ראנגל-סנט אליאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 61°0′0″N 142°0′0″W / 61.00000°N 142.00000°W / 61.00000; -142.00000

קלואן, ראנגל-סנט אליאס, גליישר ביי, טאטשנשיני-אלסק
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Wrangells3.jpg
הר סנפורד
מדינה Flag of the United States.svg ארצות הברית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1979, לפי קריטריונים 7, 8, 9, 10
הערות אונסק"ו הרחיב את שטח ההכרזה ב-1992 וב-1994
(למפת אלסקה רגילה)
Map of Wrangell-St. Elias National Park.jpg

ראנגל-סנט אליאס (אנגלית: Wrangell-St. Elias) הוא פארק ושמורת טבע שהוכרז ב-1980 בדרום אלסקה, ארצות הברית. שטח הפארק כלול בתוך שמורה ביוספרית בינלאומית, והוא חלק מאתר מורשת עולמית שהוכרז על ידי אונסק"ו ב-1979. פארק זה הוא הגדול ביותר בארצות הברית מבחינת שטח, והוא משתרע על פני 53,321 קמ"ר‏[1]. ארץ הבראשית ראנגל-סנט אליאס היא הגדולה ביותר מסוגה בארצות הברית. בשטחי הפארק נמצא הר סנט אליאס, שגובהו הוא 5,489 מטרים והוא ההר השני בגובהו במדינה. הפארק גובל בפארק והשמורה הלאומיים קלואן של קנדה.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שהפארק שוכן בקרבת החוף של אלסקה, ההרים הגבוהים ושדות הקרח יוצרים "מחסום" בפני ההשפעות האקלימיות של האוקיינוס. התוצאה היא שלמעט אזור החוף יאקטואט האקלים בפארק הוא אקלים פנים-יבשתי המאופיין על ידי עונת חורף ארוכה וקרה מאוד, ומנגד בעונת קיץ יבשה מאוד. מזג האוויר עשוי להשתנות במהירות בכל אחת מעונות השנה.

עונת החורף היא ארוכה ומעוטת שעות אור לאורך היממה. הטמפרטורה הממוצעת היא בין 5 ל-7 מעלות פרנהייט בשיא, ובלילות היא עשויה לרדת עד למינוס 50 פרנהייט. הטמפרטורות הללו שוררות לעתים במשך יותר מחמישה חודשים. בשעות היום השמים בהירים בדרך, ובלילה ניתן לצפות לעתים בזוהר הקוטב. במקומות שבהם מצטברת שכבת שלג היא עשויה להגיע לעובי של שלושה מטרים. באביב הימים הולכים ומתארכים, והטמפרטורה עשויה להגיע עד ל-50 מעלות פרנהייט (10 מעלות צלזיוס), אך מנגד לרדת עד ל-0 מעלות פרנהייט. יוני ויולי הם החודשים החמים ביותר, ולעתים הטמפרטורה מגיעה עד ל-80 מעלות פרנהייט. אולם, למרות זאת באזורים הגבוהים עשוי לרדת שלג בכל אחד מימות השנה. סופות גשמים מתרחשות גם בקיץ, וכמות הגשמים הכללית עולה לקראת אוגוסט וספטמבר. הסתיו מתחיל מוקדם יחסית, ומינים אחדים של עצים משנים את צבעם כבר באמצע אוגוסט. השלגים הראשונים מתחילים לרדת בספטמבר.

מים וקרחונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרחון מלספינה

ראנגל-סנט אליאס הוא אזור טבע בראשיתי המאופיין בתנאי טמפרטורה נמוכה ופני שטח סלעיים. אחד המאפיינים הבולטים של האזור הוא אגן נהר קופר, המשפיע על אופי הקרקע ומספק תמיכה למערכת האקולוגית של הפארק.

זרמי מים קרים נובעים מפסגות ההרים הגבוהות, שבהן הם קפואים במשך כל החורף ונמסים לקראת הקיץ. זרם המים הולך ומתגבר, ונושא עמו חול, סלעים ושברי קרחונים. הנהרות יוצרים לעתים רשת מורכבת של נתיבי מים ואיים. הנהרות עשויים להיות מסוכנים עבור מטיילים בגלל הטמפרטורה הנמוכה שלהם, עומקם וכמות המשקעים הגדולה הנמצאת בהם.

בתוך גבולות הפארק נמצאת אחת ממערכות הקרחונים הגדולות ביותר בארצות הברית. הקרחונים משתרעים על פני 25% בקירוב משטח הפארק. בקיץ הם מהווים מקור משמעותי לזרימת המים החזקה בנהרות ולהעברת משקעים. במהלך החורף נפסקת ההתמוססות שלהם, וברוב הנהרות זורמים מים נקיים.

