ראיון עומק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ראיון אישי)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ראיון עומק הוא כלי מתודולוגי במסגרתו מראיינים אדם באמצעות סדרה של שאלות. מתוך הטקסט הארוך של השאלות והתשובות מחלצים יחידות אינפורמציה (תמות), המתגבשות לכדי רעיונות ותובנות בנוגע לשדה המחקר. ראיון עומק הוא כלי המחקר העיקרי בשיטות מחקר איכותניות המתבצעות במסגרת מדעי החברה. כמו כן הריאיון הוא שיטה לאיסוף מידע על האישיות, ומשתמשים בה רופאים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, מורים ואנשי מקצוע אחרים.

מהותו של ראיון עומק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראיון העומק יונק את שורשו מהמסורת הפנומנולוגית, במסגרתה החוקרים מנסים להבין את המציאות כפי שהיא נתפסת בעיני הנחקרים. ראיון העומק הוא אחת הדרכים השכיחות והבולטות ביותר בעזרתן החוקרים יכולים לנסות ולהבין את בני האדם. מטרתו של ראיון העומק אינו לקבל תשובות לשאלות או לבחון השערות מסוימות - בחלק המרכזי של ראיון העומק עומד הרצון להבין את החוויה של אנשים אחרים ואת המשמעות שהם מייחסים לחוויה הזו. הראיון מאפשר נגישות להקשרים התרבותיים של התנהגות בני האדם, וכך מספק לחוקרים אפשרות בהבנת המשמעות וההתנהגות הזו. ניסוח השאלות וקבלת תשובות להן מהוות משימה לא פשוטה. גם אם החוקר מנסח את השאלות בתשומת לב רבה, ומקודד את תשובות הנחקרים בזהירות, במילה הכתובה או הנאמרת תמיד נוצר שובל של חוסר בהירות.

כל ראיון הוא סוג של אינטראקציה בין מדבר ומקשיב. בראיון עומק ישנן שיחות שבהן המרואיין (המדבר) וגם השואל (המקשיב) מפתחים את המשמעות במשותף. התיאור ההולם את ראיון העומק הוא סדרה של שיחות חברתיות. במהלך שיחות אלה, החוקרים מנווטים בזהירות רבה את המרואיינים ולפי הצורך מציעים היבטים חדשים אשר יוכלו לסייע למרואיינים בתגובותיהם. בעזרת שיתוף פעולה בתהליך המחקרי החוקרים והמרואיינים מחברים יחדיו חלקים שונים ונפרדים של סיפור ומשמעות לסיפור אחד בעל משמעות מסוימת. אם כך הראיון אינו רק מכשיר לאיסוף מידע, אלא תהליך של הבניית מציאות ששני הצדדים תורמים לו וגם מושפעים ממנו.

מאפיינים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל מחקר מספר ראיונות שונה, בהתאם לשדה המחקר. גם מספר הפעמים בהם אינפורמנט ירואיין משתנה משדה מחקר אחד לשני. במחקרים פנומנולוגים נהוג לראיין פעם אחת. במחקרים אנתרופולוגים, יותר. באופן כללי, הדבר תלוי במטרה ובהיקף של כל פרויקט מחקרי.

משך הזמן האופטימלי לראיון הוא כ- 90 דקות. ראיון הנמשך פחות משעה, אינו מאפשר בדרך כלל לאינפורמנטים להבנות מחדש את חוויותיהם, למקם אותן ולחשוב על משמעותן. ראיון של שעתיים או יותר, עלול להיות ארוך מדי עבור מרבית האינפורמנטים. דברים אלו כמובן יכולים להשתנות מאינפורמנט לאינפורמנט וממקרה למקרה.

ראיונות העומק נפתחים לרוב בשאלת פתיחה כללית המאפשרת לאינפורמנטים לספר את סיפורם. סיפור המרואיינים אינו מופרע על ידי שאלות נוספות, אך זוכה לעידוד, לא מילולי, על ידי ביטויים של עניין ותשומת לב. תפקיד החוקרים הוא להקשיב לסיפור בקשב רב.

סוגי ראיונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראיונות עומק נחלקים לשלושה סוגים: ראיון מובנה, ראיון חצי מובנה וראיון פתוח, וכך גם השאלונים המנחים אותם.

בראיון המובנה, החוקר צריך להיות נאמן לניסוח השאלות ולסדרן. המראיין אינו משנה את סדר השאלות בעקבות גירויים המתקבלים במהלך הריאיון. סוג זה של ריאיון פורמלי, לפעמים הכרחי בהבטחת האחידות של נושאי הראיון. אחידות אשר תושג על ידי שימוש בשאלות כלליות וסטנדרטיות. השאלון המנחה את ראיון זה נקרא שאלון מובנה.

לראיון המובנה יתרונות רבים:

  • אחידות - מכיוון שכל המרואיינים נשאלים את אותן השאלות ובאותו הסדר. כתוצאה מאחידות זו, החוקר יכול לוודא מראש שהשאלון ימצא את עולם התוכן שאותו הוא מבקש לבדוק.
  • המעיין בתשובות ידע איזה שאלות העלו אותן.
  • לחוקרים מתאפשר לחזור על הראיון שוב במדגמים נוספים.
  • ישנה תלות קטנה מאוד בין איכות התגובות של המרואיין לבין אופיו, התנהגותו או אישיותו של המרואיין.
  • השימוש בראיון זה מצריך מעט משאבים של כסף וזמן.
  • ניתוח הנתונים בשאלון מובנה הוא יחסית פשוט ובעקבות כך גם מהיר, והפירוש לתוצאות הוא בדרך כלל מובן מאליו ואינו תלוי בעמדותיו של החוקר ובתפיסותיו האישיות.
  • פשוט מאוד להשוות בין התגובות של המרואיינים השונים.
  • לא נדרשים מראיינים ברמה גבוהה מאוד.

החיסרון המשמעותי של הראיון המובנה הוא חוסר הגמישות שלו, ומכאן המוגבלות שלו להכיל את מלוא המורכבות ועולם המשמעויות של כל מרואין.

בראיון הפתוח, החוקר אינו מגיע לראיון עם שאלות מוכנות מראש, אלא מתחיל בשאלה כללית ומשם זורם עם האינטראקציה. בראיון זה תגובות המרואיין הן אלו שקובעות כיצד יתפתח הריאיון. החוקר קובע את סדרן של השאלות בהתאם למצב. סוג זה של ראיון דומה יותר לשיחה מאשר ראיון מובנה ופורמלי. החוקר מתמקד במספר נושאים כללים כדי לסייע לאינפורמנטים לחשוף את הסיפור שלהם ולהציג את משמעותו. השאלון המנחה ראיון זה נקרא שאלון לא-מובנה (פתוח).

יתרונו המשמעותי של הראיון הפתוח הוא ביכולתו לעמוד בצורה מושלמת יותר על עולם המשמעויות של כל מרואיין ומרואיין. חסרונותיו של הראיון הפתוח נוגעים למורכבות של הראיון. בשל מורכבות זו קשה יותר להשוות בין מרואיינים שונים ולנתח את דבריהם, ונדרשת יכולת ראיון גבוהה מאוד מצד החוקר.

בראיון החצי מובנה החוקר צמוד למספר שאלות הקבועות מראש, אך הוא רשאי לשנות את סדרן ולהוסיף שאלות נוספות, שאלות המשך, בהתאם להתפתחות הראיון.

הראיון החצי מובנה הוא סוג הראיון הנפוץ ביותר, בהיותו ראיון המשלב גם את הגמישות של הראיון הפתוח וגם את המסגרת של הראיון המובנה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]