רבי יוחנן בן נורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוחנן בן נורי
תקופתו סוף המאה ה-1
דור שלישי
בית מדרש יבנה
רבותיו רבי חלפתא, רבי אליעזר בן הורקנוס
חבריו רבי עקיבא, רבי אלעזר חסמא
תלמידיו רבי יוחנן בן ברוקה, רבי יהושע בן קרחה, רבי יוסי בן חלפתא

רבי יוחנן בן נורי היה תנא בדור השלישי, חבר ובר פלוגתא של רבי עקיבא.‏[1] למד אצל רבי חלפתא, אביו של רבי יוסי, ואצל רבי אליעזר בן הורקנוס. על פי המסופר במקורות,‏[2] רבי יוחנן התגורר בגניגר,‏[3] בבית שערים[4] ובציפורי.‏[5] היה עני, ויצא עם הנמושות‏[6] ללקט פאה.‏[7]

במשנה כמעט לא מוזכרות אגדתות בשם רבי יוחנן בן נורי, אך לעומת זאת מוזכרות בשמו כ-42 אמרות הלכתיות.‏[8]

היה חכם גדול כל כך, עד שהגמרא מספרת עליו ועל רבי אלעזר חסמא שידעו להעריך כמה טיפות מים, יש בים.‏[9] איסי בן יהודה, שהכיר את גדלותו של רבי יוחנן בהלכה, כינה אותו "קוּפָּה של הלכות"‏[10] (רש"י: מה רוכל זה שבא לעיר, שואלין ממנו אפרסמון עמך? אומר הן, קינמון עמך אומר הן, כך נצרך אדם לשאול דבר במקרא רבי יוחנן משיבו, וכן בגמרא, וכן במדרש וכן באגדה).

נאמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יוחנן בן נורי היה נאמן למוסד הנשיאות. הגמרא‏[11] מספרת כי לאחר פטירתו של רבן גמליאל, נכנס רבי יהושע לבית המדרש ורצה לבטל הלכות שנקבעו על ידי רבן גמליאל בחייו; קם רבי יוחנן בן נורי על רגליו, ואמר: "כל ימיו של רבן גמליאל, קבענו הלכה כמותו, עכשיו אתה מבקש לבטל דבריו? יהושע, אין שומעין לך! שכבר נקבעה הלכה כרבן גמליאל", ולא היה אדם שערער על דבריו.

גנותו של הכעס[עריכת קוד מקור | עריכה]

חז"ל גינו אנשים כעסנים, וכך נאמר במסכת בבא קמא בשמו של רבי יוחנן בן נורי: "המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו, יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שכך היא אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עבוד עבודה זרה, והולך ועובד" (משנה בבא קמא ט יא).

דאגה לממונם של ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יוחנן חס על ממונם של ישראל, ופסק הלכות בהתאם ליכולתם הכלכלית. המשנה מבררת בנושא נרות שבת ויום טוב[12] "במה מדליקין, ובמה אין מדליקין", ועונה המשנה: "חכמים מתירין בכל השמנים בשמן-שומשמין, בשמן-אגוזים, בשמן-צנונות,‏[13] בשמן-דגים, בשמן-פקועות,‏[14] בעטרן, ובנפט". רבי טרפון אומר: "אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד". עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר לרבי טרפון: "מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין? מה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים? מה יעשו אנשי אלכסנדריה שאין להם אלא שמן צנונות? מה יעשו אנשי קפודקיא,‏[15] שאין להם לא כך ולא כך, אלא נפט? אלא אין לך אלא מה שאמרו חכמים"; כלומר: אל תחמיר מעבר למה שפסקו חכמים‏[16].

ענווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יוחנן בן נורי, ורבי אלעזר חסמא היו עניים מרודים, וכדי לאפשר להם להתפרנס בכבוד, מינה אותם רבן גמליאל למשגיחים בישיבתו. המשיכו השניים לשבת בשורות האחוריות של בית המדרש, ביחד עם התלמידים. אמר להם רבן גמליאל: "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם, עבדות אני נותן לכם". רק אז התחילו השניים לשבת במקום המגיע להם על פי תפקידם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ היה חלוק עם רבי עקיבא בענייני הלכה: בעוד רבי עקיבא דורש הלכות מפסוקים, רבי יוחנן לומד הלכות מסברה.
  2. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת כלאיים, פרק ד', הלכה ב'.
  3. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק א', הלכה א' (דפוס וילנא: דף ג, עמוד עמוד "ב); תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ד', הלכה ד'
  4. ^ משנה, מסכת סוכה, פרק ב', משנה ב.
  5. ^ משנה, מסכת מגילה, פרק ב', משנה ב.
  6. ^ נמושות – העניים שבאים ללקט בסוף.
  7. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק ח', הלכה א'.
  8. ^ יוחנן בן נורי, באנציקלופדיה יהודית "דעת".
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י' ע"א; אמנם במקור כתוב יוחנן בן גודגדא ואלעזר חסמא, אך יוחנן בן גודגדא לא היה בן זמנו של אלעזר חסמא, וקיימות גרסאות שבהן כתוב במפורש רבי יוחנן בן נורי.
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ס"ז, ע"א.
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף מ"א, ע"א.
  12. ^ משנה, מסכת שבת, פרק ב', משנה ב.
  13. ^ שמן צנונות – שמן המופק מזרעי הצנון.
  14. ^ שמן המופק מזרעי אבטיח הפקועה.
  15. ^ קפודקיא (קפדוקיה) הייתה מחוז באסיה הקטנה, שהיה קיים בימי קדם. לקפודקיא היה שלטון עצמי, ומלכם האחרון מת בשנת 17 לספירה.
  16. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ו, עמוד ב'.