גושי אוויר בעלי אחוזי לחות גבוהים נעים מהאוקיינוס, ונאלצים "להתרומם" כאשר הם מתנגשים עם החלקים העליונים של רכסי ראנגל וסנט אליאס. עליית האוויר גורמת להתקררותו, ולשחרור הלחות בצורה של שלג. שכבות השלג החדשות גורמות להפעלת לחץ על שכבות השלג והקרח הקיימות. הצטברות השלג במשך השנים היא אחת הסיבות להיווצרותם של שדות הקרח. שדה הקרח באגלי, המשתרע לאורך רכס צ'וגאץ', הוא שדה הקרח הגדול ביותר בצפון אמריקה שאינו בקוטב הצפוני. שדה באגלי משתרע על פני החלק העיקרי של הרי צ'וגאץ', וממנו "ניזונים" רוב העמקים הקרחוניים המנקזים את שני צידי הרכס.

השדה הגעשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הר בלקבורן
הר סנפורד (שמאל) והר ראנגל
הר ראנגל

השדה הגעשי ראנגל משתרע מרכס ראנגל שבמזרח אלסקה ועד רכס סנט אליאס ודרום-מערב טריטוריית יוקון שבקנדה. בשדה זה שוכנים ארבעת הרי הגעש הגבוהים בארצות הברית: הר בונה, הר בלקבורן, הר סנפורד והר צ'רצ'יל, שגובהו של כל אחד מהם הוא מעל 4,600 מטרים. השדה נוצר כתוצאה מגעשיות בקצה המזרחי של השקע האלאוטי, אזור הפחתה בו נוחת הלוח הפסיפי אל מתחת ללוח הצפון-אמריקאי.

אורכו של השדה מכיוון מזרח למערב הוא כ-320 קילומטרים, ואילו רוחבו במרכז רכס ראנגל הוא כ-130 קילומטרים. השדה כולל מספר חרוטים געשיים: חרוטי מגן, הרי געש שכבתיים, וחרוטי אפר. בנוסף מצויים בשדה מתחמי קלדרה וכן זרמי לבה שהתפרצה לאורך 26 מיליון השנים האחרונות. הפסגות הגבוהות ביותר הן בנות פחות מ-5 מיליון שנים – תוצאה של קצב בליה גבוה של הקרח באזור זה הנובעת מכמויות השלג הרבות והטמפרטורה הנמוכה. האזורים שמעל 1,500 מטרים מכוסים בדרך כלל בקרחונים ובשדות קרח, ובעיקר בצד של הרכסים הפונה לכיוון דרום.

השדה קרוי על שמו של הר ראנגל, שהוא חרוט געשי פעיל. בהר הגעש השכבתי של הר צ'רצ'יל היו ההתפרצויות הגדולות האחרונות, ובאלפיים השנים האחרונות התרחשו בו שתי התפרצויות שגרמו לכיסוי רוב יוקון באפר געשי.

ההרים שבמערב רכס ראנגל הם בני פחות מ-5 מיליון שנים, וזרמי הלבה "הצעירים" ביותר הם ככל הנראה בני 50,000 שנים. החלק הקנדי של השדה מאופיין בשרידים מפוזרים של זרמי לבה וסלעים פירוקלסטיים מהשלישון. אולם, שכבות אחדות מאותה תקופה הושפעו על ידי פעילות טקטונית מאוחרת, שבעקבותיה נוצרו בהם מעוותים שהניבו העתקים וקמטים סימטריים. התרוממות משמעותית שהתרחשה בשלבים מאוחרים ולוותה בסחיפה מהירה צמצמה באופן משמעותי את המבנים הגעשיים לשרידים מבודדים. הפאזה הגעשית האחרונה התרחשה לפני כ-2,000 שנה, אם כי לא ידועים מרכזים געשיים צעירים שנוצרו לאחר המיוקן.

רוב הרי הגעש במערב רכס ראנגל שונים מהרי הגעש האחרים שבשולי טבעת האש של האוקיינוס השקט, בכך שנוצרו כחרוטי מגן מזרמי לבה ולא כהרי געש שכבתיים הנוצרים בהתפרצויות מתפוצצות. עם זאת, רק בהר ראנגל הצעיר ניתן להבחין בצורה דמוית החרוט המגן, בעוד צורתם המקורית של הרי הגעש האחרים טושטשה על ידי תהליכי בליה ושחיקה קרחונית.

להלן רשימה של ההרים הגבוהים ביותר בתחומי הפארק:

שם ההר גובה (מטרים) רכס
הר בונה 5,005 סנט אליאס
הר בלקבורן 4,996 ראנגל
הר סנפורד 4,949 ראנגל
הר צ'רצ'יל 4,766 סנט אליאס
הר ראנגל 4,317 ראנגל
פסגות אטנה 4,225 ראנגל
הר רגאל 4,220 ראנגל
הר ג'רוויז 4,091 ראנגל
הר דראם 3,661 ראנגל

בחלק הקנדי של השדה נמצאים הר פלסייט שגובהו 2,530 מטרים, והר ראביט שגובהו 2,090 מטרים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באלסקה יש ארבע קבוצות אינדיאנים הקשורות לאדמות הפארק. לא ידוע בבירור מתי הגיעו בני האדם הראשונים לאזור אגן הניקוז של נהר הנחושת בחלק הפנימי של אלסקה, אך לפני כ-8,000 שנים הגיעו הציידים הראשונים לאזור אגמי טאנגל, השוכנים בקצה נהר גולקאנה, הנמצא במרחק 80 קילומטרים בכיוון צפון-מערב לגבול הפארק. לאחר נסיגת הקרחונים בני האדם החלו לשהות גם בהרי ראנגל. לפי העדויות הארכאולוגיות שנתגלו באזור אגן נהר הנחושת יש בו התיישבות רצופה מזה אלף שנים, אם כי סביר להניח שההתיישבות הראשונה התרחשה זמן רב לפני כן.

