ראובן בונפיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ראובן בונפיל
ראובן בונפיל
ראובן בונפיל
לידה 1937 (בן 87 בערך)
קרדיצה, ממלכת יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריה של עם ישראל, יהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת טורינו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ראובן (רוברט) בּוֹנְפִיל (Bonfil; נולד ב-1937) הוא פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים.

חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראובן בונפיל נולד בשם רובר בונפיל בקרדיצה, עיירה בחבל תסליה שביוון. אביו דוד נולד באיסטנבול ואמו אפטימיה אלגרה לבית דוד, נולדה למשפחה רומניוטית בצפון יוון. הוריו עסקו בהוראה. עם כיבוש חבל תסליה בידי הגרמנים בסתיו 1943 ברחה משפחת בונפיל אל הר האגרפה והסתתרה בכפר אפידיה אצל משפחת גולס (Goulas), משפחה יוונית-אורתודוקסית.

לאחר שחרור יוון שבה משפחת בונפיל לביתה שבקרדיצה ואביו של בונפיל מונה לכהן כראש הקהילה היהודית הקטנה בעיירה. בעקבות מלחמת האזרחים שפרצה ביוון לאחר מלחמת העולם השנייה עזבה משפחת בונפיל את קרדיצה ועברה להתגורר באתונה.

בשנת 1949 נענה להצעה לעקור לאיטליה וללמוד בבית המדרש לרבנים באיטליה. בשנת 1958 נישא לאווה (חווה) לבית רכטשאפן, ניצולת שואה ילידת המבורג שלמדה הוראה בירושלים ואותה פגש בונפיל בעת ששהה אף הוא בירושלים במסגרת לימודיו לרבנות. בני הזוג בונפיל קבעו את מקום מושבם בעיר מילאנו.

ב-1959 הוסמך לרבנות, ב-1960 קיבל תואר דוקטור לפיזיקה מאוניברסיטת טורינו (באותן שנים באיטליה הלימודים האקדמיים עד לתואר דוקטור ארכו ארבע שנים). עסק במשך תשע שנים כרב במילאנו, בתחילה כמשנה לרב הראשי ואחר כך כרב הראשי בפועל. ב-1968 עלה עם משפחתו לישראל, ושימש כמזכיר הלשכה של הראשון לציון הרב יצחק נסים. כמו כן כתב דוקטורט בהיסטוריה יהודית באוניברסיטה העברית בהנחייתם של הפרופסורים חיים הלל בן-ששון ויוסף ברוך סרמוניטה, אותו קיבל ב-1976. העבודה עסקה ברבנות איטליה בתקופת הרנסאנס. בשנים 1975–1980 היה מרצה בכיר באוניברסיטת בן-גוריון, ב-1980 נעשה מרצה בכיר באוניברסיטה העברית, ב-1990 פרופסור מן המניין וב-2005 יצא לגמלאות. שימש כראש המחלקה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן-גוריון וכיהן כמנהל משגב ירושלים, המכון ללימודי קהילות יהודיות ספרדיות ומזרחיות.

בונפיל היה עמית מחקר ופרופסור אורח במכון ללימודים מתקדמים שבאוניברסיטה העברית, באוניברסיטת הרווארד, בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה שבפריז, במכון סטודי סטוריצ'י שבנאפולי, באוניברסיטת ייל, בישיבה יוניברסיטי, באוניברסיטת לה ספיינזה שברומא, באוניברסיטת מילאנו ובמכון סכוליון שבאוניברסיטה העברית. ב-1976 ייסד, יחד עם פרופסור יוסף ברוך סרמוניטה, את כתב העת "איטליה", לחקר תולדות היהודים באיטליה, והוא עורכו. היה חבר מערכת הפרסומים של מרכז זלמן שזר, היה חבר הוועד המנהל של החברה ההיסטורית הישראלית, שימש כחבר המערכת של כתב העת פעמים, מאז 1992 הוא חבר מערכת של "La Rassegna Mensile di Israel" ומאז 1986 חבר מערכת כתב העת "Jewish History" בהוצאת אוניברסיטת חיפה.

בונפיל הוא זוכה פרס ורבורג למצוינות אקדמית (1973–1975), עמית באקדמיה האמריקאית למחקר יהודי (the American Academy for Jewish Research) מאז 1994, מחזיק בתואר אבירות של מסדר הכוכב של איטליה (Ordine della Stella d'Italia) מטעם נשיא הרפובליקה האיטלקית משנת 2012 ואקדמאי ממונה מטעם הספרייה האמברוזיאנית (Biblioteca Ambrosiana) משנת 2015. בשנת 2023 נבחר בונפיל להשיא משואה בעצרת הממלכתית לרגל יום השואה ביד ושם.[1][2][3][4]

בונפיל נשוי ולו שלושה ילדים. בתו רוחמה בונפיל פיפרנו באר היא ארכאולגית; בנו דוד בונפיל הוא מומחה בתחום החיטה ופועל במכון וולקני[5]; בתו עליזה קורב בונפיל היא פסיכולוגית קלינית וחוקרת ספרות, נשואה לעורך הדין אורי קורב.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראובן בונפיל עוסק בתולדות התרבות והחברה של היהודים בימי הביניים ובראשית העת החדשה באירופה הנוצרית ובעיקר באיטליה ובביזנטיון.

