ראובן בריינין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ראובן בריינין

ראובן בריינין (בלועזית: Reuben Brainin; פורים ה'תרכ"ב, 16 במרץ 1862, ליאדי – י"ח בכסלו ה'ת"ש, 30 בנובמבר 1939, ניו יורק) היה פובליציסט עברי, מבקר ספרות, ביוגרף עורך ומתרגם, מראשוני התנועה הציונית.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראובן בן מרדכי בריינין נולד בשנת 1862 בעיירה ליאדי שבאימפריה הרוסית. התחנך חינוך יהודי מסורתי ולמד לימודים גבוהים במקצועות המתמטיקה (במוסקבה) והפילוסופיה (בווינה). בשנת 1902 עבר להתגורר בברלין שבגרמניה.

החל ב-1888 התפרסמו כתביו בעיתונים העבריים "המליץ", "התורן", "הצפירה", "המגיד" ו"השילוח" וכן בכתב העת השקפה. בשנת 1895 החל להוציא לאור בווינה את כתב העת "ממזרח וממערב", אך הוצאתו פסקה לאחר הגיליון הרביעי. עבודותיו הנודעות יותר היו פרסומיו הביוגרפים על מנהיגים יהודים, החל בפרץ סמולנסקין (1896) ואברהם מאפו (1900) ולמעלה ממאה ביוגרפיות של הוגים ואנשי רוח יהודים. במסגרת "לוח אחיאסף", אותו אף ערך בחלק מהשנים, התפרסמו כתביו על חייהם של מוריץ לצרוס, משה גידמן, תיאודור הרצל, ישראל זנגוויל ומקס נורדאו. בעיתון "השילוח" פורסמה ביקורתו על כתבי יהודה לייב גורדון, לצד טיפוחו את שאול טשרניחובסקי הצעיר.

בשנת 1897 השתתף בריינין בקונגרס הציוני הראשון. בהמשך ליווה את הקונגרסים הראשונים, ודיווח על רשמיו בעיתונות, וכן כתב את קורותיו של נשיא התנועה הציונית הרצל.

בשנת 1903 הוצע על ידו חידוש הסנהדרין.‏‏[1]

בשנת 1909 היגר לארצות הברית, וייסד בניו יורק את השבועון "הדרור". בין השנים 19121916 התגורר במונטריאול שבקנדה ושימש עורך העיתון הציוני "קענעדער אדלער" ובשנים 19151916 ערך את עיתון "דער וועג". כן היה ממייסדי הקונגרס היהודי הקנדי (CJCCC) והספרייה היהודית הציבורית במונטריאול.

בהמשך עבר לניו יורק, ובין השנים 19191926 היה עורך "התורן" שיצא לאור בעיר, וכן עסק רבות בתרגום.

חיים נחמן ביאליק תיאר את מורת רוחו מכך שבריינין לא ניצל את הבמה הכתובה לנקיטת עמדה בנוגע לגורל היהודים באימפריה הרוסית: "מעשה בריינין הוא מעשה נבלה ותועבה (...) יצא בריינין, זקן עובר בטל זה, לבאר בעולם ישועת ישראל ברוסיה. ראוי איש זה להינחר כחזיר. יש להפילו לבלי הוסיף קום, כי לא באמת ובתמים הוא עושה את מעשהו [...] כי נמכר לעקר [=לגויים] בכסף ובטובת הנאה".‏[2] במחצית השנייה של שנות העשרים יושבה מחלוקת בין בריינין וביאליק בבירור משפטי שערך בית הדין של הקונגרס הציוני.‏‏‏[3]

בריינין היה נשוי ובעל משפחה. המשוררת חוה שפירא ניהלה עמו רומן משנת 1899, אך הוא סירב לעזוב את משפחתו למענה וקשרם נותק במהלך מלחמת העולם הראשונה.‏[4]

ראובן בריינין הלך לעולמו בניו יורק בחורף 1939, בגיל 77.

על שמו נקרא רחוב בעיר תל אביב.

מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ראובן בריינין, כל כתבי ראובן בן מרדכי בריינין (3 כרכים), ניו-יורק: הוועד להוצאת כל כתבי ראובן בן מרדכי בריינין, תרפ"ג 1922-ת"ש.
  • ראובן בריינין, כתבים נבחרים (המהדירים: דניאל בן-נחום וד. הנגבי), מרחביה: ספרית פועלים, תשכ"ה-1965
  • ראובן בן מרדכי בריינין, חיי הרצל ("בשלשה חלקים"; יצא רק חלק אחד), ניו-יורק, אסף, תרע"ט-1919
  • ראובן בריינין, הספרות העברית ועתידותיה, [ניו יורק]: הסתדרות העברית באמריקה, תרע"ז
  • ראובן בריינין, שריפטען: ערצעהלונגען, ביאגראפיעס און קריטיק, ורשה: השחר, תרע"ב-1912 (ביידיש)

מתרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תיאודור הירצל, הגיתו החדש: חזיון בן ארבע מערכות (מתורגם מאשכנזית לעברית: על ידי ר. בריינין), ורשה: אחיאסף, תרנ"ה-1898
  • מכס נורדוי, פרדוקסים: פרקים בתורת הנפש (תרגם: ר. בריינין), פייטרקוב, תושיה, תרס"א-1900

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ראובן בריינין, 'הקונגרס השני', המליץ, לח (1898), גיליון 212, עמ' 2.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמואל שפירא, "לזכר ראובן בריינין", בתוך ספרו: אשר לאורם הלכתי, תל אביב: ידידי העלייה השנייה, תשכ"ו, עמ' 187–188 (נדפס לראשונה ב'במעלה', י"א בשבט ת"ש)
  • פישל לחוברראובן בריינין, דבר, 19 בינואר 1940

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]