אוכלוסיית האהטנה באגן הנחושת הייתה קטנה בגלל תנאי השטח שלא אפשרו את קיומן של אוכלוסיות גדולות. לפני הגעתם של האירופים לאזור בני האהטנה נדדו באזור הרי ראנגל במשך מאות שנים. הם התגוררו במחנות ארעיים לתקופות שנמשכו לפעמים עד שבועות אחדים, וניצלו את הזמן על מנת לאסוף פירות יער, עצי לבנה ומשאבי טבע אחרים. באותה תקופה הוקמו גם דרכים לצורך סחר עם שבטים אחרים. הנחושת, הנמצאת ליד העיירה מק'קארתי של ימינו, שימשה לצורך הכנת כלים ומסחר עם שבטים אחרים. ברוב הכפרים התגוררו עשרים עד שלושים חברים מאותה משפחה שבטית, והם שכנו בסמוך לאחד מהנחלים שזרמו אל נהר הנחושת. שני הכפרים הגדולים ביותר היו טאגהילדן ששכן בסמוך למוצא הנהר צ'יטינה, ונאטילדה ששכן על גדת הנחל טאנאדה, לאורך הנתיב שהוביל צפונה אל הנהרות טאנאנה ויוקון.

אינדיאנים משבט הטאנאנה העליון התיישבו בקצה הצפוני של הרי ראנגל, והקימו מספר כפרים קטנים לאורך הנהרות נאבסנה וצ'יסאנה. המומחים מעריכים כי מוצאו של שבט הטלינגיט הוא מהאזור שממזרח להרי החוף (קולומביה הבריטית של ימינו). השבט היגר מאזור זה, נע לאורך הנהר לכיוון הים, ולבסוף הגיע עד לאזור של קייפ יקטגה. שבט האייאק נדד לכיוון מוצא נהר הנחושת, ומשם דרומה לאורך קרחון ברינג לאזור החוף שבין יקטגה וקייפ פיירוות'ר. מספר הכפרים שלהם פחת לשניים בעקבות מאבקים עם קבוצות אינדיאנים נוספות מהאזור.

כיום, הקבוצות שהוזכרו לעיל מתגוררות בתוך או בסמוך לכפרים ההיסטוריים, והן מחזיקות באדמותיהן באמצעות תאגידים. לפי התנאים שנקבעו בחוק טענות ההתיישבות של האינדיאנים באלסקה (1971), התאגידים הללו רכשו אדמות בתוך גבולות הפארק. כמו כן, חלק מהכפרים מקיימים קשרים עם שירות הפארקים הלאומיים של הממשל הפדרלי. בזכות הקשרים הללו תושבי הכפרים יכולים להמשיך להתגורר בפארק וללמד את צאצאיהם על מסורות הקשורות למקום המגורים שלהם.

המגע הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקרים האירופים הראשונים הגיעו לאזור אגן הנחושת בתחילת העשור השמיני של המאה ה-18. לאורך תקופה ארוכה סוחרים רוסים חצו את חופה הדרומי של אלסקה בחיפוש אחר מקורות פרווה חדשים, לאחר שקודם לכן פעלו באזור האיים האלאוטיים וחצי האי קנאי. תוך זמן קצר הם גילו את נהר הנחושת, והתיעוד הראשון לניסיון ניקוז בנהר הוא משנת 1783. לא ידוע בבירור מתי הרוסי הראשון שט במעלה הזרם של הנהר, אך ידוע כי אדם בשם דמיטרי טרקהנוב הגיע למוצא הנהר צ'יטינה בשנת 1796. הוא ביצע באזור מפקד אוכלוסין, והתיישב באחד מכפרי האינדיאנים. בשנת 1819 הוקמה באזור עמדת המסחר הרוסית הראשונה.

החברה הרוסית-אמריקנית ניסתה לחקור את החלקים האחרים של אגן הנחושת בין 1847 ל-1848. המשלחת שבראשה עמד רוף סרברניקוב נהרגה בקיץ 1848 על ידי אינדיאנים, באירוע שהתרחש בסמוך לכפר בטזולנטאס. אין עדויות לכך שלאחר האירוע הרוסים ניסו לחקור את האזור פעם נוספת.

