ראובן ריבלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ראובן (רובי) ריבלין
Reuven Rivlin.jpg
תאריך לידה 9 בספטמבר 1939
כ"ה באלול ה'תרצ"ט (בן 74)
ממשלות 29
כנסות 12, 14 - 19
סיעה הליכוד, ליכוד-גשר-צומת, ליכוד-צומת, הליכוד ישראל ביתנו
תפקידים בולטים

ראובן (רובי) ריבלין (נולד ב-9 בספטמבר 1939, כ"ה באלול ה'תרצ"ט), הוא הנשיא הנבחר של מדינת ישראל, וייכנס לתפקידו ב-24 ביולי 2014. קודם לבחירתו היה חבר הכנסת מטעם הליכוד. בעבר שימש יושב ראש הכנסת ושר התקשורת. עורך דין בהכשרתו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבלין נולד בירושלים ליוסף יואל ריבלין, פרופסור למזרחנות, ולרחל "ריי" ריבלין, שניהם בני משפחת ריבלין, שעלתה לירושלים בעליית תלמידי הגר"א, ונישאו זה לזה בנישואים שניים‏[1].

למד בגימנסיה העברית רחביה[2]. בשנת 1957 התגייס לצה"ל ושירת במודיעין קרבי. ב-1958 סיים קורס קצינים, שירת כקצין מודיעין בגייסות השריון וקמ"ן אילת. בשירות המילואים שירת כעוזר קמ"ן חטיבה 16, קמ"ן אוגדה 720, במנהלת התרגילים של צה"ל תחת פיקודו של משה בר כוכבא, והגיע לדרגת רב-סרן[3]. במלחמת ששת הימים השתתף כחייל מילואים בכיבוש העיר העתיקה[4]. למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.

בין השנים 1981-1986 כיהן כחבר מועצת המנהלים של אל על, ובין השנים 1985-1988 היה יו"ר המוסד לבטיחות ולגיהות. שימש יועץ משפטי לאגודת הספורט בית"ר ירושלים[5], יו"ר האגודה‏[6], ומנהל קבוצת הכדורגל.

ריבלין גר בירושלים בשכונת יפה נוף, נשוי בשנית לנחמה ואב לארבעה. בצעירותו הפסיק לאכול בשר יונקים‏[7][8] ובשנת 2013 חדל מאכילת בשר עוף‏[9].

פעילותו הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבלין, 2009
ריבלין בדיון בכנסת, 2011
ראובן ריבלין, קריקטורה מאת רענן לוריא

ריבלין כיהן כחבר מועצת העיר ירושלים בין השנים 1978-1983. הוא המשיך בפעילות פוליטית, ושימש יו"ר סניף תנועת החרות בירושלים ב-1986, ויו"ר ארגון הליכוד בשנים 1988-1993.

ב-1987 התמודד, כיו"ר סניף תנועת החרות בירושלים וכפטרונה הפוליטי של בית"ר ירושלים, על ראשות מרכז תנועת החרות הארצי מול אריאל שרון[10].

ב-1988 שקל ריבלין להתמודד על ראשות עיריית ירושלים, כאשר כיהן כסגנו של טדי קולק. הוא התמודד בבחירות הפנימיות בסניף הליכוד בירושלים על ראשות הרשימה, והיו שהעריכו שהיו לו סיכויים טובים לנצח את קולק בבחירות לראשות העיר. חבר הכנסת אהוד אולמרט זיהה סיכויים אלה, החליט לתמוך ביריבו של ריבלין, שמואל פרסבורגר, ואף קרא לאנשיו בסניף לבחור בו ולא בריבלין. פרסבורגר ניצח בבחירות הפנימיות והפסיד לקולק בבחירות על ראשות העיר. חמש שנים לאחר מכן, בבחירות שהתקיימו ב-1993 נבחר אולמרט למועמד הליכוד לראשות העיר והחליט שלא לשבץ את ריבלין ברשימה למועצת העיר, זאת למרות היותו של ריבלין דמות מפתח בסניף ולמרות הציפיות שישבץ אותו במקום השני.‏‏

בכנסת ובממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחר לראשונה לכנסת ה-12 ב-1988, ושימש בה יושב ראש הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול, והיה חבר בוועדת הכנסת, בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת חוקה, חוק ומשפט.

נבחר בשנית לכנסת ב-1996, בשלהי הכנסת ה-14. בה שימש בין היתר כחבר בוועדה מיוחדת לעניין לקחי אסון גשר המכביה, בוועדה לבחירת שופטים, בוועדה משותפת לתקציב הביטחון, בוועדת החינוך והתרבות  ובוועדה משותפת לעניין הכרזה על שעת חירום.

