ראיית עומק

		ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

ראיית עומק - יכולתו של מנגנון עיבוד הראייה במוח להפוך את התמונה הדו-ממדית המתקבלת על הרשתית לתמונה תלת-ממדית. מיומנות זו של המוח מאפשרת לו גם למצוא את ממד העומק בתצלומים ובאיורים.

לשם ראיית עומק אנו משתמשים בשלושה סוגי רמזים:

• רמזים מולדים - רמזים שאנו מקבלים בזכות המבנה המולד של עיניו ושל מוחינו. אנשים שמבנים אלה פגומים אצלם וחיות שמבנים אלה שונים אצלן מקבלים רמזים מולדים מסוג שונה. דוגמה לרמז מולד: השוואת התמונות המתקבלות בכל עין - סטראואופסיס. אדם שאיבד עין מניע את ראשו ומשווה את התמונות המתקבלות מזוויות ראייה שונות ומשלים רמז זה באיתיות.
• ניסיון קודם. מי שטרם צבר נסיון כזה, למשל תינוק בן יומו, יפרש אחרת את הנראה. דוגמה לרמז הנובע מניסיון: חפץ מוכר יתפס בגודלו המוכר וגודל בבואתו על הרשתית ירמז על מרחקו מאיתנו.
• רמזים המצויים בתמונה עצמה. כל מי שיביט בתמונה אמור לקלוט רמזים אלה. דוגמה לרמז המצוי בתמונה היא המרקם. כשאנו מתבוננים במשטח מכוסה דשא, אנו מבינים שהעלים הם בעלי צפיפות זהה ואם הם נראים צפופים יותר באזור מסוים, זה בגלל שאותו אזור רחוק יותר.

רמזים מולדים

• מידת המאמץ של שרירי העיניים בעת התמקדות בחפץ. ככל שהחפץ קרוב יותר אלינו, כך עינינו מתאמצות יותר כדי להתמקד בו. מדובר גם במאמץ השרירי לקרב את האישונים של העיניים זה לזה וגם במאמץ השרירי למקד את בבואת בחפץ על הרשתית (לעשות פוקוס). מיקוד הראייה בעצם רחוק מאוד (מעל שלושה מטרים) לא דורש כמעט מאמץ כזה.

• סטריאואופסיס - השוואת זווית הראייה בין שתי העיניים. ככל שחפץ רחוק יותר מאיתנו, כך תמונתיו המתקבלות בכל עין דומות יותר זו לזו. כאשר שתי העיניים פקוחות, המוח מפשר בין שתי התמונות המתקבלות מהן, ומההבדל הוא מסיק מסקנות לגבי המרחק מהעין שבו מצוי העצם הנצפה. ניתן להטעות את מנגנון חישוב המרחק במוח על ידי שידור תמונה שונה במעט לכל אחת מהעיניים. בטכניקה זו משתמשים בסרטים תלת-ממדיים וב"ספרי קסם".

• תנועת הבבואה על הרישתית בעת רטט העין. העין רוטטת קלות כ250 פעמים בשנייה. ככל שעצם רחוק יותר, כך בבואתו על הרישתית נעה פחות בעת הרטט.

• חוקי ארגון המידע המולדים שנתגלו על ידי חוקרי הגשטלט. דוגמה לחוק כזה הוא חוק השטחים הסגורים, על פיו שטח סגור נתפס כעצם שלם. מנגנון ארגון מידע זה יכול לסייע בראית המרחב כפי שמודגם באיור הבא:

הוספת הקווים הסוגרים את הצורות הגאומטריות מבטלת את אשליית העומק.

רמזים נלמדים

ילדים שלומדים לזחול (בגיל 6 חודשים לערך) יודעים שלא לעבור משטח זכוכית, שמתחתיו נצפית "תהום". דבר זה מעיד שכבר בגיל מוקדם מאוד קיימת תפיסת עומק מפותחת. מעריכים שראיות העמוק למיניהן אינן מולדות, אך מתפתחות כבר אחרי חמישה חודשים מהלידה משום שניסויים דומים שנעשו עם תינוקות שעדיין אינם זוחלים מעידים על נכונות לחצות את מה שבגיל מאוחר יותר נתפס כתהום. ניסויים אלה נעשו על ידי אלינור גיבסון.

ניסוי מעניין אחר להוכחת השפעת הניסיון על הבנת המרחב הוא ניסוי החדר של איימס [1]. כשמציבים בפינות בחדר זה שני אנשים שגובהם דומה, הצופה שמציץ אל חדר זה דרך חור הצצה מיוחד, תופס אחד מהם כגמד ואת השני כענק. הצופה תופס אותם כך רק בתנאי שהאנשים זרים לו וזאת משום שהוא סבור שהוא מציץ אל חדר רגיל. אם מציבים בחדר אנשים המוכרים לצופה הוא תופס את החדר כמעוות ומוזר.

• חוקי קביעות תפיסתית כגון חוק קביעות הגודל - עצם שגודלו מוכר יראה רחוק או קרוב בהתאם לגודל בבואתו ברשתית.
• חציצה - עצם, שחלקו מוסתר על ידי עצם אחר, יתפס כרחוק יותר מהעצם המסתיר. שימוש ברמז זה מצריך הכרות עם צורת העצמים השלמים.
• גובה ביחס לאופק - ככל שעצם גבוה יותר הוא נראה קרוב יותר.

רמזים המצויים בתמונה עצמה

• המרקם. כשאנו מתבוננים במשטח מכוסה דשא, אנו מבינים שהעלים הם בעלי צפיפות זהה ואם הם נראים צפופים יותר באזור מסוים, זה בגלל שאותו אזור רחוק יותר.
• התלכדות קווים - קווים מקבילים מתקרבים זה לזה ככל שהם רחוקים יותר. (לדוגמה - נדמה שקווי מסילת רכבת מתחברים בקצה שלה, למרות שאין זה כך).
• הצללה - המוח מסיק מראיית צל על קיומו של ממד עומק.
• תנועה - הנוסע ברכבת רואה את העצים שבצד הדרך כאילו הם נוסעים בכיוון ההפוך במהירות רבה, עצמים רחוקים יותר נסוגים במהירות פחותה.