ראאד סלאח
שייח' ראאד סלאח אבו שקרה(בערבית: رائد صلاح, תעתיק מדויק: רָאאִד צַלָאח; פירוש השם: "חלוץ ישר"[1]; נולד בשנת 1954) הוא מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל, ומראשי המנהיגים הדתיים של המוסלמים בישראל. סלאח ידוע בעמדותיו השוללות את הלגיטימיות של מדינת ישראל ובפרט את שליטתה בירושלים. בין השנים 2001-1989 כיהן כראש עיריית אום אל-פחם.
ביוגרפיה [עריכה]
פרק זה דורש עריכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולערוך אותו.
סלאח נולד באום אל-פחם, בן למשפחה בת שבעה ילדים, שאביה שירת כשוטר במשטרת ישראל. אחד מאחיו הוא הצייר עאסם אבו שקרה. כבר מנעוריו הפגין אדיקות בדת האסלאם. בסוף שנות ה-70 סיים את לימודי הדת שלו במכללה דתית בחברון, הצטרף לתנועה האסלאמית בהנהגתו של השייח עבדאללה נימר דרוויש, והחל לכתוב בעיתון התנועה, "א-סוראט".
סלאח המשיך לעבוד בעיתון התנועה עד שנת 1989 כבעל טור ועורך. בשנת 1989 נבחר סלאח למועמד התנועה האסלאמית לראשות אום אל-פחם. לאחר שגבר על האשם מחאמיד, מועמדה של מפלגת חד"ש למשרה, נבחר לראשות העיר.
בשנות ה-90 של המאה ה-20 החל להיווצר מאבק אידאולוגי בין סלאח לעבדאאלה נימר דרוויש, כאשר סלאח דגל בדעות קיצוניות יותר לגבי סוג היחס שהתנועה צריכה להפגין כלפי מדינת ישראל ומוסדותיה. המאבק לובה גם בשל הסכמי אוסלו שאותם דחו סלאח והפלג הצפוני של התנועה מכל וכל, בעוד שאר התנועה תמכה בהם. המאבק הגיע לשיאו על רקע החלטתו של דרוויש להריץ את התנועה האסלמית לכנסת. הקרע הפך לסופי עם פרישתו של הפלג הצפוני, ובראשו סלאח, מהתנועה האסלאמית בשנת 1994. בשנת 1997 החל סלאח להיאבק על תודעת המוסלמים בארץ על ידי שימוש במסגד אל אקצה כדגלו. סלאח החל לכנס כנסי תמיכה שהנושאים שלהם היו המסגד וקדושתו. כנסים אלה צברו השפעה ותאוצה הולכת וגדלה עם השנים בקרב ערביי ישראל.
בשנת 2000, בעקבות אירועי אוקטובר, הואשם סלאח באחריות חלקית למאורעות בשל ליבוי האש במגזר הערבי. ועדת אור, בדוח הסופי שלה, כללה את סלאח ברשימת המוזהרים עקב שורה של מעשים שכללו בין השאר: שיבוח של האירועים האלימים, האשמות כוזבות כלפי מדינת ישראל, שלילת הלגיטימיות שלה וליבוי האש בקרב ערבי ישראל. הוועדה מצאה אותו אשם בכל הסעיפים.
בשנת 2001 פרש סלאח מראשות העיר אום אל-פחם והתמקד בפעילותו כמנהיג דתי וכמנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלמית.
ב-4 ביוני 2002[2] פרסם בביטאון התנועה האסלאמית "סוות אל-חק ואל-חוריה" ("קול האמת והחירות") שיר ובו דברי שטנה נגד הציונים, אותם כינה:[3]
|
העושקים, הפושעים מפגיזי המסגדים... שוחטי הנשים ההרות והתינוקות... הוי הגזלנים, אתם חיידקי כל הזמנים... הבורא גזר עליכם להיות קופים מפסידים... הניצחון שייך למוסלמים, מהנילוס עד הפרת. |
||
בעקבות שיר זה וקריאות הסתה אחרות הוציא שר הפנים אלי ישי צו סגירה לעיתון וקרא להוציא את התנועה אל מחוץ לחוק. ישי טען כי הבטאון משמש כשופר להסתה קשה נגד היהודים, הציונות ומדינת ישראל[2].
