרומנטי" שבה גילמה את ג'ואן ויילדר, סופרת מתוסכלת של ספרי רומן רומנטי הנקלעת להרפתקת אמת, שבה מציל אותה גיבור אלמוני (מייקל דאגלס). הסרט זכה להצלחה רבה, ומשחקה של טרנר זכה בפרס גלובוס הזהב לשנה זו. הצלחת הסרט הביאה להסרטת המשך בשם "בעקבות אוצר הנילוס", בשנת 1985, שזכה להצלחה פחותה מזו של הסרט הראשון. בשנת 1985 שיחקה טרנר לצד ג'ק ניקולסון בסרט "הכבוד של פריצי". הפעם שיחקה מחסלת של המאפיה, שעליה מוטל לחסל מחסל אחר, שאותו משחק ניקולסון, דבר היוצר ביניהם תסבוכת רומנטית. משחקה בסרט זה זכה לשבחים, והביא לזכייה נוספת בגלובוס הזהב. בשנת 1986 כיכבה בסרטו של פרנסיס פורד קופולה "להתחתן שנית", בתפקיד אישה בשנות ה-30 לחייה, החוזרת באופן פלאי לגיל 17. בשל משחקה בסרט זה הייתה מועמדת לפרס האוסקר, אך לא זכתה בו.

בשנת 1988 העניקה את קולה לדמות "ג'סיקה ראביט" כוכבת הסרט המצויר "מי הפליל את רוג'ר ראביט". הדמות עגולת החמוקיים קיבלה השראה מדמויות הפאם פאטאל בסרטי פילם נואר, וקולה הנמוך והסקסי של טרנר העניק לדמות את האפיון הדרוש לשם כך. בין היתר, תיזכר הדמות בשל אחד ממשפטי המפתח שאומרת "ג'סיקה ראביט" בסרט "I'm not bad, I'm just drawn that way" (אני לא מרושעת, פשוט ציירו אותי כך). בשנת 1989 הופיעה לצד דאגלס פעם נוספת בסרט מלחמת רוז ברוז, קומדיה שחורה שתיארה מאבק גירושין בין בני זוג, המגיע לשיאים של רשעות ושפלות. גם סרט זה זכה להצלחה קופתית וביקורתית.

מאבקה בדלקת הפרקים, והמשך הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992 אובחנה טרנר כחולה בדלקת מפרקים שיגרונית, לאחר שסבלה מכאבים במשך כשנה. ככל שהתקדמה המחלה, והתרופות שקיבלה שינו את מראה של טרנר, גוועה קריירת הקולנוע שלה. טרנר האשימה גם את גילה, וטענה כי לאחר גיל 40 פחת העניין בה. בשנת 1994 כיכבה בקומדיה השחורה של ג'ון ווטרס "אמא סדרתית" בתפקיד בברלי סטופין, עקרת בית מבולטימור, הרוצחת את כל מי שמאיים בעיניה על הדרך האידילית שבה היא מנהלת את משפחתה. לאחר הופעה זו הפחיתה מאוד את הופעותיה, והופיעה בתפקידי משנה בעיקר, הזכור מהם הוא שרה ליסבון, אם המשפחה בסרט "חמש ילדות יפות" שביימה סופיה קופולה בשנת 1999.

הפוגה במחלתה בסוף שנות ה-90 העניקה לה אפשרות לקדם את קריירת המשחק שלה. היא החלה להופיע בטלוויזיה. בסדרה "חברים" שיחקה בתפקיד אביו הטרנסג'נדר של צ'נדלר, דמות שהופיעה בשני פרקים. כן תרמה את קולה לפרק בסדרה "משפחת סימפסון" והופיעה כעורכת דין בסדרה "חוק וסדר". בשנת 2006 הופיעה בתפקיד אורח בפרק בסדרה "ניפ/טאק", ודיבבה דמות בסרט "מפלצת של בית".

טרנר זכתה להצלחה גם על במת התיאטרון. ב-1990 הייתה מועמדת לפרס טוני על תפקידה במחזה "חתולה על גג פח לוהט" שהועלה בברודוויי. בשנת 2000 עברה ללונדון כדי להשתתף בגרסת הבמה של הסרט "הבוגר". בשנת 2005 שבה והופיעה בברודוויי במחזה "מי מפחד מווירג'יניה וולף". הופעתה העניקה לה מועמדות נוספת לפרס הטוני. הצלחת המחזה הביאה להעברתו ללונדון בשנת 2006. משנת 2000 מופיעה טרנר בהצגת היחיד "טלולה", שבה היא משחקת את שחקנית העבר האקסצנטרית טלולה בנקהד. במסגרת זו היא יוצאת למסעות ברחבי ארצות הברית.

חייה הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984 נישאה טרנר ליזם הנדל"ן הניו יורקי ג'יי וייס. בתם, רייצ'ל אן וייס, נולדה ב-14 באוקטובר 1987. על אף שנולדה למשפחה מתודיסטית, התבטאה טרנר כי בעקבות נישואיה לווייס היהודי, "אימצה מידה מסוימת של זהות ומסורת יהודית". בתם מחונכת על פי היהדות‏[1]. בשנת 2007 הודיע הזוג על גירושיו.

טרנר חברה במספר רב של ארגוני מודעות פוליטית וארגוני צדקה, בין היתר היא משרתת בחבר הנאמנים של הארגון הליברלי "People for the American Way", תומכת בארגון אמנסטי אינטרנשיונל, ובארגון הצדקה "Citymeals-on-Wheels". היא הייתה מתומכיו הראשונים של הסנטור הדמוקרטי ג'ון קרי, במירוץ לנשיאות ארצות הברית בשנת 2004. טרנר היא תומכת רבת שנים במפלגה הדמוקרטית. כן היא פעילה בהעלאת המודעות למחלת דלקת המפרקים השיגרונית.

בשנת 2008 יצאה לאור אוטוביוגרפיה שכתבה בשיתוף פעולה עם הסופרת גלוריה פלדט בשם "Send Yourself Roses: Thoughts on my Life, Love, and Leading Roles" (שלחי לעצמך פרחים: מחשבות על החיים, אהבה, ותפקידים ראשיים). הספר היה לרב מכר והופיע ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס במשך שלושה שבועות. עם פרסום הספר נתבעה על ידי השחקן ניקולס קייג' בטענה כי האמור בספר כאילו נעצר בשל נהיגה בשכרות, וכי גנב כלב מסוג צ'יוואווה אינו נכון. טרנר התנצלה בפומבי על פרסום הדברים.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]