בכנסת ה-15 שימש גם כיושב ראש סיעת הליכוד וכנציג האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים. כן היה חבר בשתי ועדות חקירה פרלמנטריות: ועדת חקירה פרלמנטרית בעניין המצוקה הכספית המתמשכת של הרשויות המקומיות וועדת חקירה פרלמנטרית בנושא האלימות בספורט. החל לשמש בכנסת זו גם כסגן יושב ראש הכנסת.

כשהורכבה ממשלת הליכוד ב-2001, הוא נאלץ לוותר על תיק המשפטים כיוון שהתנהלה נגדו חקירה. התיק נסגר מאוחר יותר מפאת חוסר אשמה. ריבלין נאלץ להסתפק בתפקיד שר התקשורת, והמקרה הותיר בו, לדבריו, משקע לא מבוטל כלפי מערכות האכיפה.

ב-19 בפברואר 2003, י"ז באדר א' ה'תשס"ג, נבחר לכהן כיושב ראש הכנסת בכנסת ה-16. בעקבות הכרזה של שופט בית משפט השלום על ביטול סעיף בחוק של הכנסת (פסק דין הנדלמן), ביקר את נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק על "המהפכה השיפוטית" שהוביל כנשיא בית המשפט העליון, שלדבריו התפתחה להפיכה שלטונית המכרסמת ב"יסודותיה המקודשים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית"‏[11]. ריבלין התנגד לתוכנית ההתנתקות ובעקבות דחייתה במשאל מתפקדי הליכוד פעל בסיעת הליכוד ובכנסת לסכלה. במקביל נהג לקרוא לכל הצדדים המעורבים לשמור על איפוק, לציית לחוק ולמנוע קרע בעם.

בכנסת ה-17 היה חבר בוועדת הכספים, בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, בוועדה לזכויות הילד, בשדולה למען ירושלים ובשדולה למען הדרוזים והצ'רקסים. היה יושב ראש של שתי ועדות משנה: ועדת המשנה בעניין עובדי אינטל וועדת המשנה בעניין שנת שמיטה. היה חבר בוועדת משנה בעניין מיגון יישובי עוטף עזה ומיגון מוסדות החינוך שבהם ובוועדת חקירה פרלמנטרית בנושא קליטת עובדים ערבים בשירות הציבורי.

באפריל 2007 הכריז באופן רשמי כי בכוונתו להתמודד על תפקיד נשיא מדינת ישראל לאחר סיום כהונתו של משה קצב[12]. בסיבוב הראשון של ההצבעה לנשיאות בכנסת, שהתקיימה ב-13 ביוני 2007, הגיע למקום השני (37 קולות לעומת 58 קולות לשמעון פרס). ריבלין החליט לפרוש, הכריז בהתרגשות "יחי נשיא המדינה, תחי מדינת ישראל" וקרא לחברי הכנסת לתמוך בשמעון פרס פה אחד.

ב-30 במרץ 2009 נבחר לכהן בפעם השנייה כיושב ראש הכנסת בכנסת ה-18. בכנסת זו שימש גם יושב ראש ועדת הפירושים. בתקופת כהונתו זו נודע בזכות יחסיו החמים עם חברי הכנסת הערבים, על אף דעותיו המדיניות והתנגד ליישום המלצת הועדה הפרלמנטרית להדיח את חברת הכנסת חנין זועבי בעקבות השתתפותה במשט לעזה.

בשנת 2012 קיבל את אות אביר איכות השלטון מטעם התנועה לאיכות השלטון.

במסגרת הרשימה המאוחדת, הליכוד ישראל ביתנו, שובץ ריבלין במקום ה-11 לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה. בכנסת זו כיהן ריבלין כחבר בוועדת הכספים ובוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. היה חבר בוועדה המשותפת לקידום התחרות בענף המזון ושימש יו"ר שדולת ירושלים וכחבר בשדולה לחיזוק הקשר עם העם היהודי. במהלך כהונתו בכנסת התשע עשרה, שימש יושב ראש משלחת הכנסת ל-OECD. פעמים רבות התבטא בזכות הכרה ישראלית רשמית ברצח העם הארמני.

