ראובן ריבלין
| ראובן (רובי) ריבלין | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 9 בספטמבר 1939 כ"ה באלול ה'תרצ"ט |
| ממשלות | 29 |
| כנסות | 12, 14 - 18 |
| סיעות | הליכוד, ליכוד-גשר-צומת, ליכוד-צומת |
| תפקידים בולטים |
|
ראובן (רובי) ריבלין (נולד ב-9 בספטמבר 1939) הוא יושב ראש הכנסת ה-18 החל משנת 2009. חבר כנסת מטעם מפלגת הליכוד. היה יושב ראש הכנסת ה-16 בין השנים 2003-2006 ושר התקשורת בממשלת שרון הראשונה. עורך דין במקצועו.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
ראובן ריבלין נולד בירושלים למזרחן פרופסור יוסף יואל ריבלין, נצר למשפחת ריבלין, שעלתה לירושלים בעליית תלמידי הגר"א. שירת בצה"ל והגיע לדרגת רב-סרן. למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.
ריבלין כיהן כחבר מועצת המנהלים של אל על בין השנים 1981-1986, וכן כיו"ר המוסד לבטיחות ולגיהות בין השנים 1985-1988 וכיועץ המשפטי של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים.
ריבלין גר בירושלים בשכונת יפה נוף, נשוי לנחמה ואב לארבעה. הוא צמחוני מטעמי מצפון מצעירותו[1].
[עריכה] פעילותו הציבורית
ריבלין כיהן כחבר מועצת העיר ירושלים בין השנים 1978-1983. הוא המשיך בפעילות פוליטית, ושימש יו"ר סניף תנועת החרות בירושלים ב-1986, ויו"ר ארגון הליכוד בשנים 1988-1993.
ב-1988 שקל ריבלין להתמודד על ראשות עיריית ירושלים, כאשר כיהן כסגנו של טדי קולק. הוא התמודד בבחירות הפנימיות בסניף הליכוד בירושלים על ראשות הרשימה, והיו שהעריכו שהיו לו סיכויים טובים לנצח את קולק בבחירות לראשות העיר. חבר הכנסת אהוד אולמרט זיהה סיכויים אלה, החליט לתמוך ביריבו של ריבלין, שמואל פרסבורגר, ואף קרא לאנשיו בסניף לבחור בו ולא בריבלין. פרסבורגר ניצח בבחירות הפנימיות והפסיד לקולק בבחירות על ראשות העיר. חמש שנים לאחר מכן, בבחירות שהתקיימו ב-1993 נבחר אולמרט למועמד הליכוד לראשות העיר והחליט שלא לשבץ את ריבלין ברשימה למועצת העיר, זאת למרות היותו של ריבלין דמות מפתח בסניף ולמרות הציפיות שישבץ אותו במקום השני.[2]
נבחר לראשונה לכנסת ב-1988, ובשנית ב-1996, ומכהן בה עד היום. בכנסת ה-15 שימש ריבלין יו"ר סיעת הליכוד וכנציג האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים.
כשהורכבה ממשלת הליכוד ב-2001, הוא נאלץ לוותר על תיק המשפטים כיוון שהתנהלה נגדו חקירה. התיק נסגר מאוחר יותר מפאת חוסר אשמה. ריבלין נאלץ להסתפק בתפקיד שר התקשורת, והמקרה הותיר בו משקע לא מבוטל כלפי מערכות האכיפה.
ב-19 בפברואר 2003, י"ז באדר א' ה'תשס"ג נבחר לכהן כיושב ראש הכנסת ה-16. בתפקידו זה הוא התעמת עם השופט אהרן ברק על רקע מפעל האקטיביזם השיפוטי שהוביל כנשיא בית המשפט העליון.[3]
ריבלין התנגד לתוכנית ההתנתקות, אך הוא לא הצטרף ל"מורדי הליכוד" וקרא בכל הזדמנות לכל הצדדים המעורבים לשמור על איפוק, לציית לחוק ולמנוע קרע בעם. התבטאויותיו כנגד ראש הממשלה אריאל שרון גרמו לקרע בין האישים.
בכנסת ה-17 היה חבר בוועדות הכספים, העלייה, הקליטה והתפוצות, בוועדה לזכויות הילד, בשדולה למען ירושלים ובשדולה למען הדרוזים והצ'רקסים.
באפריל 2007 הכריז ריבלין באופן רשמי כי בכוונתו להתמודד על תפקיד נשיא מדינת ישראל לאחר סיום כהונתו של משה קצב.[4] בסיבוב הראשון של ההצבעה לנשיאות בכנסת, שהתקיימה ביום 13 ביוני 2007, הגיע למקום השני (37 קולות לעומת 58 קולות לשמעון פרס). ריבלין החליט לפרוש, הכריז בהתרגשות "יחי נשיא המדינה, תחי מדינת ישראל" וקרא לחברי הכנסת לתמוך בשמעון פרס פה אחד.
לקראת בחירות לכנסת ה-18 נבחר בבחירות המקדימות למקום הרביעי ברשימת הליכוד לכנסת. ב-30 במרץ 2009 נבחר פה אחד (90 חברי הכנסת שהיו במליאה הצביעו בעדו) לכהן בפעם השנייה כיושב ראש הכנסת.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- ראובן ריבלין, באתר הכנסת
- ראובן ריבלין, באתר כנסת פתוחה
- פרוטקול מליאת הכנסת, דיון על בחירת יושב-ראש הכנסת השש עשרה, באתר הכנסת
- דבר יו"ר הכנסת, ריבלין, בערב יום העצמאות ה-57, התשס"ה, באתר הכנסת
- לירון מרוז, רובי ריבלין לא ייתן לקדנציה הקודמת שלו בראשות הכנסת לקלקל את זו הנוכחית, באתר הארץ, 08/05/09
[עריכה] הערות שוליים
- ^ לפי עדותו מעל בימת הכנסת, 28.10.2009: "אני צמחוני. הכלב שלי נלקח לאיזו מכלאה, כי הוא נשך, או היה נדמה למישהו שהוא נשך אותו, וזה היה ליד בית-מטבחיים, הקרנטינה. כשראיתי איך שוחטים בעלי-חיים – מאז נהייתי צמחוני. זה כבר נושא של יותר מ-40 שנה."
- ^ זעקי ארץ מושחתת, אריה אבנרי
- ^ ריבלין: בג"ץ מוביל הפיכה שלטונית, באתר ערוץ 7, 25 במאי 2003
- ^ ריבלין הודיע רשמית: "אני רץ לנשיאות", באתר ynet
| יושבי ראש הכנסת | |||
|---|---|---|---|
|
| שרי הדואר והתקשורת בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
|