הסקירה הגאוגרפית הראשונה במערב הרי ראנגל נערכה ב-1885 על ידי לוטננט הנרי טורמן אלן מצבא ארצות הברית. בחודש מרץ של אותה שנה אלן הגיע למוצא נהר הנחושת ביחד עם שלושה ממלוויו, והחל את אחד מהמסעות הידועים בהיסטוריה של המחקר באלסקה. המשלחת מיפתה את האזורים שבהם שהתה, והעפילה במעלה נהר הנחושת בסמוך לקצה המערבי של הרי ראנגל, חצתה את רכס אלסקה במעבר סוסלוטה, ומשם המשיכה לכיוון ים ברינג, שם הצליחה לעלות על אחת הספינות האחרונות שעזבו את חוף אלסקה לפני קפיאת המים בתחילת ספטמבר. אלן והמשלחת שבראשה עמד היו הראשונים לחצות את רכס אלסקה מכיוון מפרץ אלסקה אל נהר יוקון.

אלן חקר את האזור העליון של אגן נהר הנחושת, עמק נהר צ'יטינה ומערב הרי ראנגל, ולאחר מכן המשיך לכיוון צפון, חצה את קו פרשת המים של רכס אלסקה והגיע על עמק הנהר טאנאנה. אלן העניק לנהרות צ'יטינה וצ'יטיסטון את שמם (משמעות המילה צ'יטי באנגלית היא נחושת), וייסד מערכת יחסים טובה עם הצ'יף ניקולאי והאינדיאנים שהונהגו על ידו. במהלך השהות שלו באזור בחודשי הקיץ הוא מדד את הגבהים של רוב פסגות ראנגל ואף העניק להן שם, כולל הר בלקברן, הר דראם והר סנפורד.

האזור נחקר על ידי מספר משלחות מחקר מדעיות לאחר זו של אלן. קבוצת המחקר נוספת, בראשותם של לוטננט פרדריק שווטקה מצבא ארצות הברית והגאולוג ס. ו הייז מסוכנות הסקר הגאולוגי של ארצות הברית, הגיעה אל עמק נהר צ'יטינה ב-1891 לאחר שחצתה את הנהר הלבן ואת מעבר סקולאי.

לאחר משלחות המחקר השונות והבהלה לזהב בנהר קלונדייק סוכנות הסקר הגאולוגי ומחלקת המלחמה הגבירו את מאמציהן למפות את אלסקה מבחינה טופוגרפית וגאולוגית. הגאולוג פ. ס שראדר מסוכנות הסקר הגאולוגי ליווה משלחת של צבא ארצות הברית בפיקודו של קפטן ויליאם אברקרומבי, שב-1898 נסעה במעלה נהר הנחושת לתוך הרי ראנגל. גאולוג נוסף בשם ו. ס מנדנהול הצטרף למשלחת הצבאית של קפטן אדווין גלן, שנסעה ממפרץ קוק במעלה נהר מאטאנוסקה לתוך אגן נהר הנחושת. ב-1899 פעלו בצד הצפוני של הר ראנגל שתי משלחות מחקר: הראשונה בראשותם של אלפרד ברוקס וויליאם פיטרס מסוכנות הסקר הגאולוגי, והשנייה בראשותם של אוסקר רוהן וא. ה מק'ניר ממחלקת המלחמה.

כרייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת הכוח שבעיירה קנקוט, על רקע קרחון קניקוט
מחנה הכרייה ברמנר כיום

מסעות המחקר הללו הובילו בסופו של דבר לפיתוח תעשיית המינרלים המקומית. הפעם הראשונה שבה התגלה זהב בצפון הרי ראנגל התרחשה ב-1899 בנחל ג'אקסינה, הנמצא בסמוך למוצא הנהר נאבסנה. באותה שנה אוסקר רוהן והמשלחת שלו גילו מרבצים עשירים של עפרות כלקוציט במורנה של קרחון קניקוט. שנה אחת לאחר מכן התברר כי מאגרי הכלקוציט הם חלק ממאגר גדול ברכס בוננזה, שהפך למכרה גדול שהיה אחת מחמשת המכרות שסיפקו נחושת וכסף לטחנת קנקוט.

יכולת הייצור של הכורים בקנקוט הגיעה לשיאה רק ב-1911, לאחר שהושלמה בנייתה של מסילת רכבת באורך 320 ק"מ מקורדובה שעל מוצא נהר הנחושת. במהלך 27 השנים שבהן המכרה היה פעיל הובלו דרך המסילה כמויות גדולות של עפרות, ששוויין הכולל הוא כ-100 עד 300 מיליון דולר.

ב-1913 פקדה בהלה לזהב את אזור צ'יסאנה, והייתה זו הבהלה לזהב האחרונה באלסקה. המכרה והמסילה ננטשו ב-1938 לאחר שמאגרי העפרות נוצלו עד תום. לאורך המסילה, בלב הפארק והשמורה, עוברת כיום דרך בשם צ'יטינה-מק'קארתי. דרך נאבסנה, שנבנתה בשנות ה-30, עוברת לאורך הצד הצפוני של הרי ראנגל לכיוון פנים הפארק.

