ראן לולה ראן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ראן לולה ראן
Run lola run hebrew.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: Lola rennt
בימוי: טום טיקוור (Tom Tykwer)
הפקה: סטפן ארנדט
תסריט: טום טייקוור
עריכה: מתילדה בונפוי
שחקנים ראשיים: פרנקה פוטנטה (Franka Potente)
מוריץ בלייבטרוי (Moritz Bleibtreu)
מוזיקה: ריינהולד היל
ג'וני קלימק
פרנקה פוטנטה
תומאס דה
טום טיקוור
צילום: פרנק גריב
חברת הפצה: פרוקינו פילמורליי
הקרנת בכורה: 1998
משך הקרנה: 81 דקות
שפת הסרט: גרמנית
תקציב: 1,750,000‏$
הכנסות: 14,533,173‏$
דף הסרט ב-IMDb

ראן לולה ראןאנגלית: Run Lola Run: מילולית "רוצי, לולה, רוצי"; במקור הגרמני: Lola rennt: מילולית: "לולה רצה") הוא סרט גרמני בבימויו של הבמאי הגרמני טום טיקוור ובכיכובה של פְרַנְקָה פּוֹטֶנְטֶה.

הסרט עושה שימוש בנרטיב יוצא דופן. הסרט מתאר את אותו סיפור שאורכו 20 דקות בשלוש דרכים שונות. בכל פעם משתנה פרט אחד ועל כן התוצאה של הסיפור שונה לחלוטין. העלילה של הסרט "ספירלית" במהותה במובן שכל אירוע משפיע במעגלים הולכים וגדלים על אירועים אחרים בסרט, החל מאירוע יחיד בתחילתו של כל סיפור. חדר המדרגות בסרט כמו גם מאפיינים אחרים בו מהווים מחווה לבמאי אלפרד היצ'קוק ולסרטו "ורטיגו" שטייקוור העריץ.

הסרט הושפע מסגנונו של הבמאי הפולני קז'ישטוף קישלובסקי בקווי הזמן המקבילים שלו (ובייחוד מ"חייה הכפולים של ורוניק" ו"שלושת הצבעים: אדום").

תקציר עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברהּ של לוֹלָה, מַאנִי, מעורב במבצע הברחה. עליו להביא סכום של 100,000 מארקים לבוס שלו - רוני. לולה אמורה להסיע את מאני אולם הקטנוע שלה נגנב, ומאני נאלץ לנסוע בתחבורה הציבורית - ושוכח בטעות את התיק עם הכסף ברכבת, שם מוצא אותו קבצן. מאני מתקשר ללולה ומסביר לה שהוא חייב להשיג את הכסף עד השעה 12:00 בצהריים לפגישתו עם רוני - שאם לא, רוני יהרוג אותו. לולה מתחייבת להשיג את הכסף עד השעה הייעודה - כאשר עומדות לרשותה 20 דקות לעשות זאת, שכן השעה כבר 11:40.

מרגע זה מוצג הסרט בשלושה קווי עלילה מקבילים, המתרחשים אחד אחרי השני ונמשכים 20 דקות כל אחד:

  • המציאות הראשונה - לולה רצה דרך רחובות ברלין במטרה להגיע אל סניף הבנק שמנהל אביה במטרה להשיג ממנו את הכסף. אביה מסרב, ומספר לה שהוא בוגד באשתו (אמה של לולה) עם סגנית הבנק. לולה ומאני שודדים חנות מכולת על מנת להשיג את הכסף, ולולה נהרגת מירי בשוגג של שוטר.

לאחר מותה של לולה מתחיל הסרט בשנית:

  • המציאות השנייה - לולה רצה ברחובות ברלין במטרה להגיע אל סניף הבנק שמנהל אביה במטרה להשיג ממנו את הכסף - אך בשל פרט קטן שמשתנה בדרכה אל הבנק, היא מוצאת עצמה שודדת את אביה ומביאה את הכסף מסניף הבנק למאני - אשר נדרס על ידי אמבולנס.

לאחר מותו של מאני מתחיל הסרט בשלישית:

  • המציאות השלישית - לולה רצה ברחובות ברלין במטרה להגיע אל סניף הבנק שמנהל אביה במטרה להשיג ממנו את הכסף - אך בשל פרט קטן אחר המשתנה בדרכה אל הבנק, היא רואה את אביה מתרחק מהבנק במכוניתו. היא רצה ברחובות העיר ומבקשת עזרה משמים; היא נכנסת לקזינו, ובעזרת 100 מארק שהיו בכיסה מנצחת מספר פעמים, עד אשר היא מרוויחה את הכסף. היא מגיעה למאני באמצעות האמבולנס (שנושא את השומר מהבנק של אביה לאחר שזה סבל מהתקף לב - אותו האמבולנס אשר דרס את מאני בסיפור השני). לולה מחליטה להישאר עם השומר - שמתברר שהוא אביה האמיתי... בינתיים, מאני, אשר בשני קווי העלילה הקודמים לווה כרטיס טלפון ציבורי מאישה עיוורת על מנת להתקשר ללולה ולא הודה לה על כך - מודה בקו עלילה זה לעיוורת. העיוורת מצביעה בידה קדימה, ומאני רואה שהיא מצביעה על הקבצן שלקח לו את הכסף. הוא תופס את הקבצן ומצליח להביא את הכסף בזמן לרוני. לבסוף נפגשים מאני ולולה, כאשר בידיה של לולה תיק עם 100,000 מארקים...

במהלך כל הסרט רצה לולה בין אנשים, ומתנגשת בהם או חולפת על פניהם; בעקבות כל מפגש קצרצר שכזה מוצגת סדרת תצלומי סטילס אשר מראים את עתידו של כל אחד ואחד מהם. מסלולי חייהם של האנשים משתנים בשל המפגשים: במקרה אחד, התנגשות של לולה באישה מתחילה שרשרת אירועים שבסופה זוכה האישה בלוטו ומתעשרת; במקרה אחר, לולה חולפת על פניה אך אינה מתנגשת בה, והאישה אינה זוכה, נשארת ענייה וילדיה נלקחים ממנה בידי רשויות הרווחה.

למעשה, הסרט מקצין את אפקט הפרפר - שינוי קטן מסוגל לגרום השפעות הרות גורל.

אזכורים קולנועיים (הומאז'ים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מאזכר את הסרט "ורטיגו" של אלפרד היצ'קוק במספר אופנים - הבולט בהם - ציור בקזינו של קים נובאק כפי שנראתה בעת ששיחקה בסרט ורטיגו.

השפעות הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הפך לפרודיה בפרק מהסדרה הסימפסונים שנקרא "טרילוגיה של טרור", שגם בו נעשה שימוש בווריאציות על גרעין עלילה אחד, אשר שינוי קטן בו משפיע על התוצאה.

פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסקול הסרט הוא פרי עבודתם של טיקוור, יחד עם ג'וני קלימק (Johnny Klimek) וריינהולד הייל (Reinhold Heil). השיר "Wish - Komm zu mir" (גרמנית: "בואי אליי") נכתב על ידי פרנקה פוטנטה, ששרה אותו עם תומאס דֶה (Thomas D). השיר משנה אווירה לאורך הסרט: בפעם הראשונה מלווה המוזיקה באווירה של דריכות; בשנייה מעבירה המנגינה תחושת סכנה; ובפעם השלישית מתווספות לשיר מילים כגון "never say never".

ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]