רבי אלעזר בן פרטא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי אלעזר בן פרטא היה תנא שחי בדורו של רבי יוחנן בן זכאי.

זהותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הסדר הדורות, היו שני תנאים בשם רבי אלעזר בן פרטא: הראשון חי בדורו של רבי יוחנן בן זכאי, והשני בדורו של רבי יהודה הנשיא, כמוזכר בירושלמי: "אתא עובדא קומי רבי, בעא מיעבד כרבנן, אמר לו רבי אלעזר בן פרטא בן בנו של רבי אלעזר בן פרטא לא כן לימדתנו בשם זקינך, "אלא אם כן עשו איגרת בקורת", וקיבלה, וחזר ביה ועבד כרבן שמעון בן גמליאל".‏[1] בדומה לכך, מוזכר גם בתלמוד בבלי: "מעשה ועשה רבי כדברי חכמים, אמר לפניו פרטא בנו של רבי אלעזר בן פרטא בן בנו של רבי פרטא הגדול אם כן מה כח בית דין יפה".‏[2]

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי אלעזר בן פרטא נאסר יחד עם רבי חנניא בן תרדיון וניצל על ידי אליהו הנביא. על כך מובא בתלמוד:

תנו רבנן: כשנתפש רבי אלעזר בן פרטא ורבי חנניה בן תרדיון למינו' אמר לו רבי אלעזר בן פרטא לרבי חנניה בן תרדיון: אשריך שנתפשת על דבר אחד; אוי לו [למי] שנתפש על חמשה דברים. אמר לו רבי חנניה לרבי אלעזר בן פרטא: אשריך שנתפסת על חמשה דברים ואתה ניצול; אוי לו [למי] שנתפש על דבר אחד ואינו ניצל: שאתה עסקת בתורה ובגמילות חסדים, ואני לא עסקתי אלא בתורה בלבד. כדרב הונא, דאמר רב הונא: כל העוסק בתורה בלבד – דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר "וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה" (דברי הימים ב טו, ג); מאי "וללא תורה"? אמר רב הונא: זה העוסק בתורה בלבד, שדומה כמי שאין לו אלוה.

תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ז, עמוד ב'

מתורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתורתו של רבי אלעזר מובא בתלמוד הן בתחומי ההלכה והן בתחומי האגדה. במסכת גיטין פרק ג' משנה ד', "שלושה דברים אמר רבי אליעזר בן פרטה לפני חכמים, [ו]קיימו [את] דבריו: על עיר שהיקיפוה כרקום, ועל הספינה המטרפת בים, ועל היוצא לידון, שהן בחזקת קיימין, וכו'". בהלכות לשון הרע הוא תולה את עונש שנים עשר המרגלים בכך שהוציאו דיבה על עצים ואבנים, ולומד מכאן קל וחומר לעונשו של מי שמדבר לשון הרע על חבירו. ורבה בר נחמני מביא אסמכתא לדבריו מהמקרא: "וימותו האנשים - מוציאי דבת הארץ רעה" (במדבר יד) - על דבת הארץ שהוציאו.‏[3]

גם באגדה מובא כי רבי אלעזר סבר כי בזמן שאכלו ישראל מן הם לא הוצרכו ליפנות, כיוון שלא רק המן עצמו היה מתמוסס כליל במעיהם, אלא "אפלו דברים שתגרי אֻמות העולם מוכרין להן – מן מבטלן".‏[4]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]