הקמת הפארק[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שמכרות קנקוט נסגרו נעשו מאמצים להגביר את העניין באזור, בין השאר בתחום התיירות. מספר חברות אמריקניות פרסמו את הכביש המהיר ריצ'רדסון כחלק המרכזי של "קו חגורת הזהב". כביש זה משתרע בין קורדובה לסווארד, ולאורך הדרכים ומסילות הרכבת של פנים אלסקה. ארנסט גרונינג, שכיהן כמושל אלסקה וכסנאטור, היה הראשון שהמליץ על הפיכת האזור לפארק לאומי או למונומנט. לאחר שטס מעל האזור ב-1938 הוא כתב מכתב למזכיר מחלקת הפנים של ארצות הברית. במכתב נאמר:

Cquote2.svg

אזור זה מפורסם בזכות יופיו הרב, והוא עומד באופן מלא בדרישות להפיכתו למונומנט לאומי ומאוחר יותר לפארק לאומי. דעתי האישית היא שמנקודת מבט של נוף מרהיב מדובר באזור הטוב ביותר באלסקה. נסעתי רבות בשווייץ, טסתי מעל הרי האנדים, ואני מכיר את עמק מקסיקו וחלקים אחרים של אלסקה. לעניות דעתי מדובר בנוף היפה ביותר שהייתה לי את הזכות לצפות בו.

Cquote3.svg

אלסקה הפכה לאחת ממדינות ארצות הברית ב-1959. אירוע זה כמעט ולא השפיע על אגן הנחושת, שהאוכלוסייה הקטנה שהתגוררה בו לא זכתה לתשומת לב משמעותית מהממשל המדינתי או הממשל הפדרלי.

הממשל הפדרלי קיבל סמכות להפקיע ולחקור קרקעות באלסקה לצורך שימוש עתידי לאחר חקיקתו של חוק טענות יישובי האינדיאנים ב-1971 (Alaska Native Claims Settlement Act). ב-1978 הנשיא ג'ימי קרטר הכריז על האזור כמונומנט לאומי בזכות חשיבותו התרבותית והמדעית. ב-1980 הקונגרס העביר חוק נוסף שלאחריו הרי ראנגל הפכו לחלק מהפארק והשמורה הלאומיים ראנגל-סנט אליאס, המשתרעים על פני שטח של כ-52,800 קמ"ר ומהווים את הפארק הלאומי הגדול ביותר בארצות הברית.

ראנגל-סנט אליאס הוא אחד מבין ארבעה אזורי שימור ששטחם הכולל הוא כ-100,000 קמ"ר, ושהוכרו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. ההכרזה המקורית מ-1978 כללה את ראנגל-סנט אליאס ואת הפארק והשמורה הלאומיים קלואן שבפרובינציית יוקון הקנדית. ההכרזה הורחבה ב-1993 עם הכללתם של הפארק והשמורה הלאומיים גליישר ביי ופארק טאטשנשיני-אלסק השוכן בפרובינציית אלברטה שבקנדה. ארבעת הפארקים הם בין אזורי השימור הבינלאומיים הגדולים ביותר בכדור הארץ.

ניתן להגיע אל הפארק באמצעות כביש מהיר המתחיל באנקורג'; שתי דרכי חצץ עוברות דרך הפארק. ניתן להגיע לתוך הפארק גם באמצעות טיסות שכר. בשנת 2007 ביקרו בפארק 61,085 תיירים.

המערכת האקולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יערות שפלה
צמחייה תת-אלפינית
טונדרה אלפינית

אזור הרי ראנגל הוא בית גידול ל-887 מינים של צמחים וסקולריים, המהווים 54% מהמגוון המינים בפלורה של אלסקה, ו-69% ממגוון המינים בפלורה של טריטוריית יוקון.

המגוון הביולוגי הגדול של קהילות הצמחים התת-ארקטיות בפארק נובע בחלקו מגודלו העצום, שלושת אזורי האקלים שבהם הוא נמצא (ימי, מעבר ופנים יבשתי), המגוון הגדול של תצורות קרקע והמבנה הטופוגרפי המורכב של הפארק. חלק מאזורי הפארק מושפים מתנאי החוף. תופעת צמיחת הקרחונים בפלייסטוקן השפיעה במידה רבה על התפוצה ועל ההרכב של הפלורה בפארק, שרובה קפאה במהלך עידן הקרח האחרון.

אזורי השפלה בפארק משתרעים בין יערות מין האשוחית Picea sitchensis שבאזור החוף, ועד ליערות הטייגה שבפנים הפארק. אזורי המישורים הנמצאים מעל קרקעות קפואות באגן הניקוד שבמדרונות הפונים לכיוון צפון הם בית גידול לאשוחית Picea mariana (מכונה גם אשוחית שחורה). השיחים הקרקעיים הנפוצים באזור זה הם אלמון, שדר ננסי, Empetrum (סוג של אברשיים), מספר ערבות וכדומה. טחבי העלים הנפוצים הם Hylocomium splendens‏, Pleurozium schreberi,‏ ו-Sphagnum. האשוחית השחורה נשרפת מדי פעם, ונדיר למצוא פרטים שלה שגילם הוא מעל 100 שנים.