בשנת 2003 נאסר סלאח, יחד עם מנהיגים אחרים של הפלג הצפוני, בחשד לסיוע לתנועת החמאס, מגע עם סוכן זר, חברות בארגון טרור ועברות כלכליות שונות. סלאח וחבריו הואשמו בהעברת כספים לארגון חמאס וב"העברת ידיעות לאויב", והוחזקו במעצר כשנה וחצי. בסופו של דבר הושגה עסקת טיעון שבה הודו הנאשמים רק ב"מגע עם סוכן זר" ובמתן שירות ל"התאחדות בלתי מותרת", עברות הנחשבות קלות יחסית. בית המשפט המחוזי בחיפה אישר את עסקת הטיעון וגזר עליהם עונשי מאסר קלים יחסית.
לטענת מינהל מקרקעי ישראל בשנת 2007 פיקח על הנחת 500 מצבות פיקטיביות בבית עלמין עתיק שהקרקע בו שווקה בידי המנהל להקמת מוזיאון הסובלנות. בית המשפט אישר למינהל מקרקעי ישראל להסיר את המצבות.[4]
בפברואר 2007 עמד סלאח בראש המתנגדים לחידוש גשר בשער המוגרבים סמוך להר הבית ולחפירות ההצלה שנעשו באזור. סלאח האשים את ההנהגה בישראל על נסיונות לפגיעה בהר הבית ובמקומות הקדושים לאסלאם, טענות אלו הוכחשו על ידי ממשלת ישראל והוצדקו על ידי משלחת ארכיאולוגית טורקית שבחנה את העבודות[5]. בעקבות התפרעות של סלאח ויריקה על שוטר במהומות, נעצר סלאח על ידי המשטרה והוגש נגדו כתב אישום על תקיפת שוטר. בית המשפט קבע לסלאח צו הרחקה מהעיר העתיקה בירושלים ל-60 ימים. ב-16 בפברואר נשא נאום חריף שבו ציטט עלילת דם כנגד היהודים: "ואנחנו לא אלו שהרשינו לעצמנו לאכול ארוחה שמבוססת על לחם וגבינה בדמם של ילדים".[6]
ב-12 באוגוסט 2007 ספד למחבל הערבי-ישראלי שחטף אקדח ממאבטח בירושלים ונורה למוות, ואמר: "אנחנו מברכים אותך, הצטרפת לשאהידים"[7]
ביוני 2009 נאם באוניברסיטת חיפה,[8] לאחר שהוזמן על ידי תא סטודנטים הקשור לתנועתו. בין היתר אמר:[9]
|
אם יציעו לנו לוותר על המקומות הקדושים לנו, אנחנו מעדיפים למות ונקבל את המוות בברכה. |
||
באוקטובר 2009 נאם באום אל-פחם לאור המתיחות במתחם הר הבית, וקרא למאמינים המוסלמים להיות שאהידים או לוותר על אל-אקצא, ואיים בין השאר כי מדיניותו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, תוביל את המזרח התיכון לבעירה.[10] התבטאות זו הובילה למהומות קשות בעיר ירושלים ובסביבתה ואף למעצרו והרחקתו של המנהיג המוסלמי מירושלים ל-30 יום בגין המרדה והסתה.
בינואר 2010 נידון סלאח, שהורשע בהתפרעות ובתקיפת שוטר, לתשעה חודשי מאסר בפועל ולשישה חודשי מאסר על תנאי, ונגזר עליו לפצות את השוטר שעליו ירק ב-7,500 שקלים.[11]
בסוף חודש מאי 2010 השתתף סלאח במשט לעזה. לאחר הגיעו לחופי ישראל, נעצר.[12]
בדצמבר 2010 במהלך ביקור ברהט הצהיר סלאח כי "אדמת ישראל היא אדמה איסלאמית, ערבית ופלסטינית כבושה ויש להגן עליה". עוד אמר כי "איננו מתכוונים לעזוב את אדמתנו או להגיע למשא ומתן עליה".[13]
שרת הפנים של בריטניה, תרזה מיי, אסרה על סלאח להיכנס לבריטניה, בשל "היסטוריה של אנטישמיות ארסית". עיתון הגרדיאן טען כי החלטת השרה התבססה על פניה של Community Security Trust, עמותה שיעדה הגנה על הקהילה היהודית בבריטניה. העמותה התבססה בפנייתה על פרסומים בנוגע להתבטאויותיו של סלאח מהתקשורת הישראלית ובניגוד לעמדת המשטרה שהעריכה את הראיות נגדו כחלשות[14]. ביוני 2011 הפר סלאח את האיסור ובשל כך נעצר בלונדון[15] למשך שלושה שבועות. בית הדין לערעורים ביטל את צו האיסור והתיר לסלאח לפעול בבריטניה תחת הגבלות. לאחר מכן הוחלט לגרשו מבריטניה אחרי שנפסק שהוא מעודד שנאה ויכול לגרום לאלימות. כמו כן, קיבל בית המשפט את עמדת שרת פנים תרזה מיי[16]. סלאח הגיש ערעור גם על החלטה זו, ובאפריל 2012 התקבל ערעורו והצו בוטל.
