ראפאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דאסו בראגה ראפאל
מטוס ראפאל

ראפאל F1 של חיל האוויר הצרפתי
מאפיינים כלליים
סוג מטוס קרב רב משימתי
ארץ ייצור Flag of France.svg  צרפת
יצרן דאסו תעופה
צוות 1 בדגמי B וM ו-2 בדגמי C וN
דגמים ראפאל A, B, C, M
מחיר בין 51.8 מיליון € ל- 56.6 מיליון €
ממדים
אורך 15.3 מ'
גובה 5 מ'
מוטת כנפיים 10.9 מ'
שטח כנפיים 46 מ"ר
משקל ריק 10,000 ק"ג
משקל המראה מרבי 24,500 ק"ג
ביצועים
מהירות מרבית 2,220 קמ"ש (מאך 1.8) בגובה פני הים
קצב נסיקה 18,000 מטר/דקה
טווח טיסה מרבי 1,850 ק"מ
סייג רום 16,750 מטר
דחף 75kN עם מבער אחורי
חימוש
תותחים תותח GIAT 30 מ"מ,
טילים מגוון רחב של טילים
הנעה
מנוע סנאקמה M-88 בעל מבער אחורי

ראפאל (Rafale) הוא מטוס קרב צרפתי רב משימתי. הראפאל תוכנן בהתאם לדרישות הביטחון של הצבא הצרפתי אשר ביקש לאחד את הטיפול במטוסיו השונים לכדי פלטפורמה אחת ובכך לחסוך בעלויות ההכשרה והתפעול של המטוס. על פי גישה זו, גם תוכננה גרסת M של המטוס המתאימה לנושאת מטוסים.

תכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס הראפאל תוכנן, פותח ומיוצר על ידי חברת דאסו תעופה (Dassault Aviation) הצרפתית. תחילת התכנון של הראפאל היה בשנת 1976, עת נוצר הצורך להחליף את המטוסים המתיישנים של צבא צרפת, כגון ה- F-8 או היגואר. במקור, קיוותה החברה לאגד תחתיה מספר חברות אירופאיות בתחום התעופה הצבאית ליצירת מטוס אירופאי מאוחד ואולם שאר מדינות אירופה נטו דווקא לתמוך בפרויקט אחר – יורופייטר 2000 (Eurofighter 2000) שהחליף את שמו לאחר מכן ל-"יורופייטר טייפון" (Eurofighter Typhoon). דאסו מצאה את עצמה לבדה אך החליטה להמשיך בכל זאת בפרויקט. טיסת הבכורה של האבטיפוס הראשון של הראפאל (Rafale A) התקיימה ב-4 ביולי 1986. בסך הכול יצרה החברה ארבעה אבות-טיפוס של המטוס לפני המעבר ליצור סדרתי.

בקיץ 1992, נערכו בארצות הברית ניסויים בדגם M של המטוס המיועד לנושאות מטוסים. ב-1993 בוצעו ניסויים ראשונים של המראה ונחיתה על נושאת המטוסים הצרפתית פוש (Foch). טייסת הים הראשונה של המטוס (טייסת F12 של חיל הנחתים הלאומי של צרפת) הפכה להיות מבצעית החל מחודש יוני 2004. הטייסת הראשונה של חיל האוויר הצרפתי שהפעילה את מטוס הראפאל היא טייסת 1/7 "פרובנס" (Provence) שהפכה למבצעית ב-27 ביוני 2006. המטוס תוכנן כך שניתן בכל סדרת יצור שלו להחליף את מערכות האלקטרוניקה וזאת בשל ההבנה כי ההתפתחויות בתחום הזה מהירות מאוד. תוכננו ארבע גרסאות שונות למטוס:

  • גרסת יבשה (עבור חיל האוויר) חד-מושבית (דגם B)
  • גרסת יבשה דו-מושבית (דגם C)
  • גרסת ים חד-מושבית (דגם M)
  • גרסת ים דו-מושבית (דגם N)

דגם C היה אמור להיות דגם ניסיוני בלבד, אולם בעקבות מלחמת קוסובו, החליטו הצרפתים כי גרסה דו-מושבית תוכל להיות לתועלת, במיוחד במשימות ביון ועל כן גרסה זו הפכה מניסיונית לרגילה. הגרסה האחרונה (N) בוטלה במהלך שנת 2004. על פי התכנון, אמור חיל האוויר הצרפתי (Armée de l'Air) לקבל לידיו בסך הכול 234 מטוסים ואילו חיל הים הצרפתי (Aéronavale) אמור לקבל כ-60 מטוסים.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראפאל כולל בתוכו מגוון רחב מאוד של טכנולוגיות חדשות, כולל טכנולוגיות חמקנות ממכ"ם ואולם, בתחום זה הוא אינו משתייך לדור החדש של מטוסי הקרב (כגון ה-F-117 או ה-B-2 האמריקאיים). הוא מצויד בזוג כנפי דלתא בזווית חדה וכן בזוג קנרדים אקטיביים קדמיים. מערכת השליטה על ההגאים ספרתית ובעלת שתי מערכות גיבוי ספרתיות ועוד שתי מערכות גיבוי אנלוגיות, כל מערכת עם מקור חשמלי עצמאי.