הקרקעות הלחות אופייניות בעיקר לאזורי השפלה בחוף, באגני נהרות קופר וצ'יטינה, מסביב לאגם אהטנה, וצפונית לרכס אלסקה. הצמחייה האופיינית לאזור זה היא טחבי עלים ודגניים, עשבים ושיחים המפוזרים במקומות שונים. המינים הדומיננטיים בקרקעות הלחות כוללים את הדגניים Arctagrostis latifolia‏, Arctophila fulva ו-Calamagrostis canadensis, הגמאיים Carex aquatilis‏, C. canescens‏, C. limosa‏, C. saxatilis‏, C. utriculata‏, ומספר מינים של הצמח Eriophorum ממשפחת הגמאיים. המינים הדומיננטיים בקרקעות הלחות נפוצים ברחבי הפארק, אך ישנם הבדלים בתפוצה של המינים הפחות שכיחים בין החלק הצפוני לחלק הדרומי של הפארק.

ערוצי הנהרות והאזורים הגבוהים עם תנאי ניקוז טובים הם בית גידול יותר יציב בהשוואה לקרקעות הקפואות. האזורים הגבוהים מאופיינים ביערות Picea glauca (מכונה אשוחית לבנה), עם אזורים נקודתיים שבהם גדלים השדר Betula papyrifera על מורדות הגבעות בצפון הפארק, והצפצפה Populus tremuloides באזורים יבשים או אזורים שנפגעו משריפה. בחלק הדרומי של הפארק יערות האשוחית הולכים ומוחלפים בהדרגתיות בעצי צפצפה, ואילו המדרונות והאזורים היבשים שבתוך היערות מאופיינים בצמחיית ערבה יבשה.

אוכלוסיות הצמחים היבשים הגדלים באזורים הגבהות מורכבות ממספר מינים נדירים. הטקסונים הדומיננטיים פזורים על פני שטח רחב בדרך כלל, אך בין החלק הדרומי והחלק הצפוני של הפארק יש הבדלים בדפוס הפיזור של הפלורה.

גובה קו העצים משתנה בהתאם לתנאי השטח. בקרבת עמק סקולאי ועמק צ'יטיסטון האשוחית הלבנה התת-אלפינית עשויה לצמוח גם בגובה של 1,100 מטרים. קו העצים נמוך יותר באזור רכס צ'וגאץ', ובעיקר בעמקים הקטנים שבהם היער צעיר מדי. אחת הסיבות לכך היא ככל הנראה היא התמוססות הקרחונים הטרייה באזור זה, כאשר לתנאי האקלים יש השפעה פחותה. באזורים גבוהים יותר מקילומטר אחד העצים הופכים ליותר נמוכים, יערות האשוחית פחות צפופים, אך מנגד יש שכיחות גבוהה יותר של צמחיית טונדרה. שיחי טונדרה ודשא גבוה מכסים את המדרונות בגובה שבין 1,100 מטרים ל-1,700 מטרים, באופן התלוי במבנה המדרון.

שיחי הטונדרה והאחו שבדרום הרי ראנגל והרי צ'וגאץ' כוללים קבוצת מינים שאינה נמצאת בחלק הצפוני של הפארק. הטקסונים הללו נפוצים בדרך כלל באזורי החוף, המשתרעים לכיוון האזור הממוזג שצפון-מערב האוקיינוס השקט. הגידול בשכיחות צמחיית החוף נובע ככל הנראה מאקלים המעבר החם והלח, האופייני לאזורים הללו ומנוגד לאקלים הקר והיבש של פנים הפארק.

אופי הצמחייה בטונדרה האלפינית משתנה באופן התלוי במאפייני האזור הגאוגרפי שבו גדל הצמח. תופעה זו מתרחשת בעיקר באזורים היבשים והסלעיים בגובה שמעל 1,100 מטרים, ובאזורים שבהם תנאי הגדילה נוחים יותר התופעה מתרחשת החל מקו הגובה שבו נפסקת צמיחת שיחי הטונדרה, הנע בין 1,400 ל-1,800 מטרים. באזורים המושלגים ובמדרונות הפונים לכיוון צפון באזור האלפיני יש צמחייה אופיינית של אברשים גבוהים, הסוגים Dryas ו-Geum ממשפחת הוורדיים והערבות Salix polaris ו-Salix reticulata.

באזורים מבודדים שבהם יש איזון ברמת הלחות גדלים בעיקר צמחים כמפיטיים. שיחי נמוכים מכוסי חזזיות נפוצים ברכסים חשופים לרוח, ולעתים גדלים ביניהם מספר מינים של צמחים וסקולריים. המקומות היבשים שבאזורים התת-אלפיני והאלפיני הם בית גידול למגוון קהילות צמחים המתחלקים לדשאים וצמחים שאינם דשאים הגדלים באופן לא רציף, ועד לצמחיית טונדרה עשבונית רציפה התלויה בתנאי הגידול.