סלאח נמנה עם חברי מועצת הנאמנים של קואליציית הצדקה, ארגון-גג בראשות השייח' יוסוף אל-קרדאווי המרכז העברת תרומות מרחבי העולם לתנועת החמאס.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- ג'לאל בנא, דבר האיסלאם הישראלי, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2001
- נאומו של ראאד סלאח בכנס "מיתוס הגבורה העזתית" באוניברסיטת תל אביב, "תזה" (עיתון הסטודנטים של האוניברסיטה), 20 בינואר 2009
- יוני מנדל, ראא'ד סלאח, השטן הפרטי שלנו, באתר וואלה!, 5 בספטמבר 2008
- שאול ברטל, השואה על פי ראאד סלאח, מגזין "אימגו" (כתב עת בנושאי תרבות ותוכן),3 ביולי 2010
- ראא'ד צלאח, באנציקלופדיה ynet
- מזכיר חד"ש: הצהרותיו של השיח' ראא'ד צלאח מזיקות לציבור הערבי, באתר ממרי, 24 במאי 2011
הערות שוליים [עריכה]
- ^ שם כפוי, באתר הארץ, 27 במאי 2003
- ^ 2.0 2.1 יאיר אטינגר ומזל מועלם, עורך הבטאון שנסגר: זו מלחמה נגד האסלאם, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2002
- ^ מאמר מערכת, הסתה וסתימת פיות, באתר הארץ, מביא ציטוטים חלקיים מהשיר שפורסם בעיתונות הכתובה וצוטט במוסף הארץ, 24 בדצמבר 2002
- ^ יוסי אלי, קברים מזויפים בחסות השייח ראאד סלאח, באתר nrg מעריב, 20 ביולי 2011
ניר חסון, של מי המצבות בבית הקברות המוסלמי בממילא?, באתר הארץ - ^ משלחת מומחים טורקית מאשימה את ישראל בניסיון מכוון להשמיד ממצאים ארכיאולוגיים מהתקופות האיסלאמית בחפירות שהיא מבצעת סמוך למסגד אל-אקצה
- ^ איתמר ענברי, "אתם מהמרים על עתיד עמכם": בדרשה נוטפת ארס תקף השייח' ראאד סלאח את ישראל והזהיר: י-ם עוד תהיה בירה איסלאמית, nrg מעריב, 16 בפברואר 2007
- ^ סלאח: "אנו מברכים המחבל על הירי בירושלים", באתר וואלה!
- ^ הופעת השיח' ראא'ד סלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, באוניברסיטת חיפה, פרוטוקול ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט, באתר הכנסת, 24 ביוני 2009
- ^ אחיה ראב"ד, השייח סלאח: נתניהו רוצה להקים את בית המקדש, ynet, 17 ביוני 2009
- ^ שרון רופא-אופיר, ראאד סלאח: נתניהו עלול להבעיר את המזרח התיכון, ynet, 2 באוקטובר 2009
- ^ רונן מדזיני, 9 חודשים בכלא לשייח סלאח על תקיפת שוטר, ynet, 13 בינואר 2010
- ^ רונן דמארי, מעצרו של ראא'ד סלאח הוארך בשבעה ימים, nrg מעריב, 2 ביוני 2010
- ^ ראאד סלאח: "ישראל שייכת לאסלאם - לא נקיים משא ומתן עליה", גלובוס
- ^ האם שרת הפנים הבריטית "תפרה" תיק לראאד סלאח? אתר ואללה
- ^ בועז ביסמוט ודניאל סיריוטי, הבריטים לא רוצים אותו, באתר ישראל היום, 30 ביוני 2011
- ^ חדשות 10, 28.10.2011
