ראלף באנץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Ralph Bunche, 1951.jpg
ראלף באנץ' בחברת הרוזן ברנדוט

ראלף ג'ונסון באנץ'אנגלית: Ralph Johnson Bunche;‏ 7 באוגוסט 1904 - 9 בדצמבר 1971), דיפלומט ומדינאי אמריקאי, המתווך השני בין מדינת ישראל למדינות ערב במלחמת העצמאות וחתן פרס נובל לשלום לשנת 1950. עסק גם בהוראה בתחום מדעי המדינה ומדעי החברה.

רקע משפחתי וילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראלף באנץ', נולד בדטרויט, מישיגן, למשפחה דלת אמצעים אפרו-אמריקאית בעלת שורשים איריים, ב-7 באוגוסט 1904. אביו, פרד באנץ', היה ספר. אמו, אוליב לבית ג'ונסון, הייתה מוזיקאית חובבת.

אבות משפחת האם חיו בזמנם כעבדים. סבא-רבא מצד האם, ג'יימס ה. ג'ונסון היה מטיף בפטיסטי ממדינת וירג'יניה שהתחתן עם אלינור מאדן (Eleanor Madden), בת לשפחה שחורת-עור ולבעל חווה אירי קתולי. לג'יימס ולאלינור היו אחד-עשר ילדים. בן זקוניהם, תומאס נלסון ג'ונסון, סבו של ראלף באנץ', היה מורה, בוגר מכללת שרטלף מאולטון (Alton), אילינוי (בשנת 1875). בשנת 1875 הוא נשא לאישה את אחת מתלמידותיו, לוסי טיילור מסדייליה (Sedalia) שבמיזורי. היא הייתה גם כן פרי קשר תערובת בין בעל חווה אירי ושפחת בית אפרו-אמריקאית.

אמו של המדינאי, אוליב (ילידת קנזס 1882), הייתה בתם השנייה. אחרי מות אביה תומאס מהתקף מלריה בשנת 1890 אלמנתו לוסי ג'ונסון, שנותרה ללא פרנסה ומטופלת בחמישה ילדים, מכרה את כל רכושה על מנת שתוכל לחזור לאולטון, אילינוי. בשנת 1900 הם עברו מאולטון לדטרויט.

אוליב ג'ונסון מצאה בן זוג שחור-עור בשם פרד באנץ', ספר במקצועו, שקורות משפחתו אינן ידועות היטב. הוא לא הסתגל בלב שלם למשפחת אשתו, הגדולה, החמה והמוכשרת, ולא הצליח לפרנס כראוי את אשתו ואת ילדיו. הם התגלגלו בכמה מקומות מגורים בקליבלנד, אוהיו, אחר כך בנוקסוויל, טנסי, ושוב לטולדו, אוהיו. אחותה של אוליב, אתל, שבאה לבקרם, מצאה את בני הזוג ושני ילדיהם גרים בדירת חדר כשהבעל, פרד, מובטל, ואוליב חולה בשחפת. בעזרת אתל הם עברו לדטרויט, משם בגיל 10-11 ליווה ראלף את הוריו ואת דודו צ'ארלס חולה שחפת גם הוא, לאלבקרקי, ניו מקסיקו, שם קיוו שהאקלים יעזור בריפוי המחלה. האב נפרד מהם ונסע ללא שוב. לא ידועים פרטים רבים על חייו בהמשך. נראה שאחרי מות אשתו, אוליב, מסיבוכים בפרקים, בשנת 1913, פרד באנץ' התחתן שוב. הילד היתום בן ה-13, גדל בשנים הבאות בלוס אנג'לס בבית סבתו מצד האם, "ננה", לוסי טיילור ג'ונסון.

לימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראלף באנץ' הצטיין בלימודים ובספורט והיה הראשון בין תלמידי הכיתה בבית הספר התיכון. מנעוריו השתדל ראלף באנץ' לעזור לפרנסת המשפחה בעבודות מזדמנות -במכירת עתונים, מאוחר יותר בשמירה, בהנחת שטיחים בבתים. בעת לימודיו באוניברסיטה עבד בחנות ספרים.

