ראפ והיפ הופ ישראלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המונח ראפ והיפ הופ ישראלי, מתייחס לסצנת הראפ וההיפ-הופ בישראל, שצמחה החל מתחילת שנות התשעים. סגנון מוזיקלי זה המשתייך למוזיקה השחורה, החל להתפתח בארצות הברית בקרב אוכלוסיית השחורים. ראפ והיפ-הופ מתבלטים כמוזיקת מחאה בוטה וברורה, הטקסטים המועברים כוללים גסויות, קללות והתרסות, כמו גם תשבחות עצמיות והתייחסיות מיניות בוטות. הסגנון מזוהה גם עם תרבות שכונות העוני והפשע בארצות הברית, ורבים מהראפרים משתייכים לחבורות רחוב. בישראל נשמר ההקשר המחאתי של מוזיקה זו, אך קיבל גוון מקומי של מחאה פוליטית, מחאה של מיעוטים ומחאה אנטי ממסדית.

תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1990 הוציא לאור אריאל זילבר תקליט שדרים של השיר "להתראות במבול הבא (אוזון דאנס)" שהוא ככל הנראה שיר הראפ הראשון בעברית.
בשנת 1993, יצא לאור אלבומו של נייג'ל האדמו"ר, ישראלי ממוצא אמריקני ששהה זמן רב בג'מייקה. האלבום הציג היפ הופ (משולב עם ראגמאפין) היה אלבומו היחיד, "חומוס מטמטם" (בהפקה של יוסי פיין), כלל טקסטים הומוריסטים, ובאופן כללי לעג לגאנגסטה ראפ. אלבום זה לא זכה להצלחה בזמן אמת וכיום קשה להשיגו, אך מרבית הראפרים הישראליים שבאו לאחר מכן טוענים להשפעה רבה שלו על סגנונם המוזיקלי.

הבא בתור הוא "סילברדון", ישראלי שאף הוא בילה את מרבית חייו בג'מייקה ואף היה הלבן הראשון שהגיע שם לראש מצעד הפזמונים המקומי. אלבומו העברי הופק בג'מייקה על ידי המפיקים הנחשבים סטילי וקליבי, אך לא זכה להצלחה בישראל. ביפן, לעומת זאת, הוא הצליח מאד.

בשנת 1993 הוציאה טיפקס את אלבומה השני "האחרון בעשירון התחתון" ובו נכלל השיר "אלוף המונופול" בו מדקלם קובי אוז את המילים במעין צורת "ראפ". עם זאת חשוב לציין כי לאורך הקריירה המוזיקלית של טיפקס, נוטה קובי אוז לאו דווקא לשיר את המילים בצורה מסורתית אלא גם לדקלם, לסלסל ולהקריא לעתים בסגנון הראפ.

שבק ס' שהחלה לפעול ביבנה כבר ב-1993 הייתה מהלהקות הראשונות שניגנו ראפ והיפ הופ, עוד כשסגנונות אלו לא היו מוכרים בארץ. הם שילבו ראפ, מוזיקת היפ הופ ופאנק עם רוק, ועברו במשך השנים מסגנון של שירי גסויות לטקסטים עמוקים יותר ומחאה חברתית. בין להיטיהם המוכרים ניתן למנות את החידוש (תוך סילוף המילים) לשיר "מכופף הבננות" (במקור בביצועו של אריק איינשטיין), "לבקש את הקש", "תתקעו בחצוצרה", "נופל וקם" ועוד. הלהקה החליפה סולנים ונגנים במשך השנים ורבים מהמעורבים בה הם מאושיות המוזיקה השחורה בישראל היום, המוכר מביניהם הוא מוקי שפרץ עם קריירת סולו בשנים האחרונות, בנוסף חמי ומירו הוציאו אלבום תחת השם חלוצי החלל. שבק ס' הייתה גם הרכב ההיפ הופ הראשון שהצליח בארץ, עם הגעת תקליטם השני, "בעטיפה של ממתק", למעמד של אלבום זהב.

הדג נחש שהחלה לפעול ב-1996 בירושלים תרמה רבות להתאקלמות הסגנון בארץ ונחשבת היום לאחת הלהקות המצליחות בישראל כשבאמתחתה שישה אלבומים. סגנונם מאופין כראפ אמיתי (כולל גסויות) אך עם מסרים של סובלנות, שוויון ושלום, וכולל מחאה חברתית ופוליטית לפי מסורת הז'אנר. חברי הלהקה בהנהגת שאנן סטריט אף פעילים חברתית ויזמים קבועים של אירועי תרבות ומוזיקה בקרב אוכלוסיות חלשות דוגמת פסטיבל בשקל. בין להיטיה של הדג נחש נמנים "אני לא מוותר" עם מזי כהן, "לזוז", "לא פראיירים", "גבי ודבי" (מהתוכנית הוותיקה ללימוד אנגלית), "שירת הסטיקר" שנכתב על ידי דויד גרוסמן, "עוד אח אחד" ורבים אחרים.

שיא הפופולריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להקות אלו וראפרים נוספים כסילברדון הכשירו את הקרקע לפריחה בשנים האחרונות של המוזיקה השחורה בארץ. במסגרת פריחה זו פרץ סאבלימינל (קובי שמעוני) לתודעה בשנים 2001-‏2002 עם האלבומים "האור מציון" ו"האור והצל" יחד עם הצל (יואב אליאסי), שכללו להיטים כגון "חי מיום ליום", "הפינאלי", "הפרד ומשול" ועוד. סגנונו הוא שילוב מוזיקה אמריקאית עם נושאים ישראלים והוא מאופיין במסרים ציוניים ולאומיים. סאבלימינל ידוע כ"ראפר שמנת" שהגיע מרקע מבוסס וגדל בשיכון דן ולמעשה הוא בעל מחאה מרוככת, אם בכלל, ונטייה ממסדית ברורה ואפילו נבחר כמוביל מסע פרסום למותג שוקו לילדים. קובי שמעוני הקים את הלייבל "משפחת תאקט" תחתיו הפיק אמנים שונים כמו שי 360, סיוון ,האולטראס והצל.

בין הראפרים הנוספים שפועלים כיום בארץ נכלל גם קוואמי. קוואמי, או קוואמי דה לה פוקס שנולד בשם אייל פרידמן, שידר במשך שנים את התוכנית "עסק שחור" בגלגלצ (יחד עם לירון תאני) ובכך תרם רבות להטמעת הראפ והמוזיקה השחורה בקרב הקהל הישראלי. סשן הראפ הפומבי הראשון שלו אף היה בעת שארח בתוכנית את חברי להקת הביסטי בויז (Beastie Boys) בביקורם בישראל בשנות התשעים. למעשה "עסק שחור" יחד עם תוכניתו של מומי לוי ב-88FM היו המענה היחידי לקהל שוחרי המוזיקה השחורה בישראל במשך שנים.

הפופולריות כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום הראפר הפופולרי ביותר בישראל הוא ארז שרון, הידוע בכינוי "איזי", שבכל הסרטונים שלו יחד, הוא הגיע לכמעט 32 מיליון צפיות, שזה כמעט 100 מיליון דקות, כלומר; בערך 180 שנים.

עד 2010 הראפר הישראלי הפופולרי ביותר היה בוקה פייטר, אבל ב-2011, כשאיזי העלה ליוטיוב את השיר "כלבויניקית", הפך לפופולרי ביותר, בזה שהשיר הגיע תוך חודש וחצי למיליון צפיות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אורי דורצ'ין, זמן אמת - היפ-הופ בישראל, רסלינג, 2012


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]