אליעזר מאיר ליפשיץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף רא"מ ליפשיץ)
אליעזר מאיר ליפשיץ
לידה 27 בספטמבר 1879
סקולה, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 באוגוסט 1946 (בגיל 66) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שלט רחוב הראם בשכונת סנהדריה בירושלים

אליעזר מאיר ליפשיץ (רא"ם; יום הכיפורים, ה'תר"ם, 27 בספטמבר 1879, סקולה, גליציה המזרחיתכ"ד בתמוז תש"ו 1946, ירושלים) היה רב, מחנך, חוקר יהדות, ומראשי תנועת המזרחי בארץ ישראל. נחשב אחד ממייסדי ומעצבי החינוך בזרם האורתודוקסיה המודרנית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליעזר מאיר ליפשיץ נולד ליום טוב ליפא בעיירה סקולה שבמחוז סטרי, בגליציה המזרחית, אוסטריה. בצעירותו עבר עם משפחתו ללבוב, שם למד אצל רב העיר הרב יצחק שמעלקס וחוקר המדרש שלמה בובר.

בשנת 1906 נשא לאישה את דינה רייצס מלבוב.

בשנת 1908, בדרכו של ש"י עגנון לארץ ישראל, הוא עבר בלבוב, ושם נפגש עם ליפשיץ. ליפשיץ צייד את עגנון במכתב המלצה לר' בנימין, וכן הפגיש אותו עם יוסף חיים ברנר.

בשנת 1909 (ה'תר"ע) עלה ליפשיץ לארץ ישראל. היה מורה בבתי המדרש למורים "עזרה" ו"העברי" בירושלים. היה חבר ועד הלשון העברית. בשנת 1913 החל ללמד בסמינר של דוד ילין (לימים מכללת דוד ילין). בשנת 1917 גורש מהארץ בידי העות'מאנים ועבר לברלין שם השלים את מחקרו.

זמן קצר לאחר שובו לארץ ישראל, החל בשנת 1921 (ה'תרפ"א) לכהן כמנהל הראשון של בית-המדרש למורים "מזרחי". לאחר פטירתו בשנת 1946 שונה שם המוסד ל"בית המדרש למורים ע"ש רא"מ ליפשיץ", ובהמשך למכללה דתית למורים ע"ש רא"מ ליפשיץ.

היה גם מנהל מחלקת החינוך הדתי של ההנהלה הציונית.

בנו היה עו"ד נפתלי ליפשיץ מחיפה, מייסד משרד עורכי הדין "סלומון ליפשיץ".[1].

נכדו שנקרא על שמו, אליעזר מאיר (בן לרוזלי ונפתלי ליפשיץ), נהרג במלחמת יום הכיפורים ועל שמו הוקם מכון מאיר.[2]

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו ר' שלמה יצחקי (רש"י)
  • ר' שלמה יצחקי (רש"י), ורשה: תושיה ('ביבליותיקה גדולה', ע–עב, תרע"ב. (הדפסת צילום: ירושלים: מוסד הרב קוק, תשכ"ו 1966)[3].
  • המשנה, יפו: השרון (דפוס א. אתין), תרע"ד. (הוצאה מיוחדת מתוך "המולדת")
  • ש"י עגנון, ברלין תרפ"ו. (הרחבה של מאמר שהתפרסם ב"השלח")
  • תורת ההוראה ללשון העברית: על פי הרצאות בית המדרש למורים מזרחי, ירושלים: דפוס העברי י’ ורקר, תרפ"ט. (ספרון, שנכתב על ידי תלמידי הכיתה העליונה על פי הרצאותיו)

לאחר מותו:

  • אליעזר מאיר ליפשיץ, כתבים, 3 כרכים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ז–תשי"ז:[4]
    • כרך א: רש"י -- צרפתים וספרדים -- הרצאה -- המשנה -- האגדה -- הקרובה -- החדר (תש"ז);
    • כרך ב: לשאלות הלשון -- על הסגנון -- על ח"נ ביאליק -- ש"י עגנון -- הרב -- קטע -- תחיית הלשון (תש"ט);
    • כרך ג: שיחות -- בִּקֹרת -- אישים (תשי"ז)[5].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כרמיה שובל, 'הרא"ם (אליעזר מאיר) ליפשיץ - מחנך "המזרחי" ואיש הלשון', לשוננו לעם נז, ד (תשס"ח), 215–262.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אליעזר מאיר ליפשיץ בוויקישיתוף

ממאמריו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]