באנץ' למד מדע המדינה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס וסיים לימודי תואר ראשון בשנת 1927 בהצטיינות מרבית summa cum laude. בלט בכושר טיעוניו ובספורט בקבוצות כדורסל ופוטבול. בעזרת מלגה מהאוניברסיטה ותרומות מהקהילה האפרו-אמריקאית מלוס אנג'לס נשלח ללמוד לתואר שני באוניברסיטת הרווארד. סיים שם בשנת 1928 ובה גם קיבל תואר דוקטור במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים בשנת 1934. התקבל כחבר באגודת Phi Beta Kappa היוקרתית. לאחר מכן השתלם ועסק בהוראה באוניברסיטאות שונות עד 1942.

פעילותו בהוראה ובדיפלומטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העולם השנייה שירת במשרד השירותים האסטרטגיים (או. אס. אס.), שקדם לסוכנות הביון המרכזית. ב-1944 עבר לשרת במחלקת המדינה. מילא תפקיד מרכזי בהליכי היסוד של האו"ם ובשלבי קיומו הראשונים.

תיווכו מטעם האו"ם במזרח התיכון. קבלת פרס נובל לשלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1947 נתמנה לחבר בוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל תחת המתווך פולקה ברנדוט, בתפקיד זה היה אחראי לגיבושם של הסכמי שביתת הנשק הראשונה והשנייה (שלא החזיקו מעמד). המצע העיקרי של הסכמים אלו היה מדינה דו לאומית בראשות המלך עבדאללה עם אוטונומיה יהודית ואוטונומיה ערבית. יש הסוברים שאת עיקרי הרעיון קיבל באנץ' מיהודה מאגנס, נשיא האוניברסיטה העברית שממנו הושפע באנץ'. לפרטים נוספים ראה תוכנית ברנדוט.

לאחר רצח ברנדוט בספטמבר 1948 (באנץ', שהיה אמור להיות באותה מכונית, ניצל במקרה משום שעוכב במעבר מנדלבאום[1]), נתמנה ראלף באנץ' למלא את מקומו ובתפקיד זה ניהל את המשא ומתן בין נציגי ישראל לנציגי מדינות ערב ברודוס שהתנהל בחודשים ינואר עד יולי 1949, שהביאו לבסוף לחתימת הסכמי שביתת הנשק בין כל המדינות המעורבות במלחמה (למעט עיראק שמעולם לא חתמה על הסכמי הפסקת אש). על תיווכו ההוגן זכה להערכת שני הצדדים ובשנת 1950 הוענק לו פרס נובל לשלום בין היתר על גיבושה של הפסקת האש.

המשך פעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1955 נתמנה לתת-מזכיר האו"ם. השתתף במשימות שמירת השלום בתעלת סואץ ב-1956, בקונגו ב-1960 ובקפריסין ב-1964 ושימש כיועצו הראשי של מזכיר האו"ם או תאנט. ב-1971 פרש עקב מצב בריאותו ונפטר ב-9 בדצמבר.

במשך שנות פעילותו הציבורית שמר באנץ' על קשר מתמיד עם האקדמיה והיה פרופסור למדעי המדינה בכמה אוניברסיטאות אמריקאיות בניהן אוניברסיטת הווארד.

היה נשוי החל משנת 1930 למורה בשם רות אתל האריס, שהייתה תלמידתו בשיעורי ערב למדעי המדינה באוניברסיטת הווארד ולזוג נולדו שלשה ילדים - שתי בנות ובן. חיי המשפחה סבלו לעתים קרובות מהעדרויותיו הממושכות של אב המשפחה מהבית עקב דרישות הקריירה האקדמית והדיפלומטית.

בשנת 1963 הוענקה לו מדליית החירות הנשיאותית על ידי ג'ון קנדי.

בשנת 1966 פקדה את המשפחה טרגדיה כשבתו ג'יין, אם לשלשה ילדים, איבדה עצמה לדעת. בשנותיו האחרונות סבל ראלף באנץ' מסוכרת תלויית אינסולין, ליקוי בראייה ודלקת וורידים. בשנת 1967 ביקש להתפטר מתפקידו כתת-מזכיר האו"ם אך נשאר עקב לחציהם של המזכיר הכללי או תאנט ושל הנשיא לינדון ג'ונסון. כיהן בתפקיד זה עד סתיו 1971.

ב-9 בדצמבר 1971 נפטר בבית חולים בניו יורק.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלעד בן-דרור, המתווך: ראלף באנץ' והסכסוך הערבי-ישראלי 1949-1947, הוצאת מכון בן-גוריון, 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ראלף באנץ' בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תום שגבהאבא של הקו הירוק, באתר הארץ, 8 ביוני 2012