קהילות הצמחים הגדלים באזורים האלפיניים היבשים כוללות מספר מינים נדירים ואנדמיים. המינים האנדמיים הנפוצים כוללים את ה-Astragalus nutzotinensis (משפחת הקטניות), Erigeron purpuratus (משפחת המורכבים), Saxifraga reflexa (מין בסוג בקעצור) והסביון Senecio ogoturukensis. בחלקו הצפוני של הפארק גדלים מספר מינים ארקטיים-אלפיניים נדירים של קסרופיטים, הכוללים בין השאר את ה-Douglasia arctica (משפחת הרקפתיים), Erysimum pallasii (משפחת המצליבים) ומספר מינים של Phlox sibirica (סדרת האברשאים). בדרום הפארק יש מספר קטן יותר של אוכלוסיות צמחים אנדמיות-קסרופיטיות לא נפוצות.

הצוקים הפונים דרומה שליד הנהרות וייט, נאבסנה, צ'יטינה וקופר, דומים במידה מסוימת לאלה שנמצאים בשמורה הלאומית יוקון-ריברס. על הצוקים הללו גדלים מספר מינים אנדמיים ונדירים. ישנן קהילות צמחים נדירות נוספות המאופיינות במינים עם תפוצה לא אחידה, וקשורות לסוגי קרקע כגון דיונות חול, בוץ געשי, אפר געשי, אבן גיר, אגמים וקרקעות לחות.

המינים האנדמיים לאזור אלסקה-יוקון נפוצים בעיקר ברכס אלסקה ובחלק הצפוני של הרי ראנגל.

פאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יונקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייל קורא בפארק

ראנגל-סנט אליאס הוא בית גידול עבור מינים רבים של יונקים, ובו נמצאת אחת מאוכלוסיות כבש דאלי (Ovis dalli) הגדולות ביותר בצפון אמריקה, המונה כ-13,000 פרטים. האזורים הסמוכים לחלק מהאגמים ולביצות הערבה הם בית גידול עבור אייל קורא. מיני יונקים גדולים נוספים הם צפיר הקורדילרים, אייל הצפון, זאב מצוי, ושני עדרים של ביזון אמריקאי.

אוכלוסיות דוב שחור אמריקני ודוב גריזלי נפוצות ברחבי הפארק והשמורה. הדובים הללו ניזונים בעיקר ממרמוטות, ולפי העונה הם ניזונים גם מדשאים, שורשים, פירות יער, אגוזים, חרקים, סלמון, מכרסמים, ולעתים גם יונקים גדולים כגון כבש דאלי. דובי הגריזלי יכולים להסוות את עצמם בין השיחים הנמוכים הגדלים על מורדות הגבעות. הם מזיקים לאדם בדרך כלל אם קדמה לכך התגרות.

ברחבי הפארק ניתן למצוא גם יונקים קטנים יותר כגון שונר, גרגרן, בונה, דלק, שועל, זאב ערבות, מרמיטה, לוטרה קנדית, פיקה, ונברן השדה.

אזורי החוף של הפארק הם בית גידול עבור יונקים ימיים כגון אריות ים, פוקת המפרץ (Phoca vitulina), לוטרת הים, פוקניים ולווייתנים. שירות הדגה וחיי הבר של ארצות הברית הכריז על 11 מינים באלסקה כמינים בסיכון. היונקים היחידים הנמצאים בשטחי ראנגל-סנט אליאס הם היונקים הימיים הנמצאים בתחומי השיפוט של רשות שטחי הדיג הלאומית והמקלט הימי הלאומי של ארצות הברית. בפארק יש אוכלוסייה של אריה ים שטלר הנתונה לאיום סביבתי כתוצאה מפעילות שיט בבית הגידול שלה.

עופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרושיים מהמין Pinicola enucleator

ראנגל-סנט אליאס הוא בית גידול מגוון עבור מינים רבים של עופות בזכות היערות, האגמים, הנהרות, אזורי החוף, החורשות, הערבות, האזורים הקפואים וכדומה.

עופות רבים נודדים בכל אביב דרך עמק נהר קופר ולאורך החופים הסלעיים, ומנצלים את הימים הארוכים בקיץ, את המרחבים הפתוחים, ואת המזון הרב, ועופות רבים נשארים בפארק על מנת לקנן. עופות ימיים מתחילים להגיע בראשית אפריל, לפני שהשלג נמס. בתחילת מאי מגיעים ליערות הפארק מינים רבים של ציפורי שיר, ותוך זמן קצר הם קובעים את גבולות הטריטוריות שלהם. עופות רבים מתחילים את נדידתם דרומה באוגוסט.