נשיא המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 ביוני 2014 נבחר לנשיא העשירי של מדינת ישראל ברוב של 63 קולות, מול יריבו בסבב ההצבעה השני, ח"כ מאיר שטרית[13]. במקומו נכנס לכנסת כרמל שאמה הכהן[14].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ריבלין יוסף יואל (בן ראובן ריבלין ואיטה רבקה שפירא) וריבלין רחל "ריי" (בת אליהו יוסף ריבלין ואלטע זיסענוויין) באתר משפחת ריבלין.
  2. ^ ראובן ריבלין, באנציקלופדיה ynet
    רועי צ'יקי ארדרובי ריבלין בעקבות הרומנטיקה הירושלמית, באתר הארץ, 8 במאי 2013
  3. ^ אפי מלצר ורון כתרי, "בנושא האיראני המערכת המבקרת של הכנסת שואלת שאלות וגם מקבלת תשובות", מבט מל"מ 64, אוקטובר 2012
  4. ^ ראובן (רובי) ריבלין, המנורה שנמצאה בהר הבית: סמל לעם שלא מרפה, באתר nrg‏, 10 בספטמבר 2013
  5. ^ עו"ד ראובן ריבלין חוזר - לייצג את בית"ר ירושלים בביה"ד העליון, מעריב, 24 ביולי 1974
  6. ^ הנהלת בית"ר ירושלים גינתה את המתפרעים, מעריב, 16 ביוני 1969
  7. ^ ‏לפי עדותו מעל בימת הכנסת, 28 באוקטובר 2009: "אני צמחוני. הכלב שלי נלקח לאיזו מכלאה, כי הוא נשך, או היה נדמה למישהו שהוא נשך אותו, וזה היה ליד בית-מטבחיים, הקרנטינה. כשראיתי איך שוחטים בעלי-חיים – מאז נהייתי צמחוני. זה כבר נושא של יותר מ-40 שנה".‏
  8. ^ סרטונים דנה ירקצי, הצמחונים מרוצים: "ריבלין יקרב עוד אנשים לרעיון", באתר וואלה!, 11 ביוני 2014 - כולל קטע בנושא זה מראיון בערוץ הכנסת עם נחמה דואק
  9. ^ כפי שהעידה אשתו של ריבלין בדבריה בריאיון שערכה נחמה דואק עם בני הזוג ריבלין, אשר פורסם במוסף "המוסף לשבת" של ידיעות אחרונות ב-13 ביוני 2014, עמ' 6-9. מתוך הדברים בעמוד 9: "ריבלין עבר לתפריט צמחוני אחרי שיום אחד הגיע עם כלבו, סטפן, לפנסיון שלידו הייתה משחטה. 'מאותו רגע הפסקתי לאכול בשר אדום של חיות יונקות', הוא מספר. 'ואחרי שראה את התחקיר של 'כלבוטק' על התרנגולות, הפסיק גם לאכול עוף. הוא רק אוכל דגים', אומרת אשתו".
  10. ^ יוסף חריף, הוועידה: ארוכה הדרך לחרות, "מעריב", מוסף "שבת", 27 במרץ 1987. עמ' 2. באתר עיתונות יהודית היסטורית.
  11. ^ ריבלין: בג"ץ מוביל הפיכה שלטונית, באתר ערוץ 7, 25 במאי 2003
  12. ^ אמנון מרנדה, ריבלין הודיע רשמית: אני רץ לנשיאות, באתר ynet‏, 5 בפברואר 2007
  13. ^ זאב קם, ראובן ריבלין - הנשיא העשירי של מדינת ישראל, באתר nrg‏, 10 ביוני 2014
  14. ^ הזוכה הקטן של היום: כרמל שאמה הכהן, באתר nrg‏, 10 ביוני 2014


ראובן ריבלין - תבניות ניווט
Flag of Israel President.svg נשיאי מדינת ישראל
חיים ויצמן יצחק בן-צבי זלמן שזר אפרים קציר יצחק נבון
1949 - 1952 1952 - 1963 1963 - 1973 1973 - 1978 1978 - 1983
חיים הרצוג עזר ויצמן משה קצב שמעון פרס ראובן ריבלין
1983 - 1993 1993 - 2000 2000 - 2007 2007 - 2014 עתיד להיות מושבע ב-2014
יושבי ראש הכנסת
יוסף שפרינצקנחום ניר-רפאלקסקדיש לוזראובן ברקתישראל ישעיהו-שרעבייצחק שמיריצחק ברמןמנחם סבידורשלמה הללדב שילנסקישבח וייסדן תיכוןאברהם בורגראובן ריבליןדליה איציקראובן ריבליןיולי אדלשטיין משכן הכנסת