הרבנות באיטליה בתקופת הרנסאנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה הוא עיבוד של עבודת הדוקטורט של ראובן בונפיל. הספר דן במקומם של הרבנים בחברה ובתרבות היהודית באיטליה במאות ה-15 וה-16. התפישה המקובלת במחקר, בה דגלו חוקרים כגון בצלאל (ססיל) רות ומשה אביגדור שולוואס שהרבנים התנגדו למגמת ההשתתפות בהומניזם וברנסאנס מתוך הנחה שכתוצאה מכך זיקתם ליהדות התרופפה. בונפיל גילה במחקרו כי דבר זה אינו נכון ושהאנשים שהיו בחוד החנית של ההתקרבות לחברה הלא-יהודית היו דווקא הרבנים. בונפיל מחזיק בתפישה בספרו זה ובמחקריו האחרים כי יהודים ונוצרים חולקים אותו עולם תרבותי ואותם הלכי רוח והם חלק מאותו מארג של מסגרת כוללת, למעט עניינים שבהם השונות הדתית מחייבת יהודים ונוצרים כאחד לנקוט עמדות מנוגדות.

במראה כסופה: חיי היהודים באיטליה בימי הרנסאנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה מחולק לשלושה מדורים: האחד הוא החלק התשתיתי, המסגרת שבה היהודים חיו והוא סוקר להיכן גירשו אותם, איפה הם חיו ואת מרקם יחסיהם עם השלטונות. החלק השני והעיקרי עוסק בשאלה כיצד היהודים הגדירו את עצמם תרבותית, מה היו חינוכם והאידיאלים התרבותיים והחברתיים, וכן המסגרת המוסדית של התארגנות הקהילות. החלק השלישי בוחן את הסטרוקטורות המנטליות של היהודים ומנסה לבדוק איך יהודי מרגיש בתוך המסגרת הלא יהודית. חלק זה עיקר עיסוקו בתחושות של היהודים.

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Rabbis and Jewish Communities in Renaissance Italy (Oxford: The Littman Library of Jewish Civilization by Oxford University Press, 1990). Second printing (paperback): London 1993. Reprint: 2004

[= גרסה אנגלית של הרבנות באיטליה בתקופת הריניסאנס / מאת ראובן בונפיל; ירושלים :).]

  • Jewish Life In Renaissance Italy (Berkeley-Los Angeles-London: University of California Press, 1994).
  • Gli ebrei in Italia nell’epoca del Rinascimento. (Firenze, Sansoni, 1991).
  • : Les Juifs d’Italie à l’époque de la Renaissance. Stratégies de la différence a l’aube de la modernité (Paris: L’Harmattan,1995).
  • Tra due mondi. Cultura ebraica e cultura cristiana nel Medioevo (Napoli: Liguori, 1996). (אסופת מאמרים באיטלקית).
  • History and Folklore in a Medieval Jewish Chronicle – The Family Chronicle of Ahima‘az ben Paltiel (Leiden and Boston: Brill, 2009).
  • Cultural Change Among the Jews of Early Modern Italy (Farnham, England: Ashgate Publishing Company, 2010). = Variorum collected studies series; 945
  • חיי יוסף/ ראובן בונפיל; ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2020

ספרים שערך וההדיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סליחות כפי מנהג איטליאני הנהוג בק"ק מילאנו יע"א עם תרגום וביאור מאת ראובן בונפיל/ מילאנו : מוסד שלמה ס. מאיר תשי"ט 1959
  • ספר אנגילו מרדכי: סדר הגדה של פסח כפי מנהג איטלייאני עם ח"נ העיקריים במנהגי אשכנז וספרד בתוספת "הגדה לילדים" עם תרגום, באור ומבוא באיטלקית מאת ראובן בונפיל/ מילאנו : מוסד שלמה מאיר, תשכ"ב 1962
  • מראה מקרא : קובץ מוקדש לעיצוב ספרי תנ"ך / (עריכה: ראובן בונפיל); ירושלים : משרד החינוך והתרבות, המחלקה לתרבות תורנית, תשל"ו
  • ספר זיכרון לשלמה אומברטו נכון : קובץ מחקרים לתולדות היהודים באיטליה / בעריכתם של ראובן בונפיל... (ואחרים); ירושלים : מוסד שלמה מאיר, תשל"ח
  • Scritti in memoria di Umberto Nahon; Saggi sull’ebraismo italiano, Edited by Roberto Bonfil, Daniel Carpi, Maria. Modena Mayer, Giorgio Romano,Giuseppe B. Sermoneta, (Jerusalem: Fondazioni Sally Mayer-Raffaele Cantoni, 1978).
  • ITALIA; Studi e Ricerche Sulla Storia, la Cultura e la Letteratura Degli Ebrei d’Italia, Edited by Robert Bonfil & Giuseppe B. Sermoneta, vols. I (1976) - X (1993).
  • ITALIA; Studi e Ricerche Sulla Storia, la Cultura e la Letteratura Degli Ebrei d’Italia, Edited by Robert Bonfil, vols.XI (1994) - XVII (2006).

ספר יובל לכבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Benjamin Ravid, "Bonfil, Robert", Encyclopedia Judaica, Second Edition, Volume 4, pp. 61-62
  • בתוך ספר היובל, מאמר שכתבו העורכים ומתאר את מחקריו של בונפיל:
  • "ראובן בונפיל - רב, היסטוריון ואיש הברוק", עמ' 13–20.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]