בין העופות הנפוצים בפנים הפארק ניתן למנות את Lagopus lagopus ו-Lagopus muta מתת-משפחת השכווים, הינשופיים אוח וירג'יניה, Aegolius funereus ו-Surnia ulula, נקריים, Perisoreus canadensis ממשפחת העורביים, עורב שחור, קיכלי חלוד זנב וקיכלי אדום חזה. בימים הקרים ביותר ניתן לשמוע את הירגזיים המשחרים למזון, פרוש זהוב, ו-Pinicola enucleator ממשפחת הפרושיים.

אזורי החוף של ראנגל-סנט אליאס הם בית גידול עבור מספר מינים נוספים. אייסי ביי (המפרץ הקפוא) וקרחון מלספינה הם בית גידול חשוב עבור אוכלוסייה מקומית של Brachyramphus brevirostris ממשפחת האלקיים, שהוא מין הנתון בסכנת הכחדה חמורה ומועמד להיכנס לרשימת המינים המוגנים לפני "חוק המינים בסיכון" של הממשל הפדרלי.

העופות בפארק נסקרים במסגרת "סקר העופות המתרבים של צפון אמריקה".

דגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפארק ישנם שני אגני ניקוז עיקריים: אגן הניקוז של נהר קופר, המוביל את המים אל מפרץ אלסקה, ואגן הניקוז של נהר יוקון, המוביל את המים לים ברינג. אופי אוכלוסיית הדגים משתנה בהתאם לקו פרשת המים שבו הם נמצאים. לדוגמה, הדג Esox lucius ממחלקת מקריני סנפיר גדל באופן טבעי באגן הניקוז יוקון אך לא באגן הניקוז קופר, טרוטת עין הקשת גדלה באופן טבעי באגן קופר ולא באגן יוקון,

בין 2001 ל-2003 נערך סקר של דגי מים מתוקים בראנגל-סנט אליאס ובשני פארקים נוספים (דנאלי ויוקון צ'ארלי). בסקר זה תועדו מיני הדגים בתוך גבולות הפארק. עד כה תועדו 21 מינים של דגי מים מתוקים, ורשויות הפארק מעריכות כי ישנם מינים נוספים שלא התגלו.

מינים אחדים, כגון טרוטת עין הקשת, משמשים גם כמטרה בדיג למטרות פנאי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Eppinger, R.G., et al. (2000). Environmental geochemical studies of selected mineral deposits in Wrangell-St. Elias National Park and Preserve, Alaska [U.S. Geological Survey Professional Paper 1619]. Reston, VA: U.S. Department of the Interior, U.S. Geological Survey.
  • Winkler, G.R. (2000). A geologic guide to Wrangell-Saint Elias National Park and Preserve, Alaska : a tectonic collage of northbound terranes [U.S. Geological Survey Professional Paper 1616]. Denver: U.S. Department of the Interior, U.S. Geological Survey.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Flag of the United States
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בארצות הברית

תילי קהוקיהתרבות צ'אקוהיכל העצמאותהפארק הלאומי מסה ורדה • שארלוטסוויל: מונטיצ'לו ואוניברסיטת וירג'יניהפואבלו דה טאוספסל החירותהפארק הלאומי מערות קרלסבדפארק השלום הבינלאומי ווטרטון-גליישר (בשיתוף עם קנדה) • הפארק הלאומי אוורגליידספפהאנאומוקואקאההפארק הלאומי גרנד קניוןהפארק הלאומי גרייט סמוקי מאונטיינזהפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי: מאונה לואה, קילוואההפארק הלאומי מערת מאמות'הפארק הלאומי אולימפיקמערכת הפארקים רדוודהפארק הלאומי ילוסטוןהפארק הלאומי יוסמיטי • מערכת הפארקים הלאומיים - ראנגל-סנט אליאס, גליישר ביי, טאטשנשיני-אלסק (בשיתוף עם קנדה) * פוברטי פוינט

דגל
פוארטו ריקו: המצודה והאתר ההיסטורי הלאומי בסן חואן
הפארקים הלאומיים של ארצות הברית

אוורגליידסאולימפיקאיי הבתולהאיי התעלהאייל רויאלאקדיהארצ'סבדלנדסביג בנדביסקייןבלאק קניוןברייס קניוןגליישרגליישר בייגרייט בייזיןגרייט סמוקי מאונטיינזגרנד טיטוןגרנד קניוןדנאלידריי טורטוגסהדיונות הגדולותהוט ספרינגסהלקלההר רייניירהרי גואדלופהרי הגעש של הוואיהרי הרוקיווֹיאג'וּרראנגל-סנט אליאסוינד קייביוסמיטיילוסטוןימת קלארקלאסןמסה ורדהמערות קרלסבדמערת מאמות'סגוארוסמואה האמריקניתסקוויהעמק המוותעמק קויאהוגהעמק קובוקעץ יהושעפטריפייד פורסטפיורדי קנייציוןצפון רכס הקסקיידסקונגריקטמייקינגס קניוןקניונלנדסקפיטול ריףקרייטר לייקרדוודשננדואהשערי החוג הארקטיתאודור רוזוולט


מחלקת הפנים של ארצות הבריתשירות הפארקיםמשטרת הפארקים
US-NationalParkService-ShadedLogo.svg