ראדו לופו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עטיפת אלבום של ראדו לופו

ראדו לופו (נולד ב-30 בנובמבר 1945 בגאלאץ, רומניה), פסנתרן יהודי רומני שהתיישב בבריטניה ובשווייץ.

ראדו לופו היה בן 6 כשהחל ללמוד נגינה בפסנתר, ובן 12 כשהופיע לראשונה בתוכנית מלאה של יצירות שהלחין בעצמו. הוא המשיך בלימודיו עוד שנים אחדות, לפני שזכה בשנת 1961 במלגה ללימודים בקונסרבטוריון של מוסקבה, שם למד אצל היינריך נויהאוס ובהמשך אצל סטניסלב נויהאוס, עד שנת 1969. הוא זכה בפרס ראשון בשלוש תחרויות: ואן קלייברן (Van Cliburn) בשנת 1966, תחרות אנסקו (Enescu) הבינלאומית בשנת 1967 והתחרות הבינלאומית של לידס בשנת 1969. בשנת 1989 זכה בפרס "אוויאטי" היוקרתי של אגודת המבקרים האיטלקית.

ראדו לופו מוזמן דרך קבע לנגן עם כל התזמורות הגדולות בעולם, ביניהן הפילהרמונית של ברלין, (שאיתה פתח את פסטיבל זלצבורג 1986, בניצוח ריקרדו מוטי), תזמורת הקונצרטחבאו ההולנדית, כל התזמורות החשובות של לונדון, וכל התזמורות האמריקאיות הגדולות. הופעתו הראשונה החשובה בארצות הברית הייתה בשנת 1972, עם תזמורת קליבלנד ודניאל ברנבוים בניו יורק ועם התזמורת הסימפונית של שיקגו וקרלו מריה ג'וליני. הוא ניגן בכל פסטיבלי המוזיקה החשובים והנו אורח קבוע בפסטיבל זלצבורג ובפסטיבל לוצרן.