בעת הבנייה, נעשה שימוש רב בחומרים מרוכבים כמו סיבי פחמן וקוולאר, כמו גם בסגסוגות ליתיום-אלומיניום. המטוס מצויד בשני מנועי M88-2 E4 של חברת SNECMA המאפשרים כח דחף מקסימלי של 75KN (שבעים וחמישה קילו-ניוטון) האחד בעת הפעלת מבער אחורי. המטוס (כמו כל מטוסי הקרב המודרניים) מסוגל גם לשאת מכלי דלק נתיקים וכן להיות מתודלק באוויר ממטוס תדלוק. עם מכלי דלק נתיקים, יכול המטוס לשאת כעשרת אלפים ליטר של קרוסין.

בגרסה הימית, קיימת מערכת מיוחדת אשר אוגרת בעת הבלימה אנרגיה במערכת הגלגלים, כך שאנרגיה זו תוכל לשמש את המטוס לאחר מכן על מנת לסייע לו בהמראה הקצרה מסיפון נושאת המטוסים, ללא צורך להיעזר ב"מקפצה" בקצה מסלול ההמראה.

מטוס ראפאל נוחת על סיפון נושאת המטוסים האמריקאית USS John C. Stennis

חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראפאל מסוגל לשאת מגוון רחב של סוגי תחמושת. הוא מצויד בבסיסו בתותח GIAT DEFA בקוטר 30 מ"מ. למטוס יש 14 מנשאים לנשק ומערכות (13 בגרסה הימית) עם יכולת נשיאת מטען מקסימלית של כ-9.5 טון.

  • טילי אוויר-אוויר
  • הוא יכול לשאת מערכות טילים של חברת MBDA האירופאית.
  • על פי בקשת לקוח (לקוחות פוטנציאליים מחוץ לצרפת), הוא גם יכול לשאת טילים אמריקאיים (מסוג AIM).
  • אוויר-קרקע
  • דלק

1-3 מכלי דלק נתיקים (שלוש נקודות משא). קיימים שני סוגים של מכלים:

  • מכל קטן – 12,500 ליטר.
  • מכל גדול – 20,000 ליטר.
  • ציוד נוסף

המטוס גם מסוגל לשאת ציוד אלקטרוני מתקדם וציוד ביון.

נקודות המשא של המטוס תוכננו לפי תקן נאט"ו, כך שניתן לעשות המרה די מהירה לסוגי תחמושת שונים בעת הצורך.

מערכות נשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמקובל במטוסי קרב חדשים, מצויד תא הטייס בטכנולוגיות מתקדמות כגון: "סטיק" צדדי, תצוגה עילית, מסכים הולוגרפים במקום מסכים רגילים וכו'. שלוש תצורות עיקריות של מערכות נשק הוגדרו עבור המטוס על ידי צבא צרפת, עם אפשרויות לתצורות נוספות בהתאם לדרישות לקוחות פוטנציאליים אחרים:

  • תצורת F1 - משמשת את חיל הנחתים ומותאמת למשימות הגנה אווירית.
  • תצורת F2 – יכולות תקיפה קרקעיות והוספת חיישנים לקרבות אוויר-אוויר (תצורה זו זמינה החל משנת 2005).
  • תצורת F3 – תאפשר גם יכולות תקיפה של ספינות אויב, משימות ביון ונשיאת נשק גרעיני. בתצורה זו (שעדיין נמצאת בפיתוח ואיננה מבצעית) יוחלפו מנועי המטוס בשני מנועים חזקים יותר בעלי כח דחף של 9.5 טון כל אחד.

המטוס מצויד במכ"ם RBE2 בעל יכולת מעקב אלקטרונית (ולא מכנית כמו במכ"מים ישנים יותר) המאפשרים לו (כך על פי הדיווחים הרשמיים) לעקוב אחרי כ-40 מטרות ו"לנעול" על 8 מטרות בו זמנית. בנוסף, המכ"ם יכול לבצע מעקב קרקע ברדיוס של כ-10 קילומטר (אם כי במקרה כזה, יוותר על חלק מיכולותיו האוויריות). למטוס מערכת הגנה עצמית מסוג SPECTRA המתריע בפני אנשי הצוות על איום אווירי או קרקעי על המטוס.

עובדות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 18 שנה עברו בין טיסת הבכורה של המטוס לכניסתו לשירות מבצעי פעיל בצבא צרפת (כאמור, ב-2004). בתכנון המקורי, המטוס אמור היה להיכנס לשירות בשנת 1996.
  • עלות הפרויקט הגיעה לכ-28 מיליארד אירו עבור 294 מטוסים בסך הכל, כ-95 מיליון אירו למטוס.
  • עלות שעת טיסה: כ-30,000 אירו.
  • נושאת המטוסים הצרפתית שארל דה גול נושאת על סיפונה באופן קבוע 9 מטוסי ראפאל שנכנסו לשירות בשנת 2004 בחיל הנחתים. בחיל האוויר, נכנס המטוס לשירות בשנת 2006.
  • מתוך 294 מטוסים מתוכננים, רק עבור 120 מתוכם התקבלה הזמנה רשמית ממשרד ההגנה הצרפתי, ו-118 יוצרו עד עכשיו (נכון ל-2013)‏[1].
  • נכון לעכשיו, לא התקבלה אף הזמנה לרכישת המטוס מחילות אוויר זרים.
  • הסיבות לדחיות ולעיכובים הרבים בפרויקט הן כלכליות בעיקרן, בשל עלותו הגבוהה של כל מטוס.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]