רבי יהודה בן בבא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי יהודה בן בבא
BenBABA13.jpg
הכניסה למערכת קברו של רבי יהודה בן בבא בקצה שפרעם
תקופתו תנאים
מקום פעילות ארץ ישראל
דור הדור השלישי
מקום קבורתו שפרעם
פנים מערת הקבר המיוחסת לרבי יהודה בן בבא

רבי יהודה בן בבא היה תנא בדור השלישי, בתחילת המאה ה-2 לספירה. אחד מעשרת הרוגי מלכות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יהודה בן בבא חי בתקופת מרד בר כוכבא, והיה חברו הטוב של רבי עקיבא. כשרבי עקיבא הוצא להורג על ידי הרומאים – אסר על שימוש בבשמים, לאות אבל.‏[1] הוא מוגדר בתלמוד כחסיד, בתלמוד מובאות מספר מעשיות המתחילות במילים "מעשה בחסיד אחד"‏[2] ובמקום אחר מובא כי הכוונה היא תמיד לאחד מהשניים, או לרבי יהודה בן בבא או רבי יהודה ברבי אילעאי[3]. בתלמוד מובא כי רצו לומר עליו "הי חסיד הי עניו" בהלוויתו, אלא שלא היו יכולים לומר זאת מפני הכלל ש"אין מספידין על הרוגי מלכות"‏[4].

אחד מעשרת הרוגי מלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף תקופת התנאים כששלטון הארץ היה ביד הרומאים הכירו הרומאים בחשיבות הסמיכה ושעל ידי זה נגרמת ההמשכיות לעם ישראל, ואסרו את הסמיכה. רבי יהודה בן בבא, שידע את חשיבות הסמיכה להמשכיותו של עם ישראל, סמך חמישה רבנים בגליל, בניגוד לגזרת מלכות שגזר הקיסר אדריאנוס. בן בבא סמך את הרבנים בעמק שבין אושא לשפרעם. הוא בחר מקום זה משום שלא היה בתחום שיפוטו של אף יישוב. וסמך שם חמישה זקנים: רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע ורב אויא מוסיף: אף רבי נחמיה (בבלי, עבודה זרה-ח'). הוא נתפס על ידי הרומאים וכך מסופר בתלמוד: "שגזרה מלכות הרשעה גזרה: כל הסומך, יהרג. וכל הנסמך, יהרג. ועיר שסומכין בה, תחרב. ותחום שסומכין בו, יעקר. מה עשה רבי יהודה בן בבא? הלך וישב בין שני הרים גדולים, ובין שתי עיירות גדולות, בין ב' תחומי שבת, בין אושא לשפרעם, וסמך שם חמשה זקנים: רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, ורב אויא מוסיף: אף (את) רבי נחמיה; כיון שהכירו בהם אויבים (הרומאים), אמר להם (רבי יהודה בן בבא): בני, רוצו! אמרו לו: רבי, ואתה מה תהא עליך? אמר להם: הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין; אמרו: לא זזו משם (חיילי רומי) עד שנעצו לגופו ג' מאות לולניאות (חניתות) של ברזל ועשאוהו לגופו ככברה"[5].

חבריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על חבריו נמנה שמעון התימני, אודות כך מסופר‏[6]: "מעשה בשמעון התימני שלא בא אמש לבית המדרש בשחרית מצאו [ר'] יהודה בן בבא אמר לו מפני מה לא באת אמש לבית המדרש אמר לו בלשת באה לעירנו ובקשה לחטוף את כל העיר ושחטנו להם עגל והאכלנום ופטרנום לשלום אמר לו תמה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם שהרי אמרה תורה לכם ולא לעובדי כוכבים".

תורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשניות מובאות עדויות שמסר, הלכות שהיו מקובלות בידו מרבותיו‏[7]. הוא גזר גזירות הלכתיות על בני דורו‏[8]. פסקיו מופיעים פעמים בודדות בתלמוד, שנים מהם במסכת עירובין. אחד אודות דין פסי ביראות, בהם הוא קובע כי "אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד" (=היתר פסי ביראות, שכשר למרות שהוא פרוץ מרובה על העומד, נאמר רק בבאר מים חיים השייך לרבים)‏[9], והשני הוא אודות קרפף יותר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה, בו הוא קובע את המידה המקסימלית בה מותר לטלטל בקרפף שלא הוקף לדירה - שבעים אמה ושיריים (=ומעט) על שבעים אמה ושיריים, וכן קובע שבקרפף צריך להיות "שומירה" (ביתן שמירה) או בית דירה, כדי שתחשב לכל הפחות במידה מסוימת כרשות היחיד שמותר לטלטל בה‏[10].

הוא נחלק עם רבי עקיבא בדין פירוט החטא, לאדם החוזר בתשובה על חטאיו‏[11]: "צריך לפרוט את החטא שנאמר (שמות לב, לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב דברי ר' יהודה בן בבא רבי עקיבא אומר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה".

קברו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציון קברו נמצא על יד שפרעם, והמחלף הסמוך, מחלף סומך, קרוי על שמו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


עשרת הרוגי מלכות

רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדולרבן שמעון בן גמליאל הזקן • רבי חנינא בן תרדיוןרבי עקיבא • רבי יהודה בן בבא • רבי חוצפית המתורגמן • רבי ישבב הסופר • רבי אלעזר בן שמוע • רבי חנינא בן חכינאי • רבי יהודה בן דמא